ואני אגלה לכם עוד סוד. אני לא חובש כיפה, אבל מאמין במעמד הר סיני. ולא הלכתי לבית הכנסת בשבת האחרונה, אבל קראתי בבית את פשרת יתרו, עם עשרת הדברות. ביחד עם הילדים, כי המצווה "והיגדת לבניך" חשובה לי. כי אני לא מתכחש לא לדת, ולא לעולם המודרני. אני לא רואה שום סתירה ביניהם. אבל אני כן מתכחש לסטיגמות, לדעות קדומות ולבורות.
שלושת התופעות הללו – השילוש הקדוש של עיקר הרוע החברתי – מקצינים תמיד בתקופת הבחירות. וכשמדובר בבחירות שלישיות ברצף, התוצאה יכולה להיות מפחידה. ומה שקורה בארץ בחודשים האחרונים, באמת מפחיד. קמפיין ההסתה הפרועה של ליברמן נגד הדת העלה מהקרקעית הבוצית של השיח הציבורי גל עכור במיוחד. הגל הזה שטף את המגזר "הרוסי" ועזר למפלגה העדתית האחרונה בישראל לדלג מעל אחוז החסימה. אבל זה עשה – וממשיך לעשות – נזק עצום לציבור העולים, שנפלו קורבן לתאוותו של ליברמן לשלטון. אבל החברה הישראלית ככלל עדיין לא מבינה מה קורה בתוך "הגטו הרוסי".
לכל אורך ההיסטוריה הפוליטית של ישראל לא היו כאן מפלגות עדתיות שהצליחו. לא של המרוקאים, לא של הרומנים, ולא של האתיופים. רוב העליות תמיד השתלבו ישר למפלגות הקיימות. לאחר העלייה של שנות ה-50, למשל, בכנסת החמישית ב-1961 היו כבר קרוב ל-20! חברי כנסת יוצאי עדות המזרח. וגם המפלגה "הרוסית" היחידה, 'ישראל בעלייה', מהר מאוד "נקלטה" בזירה הפוליטית והתמזגה עם הליכוד. כי כשיש לך ערכים ודרך, הם מובילים אותך למסקנות הנכונות. והיום רק מפלגתו של ליברמן סוחטת את המיץ האחרון מהלימון העדתי הרקוב.
ההונאה של ליברמן כפולה ומכופלת. זו לא "מפלגה רוסית". חצי מהעשירייה הראשונה שנמצאת אחריו ברשימה בכלל לא עולים. ישראלים דוברי עברית (וערבית) בלבד שאין להם קשר לעלייה הרוסית. כי ליברמן יודע היטב שרוב העולים דוברי הרוסית לא מצביעים לו, וחלקם הגדול סולד מעצם המחשבה. במיוחד אלה, שנקלטו בארץ ומרגישים בה בבית. לכן הוא מנסה לקושש קולות תחת כל עץ רענן. אבל את "הרוסים" שלו הוא משמר בקפידה באקווריום המגזרי. הוא היה אחראי למשרד הקליטה, ודאג להשאיר את העולים שעברו דרך מערכת "הקליטה" שלו ללא שום ידע בהיסטוריה הלאומית בכלל ובהיסטוריה של מדינת ישראל בפרט. ובלי היכרות עם החברה הישראלית ובלי הבנה בסיסית של אורך החיים בישראל.
כן, הדרך שמציע ליברמן לעולים, זו בורות. והבורות מגדלת דעות קדומות שעליהן צומחות סטיגמות בזויות. אובייקט השנאה מתחלף לפי צרכי הקמפיין (זוכרים, רק לפני עשור ליברמן היה "הלוחם הגדול למען הנאמנות" של הערבים. איפה זה היום?) והתוצר של כל זה – המון שקל להסית אותו, לשלוט בו בסיסמאות רדודות ולנווט אותו לאן שנוח. כמו נגד הדת כיום. לא, זה לא רק נגד החרדים. גם הכיפות הסרוגות בפי ליברמן הם "דתיים משיחיים". אבל ההמון המוסת לא צריך לשים לב לדקויות כאלה. הרי הוא לא אמור לשאול שאלות ולא חושב בעצמו. זה מפחיד ועצוב, אבל זה המצב.
במיוחד שבמקרה של חלק גדול ממצביעי ליברמן, הם מלכתחילה לא מחפשים להתעמק ולהבין. זה אותו ציבור עצום שאין לו קשר ליהדות שזרם לכאן בעשור האחרון – וממשיך לזרום גם היום תוך ניצול בוטה של חוק השבות. ובמיוחד מאז שליברמן דאג למתן דרכון ישראלי לעולים כבר כמעט בירידה מהמטוס בנתב"ג. כן, יש כאן דלת מסתובבת של ביזוי האזרחות הישראלית. בשלל דרכים, מסתם מעבר נוח בביקורת הגבולות בעולם, ועד לניצול של מערכת הבריאות הישראלית ע"י אותם "עולים" שהציונות זרה להם. כמו מנהיג ארגון אנטישמי ברוסיה בשנות ה-90 שנצפה חי באשדוד. ויש להניח שישראל כמדינה הלאום של העם יהודי לא ממש מעניינת אותו ורבים כמוהו. אבל הם כאן, כולל בקלפי ביום הבחירות. מצביעים לליברמן.
כתוצאה, זה מוציא שם ממש רע לעולים האמיתיים. רובם המוחלט של יוצאי בריה"מ לשעבר סובלים מכך שליברמן – בטעות – מייצג את המגזר. עייפנו מכל פרשיות השחיתות הרבות של "מפלגתו", מכל הברברת הריקה מתוכן ואף מסיתה, ובעיקר מהזיגזוג האידיאולוגי (אם בכלל אפשר להשתמש במילה אידיאולוגיה בהקשר של ליברמן) ומחוסר אמינותו בפני הציבור. רוב העולים מבינים שהמגזר לא ממש מעניין אותו, הרי במאי 2019 הוא זרק לפח את כל מה שהשיג עבור העולים במו"מ קואליציוני, ודרדר את המדינה לבחירות אינסופיות. לכן הישראלים יוצאי בריה"מ לשעבר – כך רובם רואים את עצמם – לא רוצים להיות "הרוסים" מהגטו האלקטוראלי של מפלגה מפוקפקת. אנחנו רוצים לזכור את המורשת המפוארת של יהדות רוסיה, ואת אבות הציונות שבאו מתוכה וביחד עם "נדחי עמו ישראל" האחרים הקימו כאן מדינה יהודית.
כן, מדינת הלאום של העם היהודי הגאה. מדינה של עם חופשי בארצו. חופשי בראש ובראשונה מעסקנים פוליטיים שאבדה דרכם מזמן.
מיכאל לבוביקוב הוא אדריכל, חבר מרכז הליכוד, רס"ן במיל' ביחידת החילוץ, פעיל עלייה ומסורב עלייה לשעבר בברית המועצות.