"כל ישראל ערבים זה בזה". מי מאתנו לא מכיר ומשנן את המשפט הזה? פירושים רבים ויפים נאמרו בו אולם הייתי רוצה לשתף כאן דווקא בדבריו המאירים של מו"ר הרב נריה זצ"ל:
”מטבע לשון זו היצוקה לנו מימי קדם, אין זו רק מימרה נאה בעלמא, רעיון של אגדה שיש עמו זרוז של מוסר. צא ובדוק במקורות ותמצא שזהו יסוד איתן ומוצק, בנין אב בהלכה, וממנו פינה לכמה גופי תורה ולכשתדייק תשכח שנעוץ כאן כל המערך הפנימי של משמרת התורה והמצווה ביחיד ובציבור”.
אני מובילה מאבק ארוך ומתמשך עם בני המשפחות להשבת הבנים מידי ארגון הטרור חמאס. לכל אורכו, לצד ההרתעה הישראלית שהולכת ונשחקת מול הטרור ברצועה, הצלקות שנותרו מאז מבצע "צוק איתן" והדמעות הרבות של בני המשפחה – בקשתי להניח על סדר היום הציבורי רק שני מילים פשוטות: ערבות הדדית.
כדברי הרב נריה לעיל, ערבות הדדית היא "כל המערך הפנימי של משמרת התורה והמצווה ביחיד ובציבור". אמת היא, כי מזה זמן רב אני פועלת להנחיל את הערבות ההדדית במאבק להשבת הבנים. כבר 60 שבועות ומדי יום שישי אנחנו עומדים ב"חץ השחור" המשקיף אל רצועת עזה, כך גם במקומות נוספים ברחבי הארץ, וקוראים להשבת בנינו.
צעד קטן קדימה
בשלב הזה לצערי, החלום הגדול של השבתם והבאתם של הבנים לקבורה טרם הוגשם.
אבל בדברים שנשא יו"ר הבית היהודי הרב רפי פרץ עם כניסתו לתפקיד שר החינוך – הרגשתי שהצלחתי להגשים כאן בינתיים חלום קטן. צעד חשוב בדרך להנחלת ערך הערבות.
"אני חווה כבר חמש שנים, כמו כולכם, אבל לי זה באופן אישי זו חוויה לא פשוטה וקשה. במבצע "צוק איתן" לא השלמתי את המשימה, לא הצלחתי להחזיר את הבנים הביתה", סיפר הרב פרץ. "אורון שאול והדר גולדין ז"ל נשארו בשטח אויב. בתפקידי כרב הצבאי הראשי הייתי זה שהודיע להם, אני זה שעבר עם המשפחות האלה מסכת קשה מאוד. אני רוצה ששנת הלימודים הבאה תהיה בסימן שנת הערבות ההדדית. על זה נדבר, את זה נטפח בין כל ילדי ישראל. כי עם אחד אנחנו, כי חבורה אחת אנחנו. נדע להניף את דגלנו בגאון. כולנו".
התרגשות גדולה עברה בי למשמע הדברים. עין במר בוכה על כאבן של המשפחות ולב שמח על הצעד הקטן הזה. אז עד שישובו בנים לגבולם, בשנה הבאה ילווה את כל ילדיי ישראל ערך הערבות ההדדית.
הרב אליהו דסלר זצ"ל כתב פעם כי "אין אדם בעולם שאין בו ניצוץ כוח הנתינה… שאלמלא כן היה העולם חרב… על כן גזר הקב"ה כי ניצוץ זה לא יפרד מבני אדם לעולמים".
אני מתחייבת להמשיך במאבק המוסרי שלנו להשבת הבנים בתוך הכנסת ומחוצה לה. מבחינתי, זו משמעותה הפשוטה והמתבקשת של אותה ערבות הדדית.
"ושבו בנים לגבולם".