סוכה מחבקת
חג סוכות קרב ובא. ארבעת המינים, אירוח האושפיזין.
שמייח…
וכשמביטים בסיבה לבניית סוכות, אנו מוצאים- שכיון שביציאת מצרים ישבו ישראל בסוכות במדבר, אנו נשב גם…
וכל הגישה של 'פעם עשו אז גם היום', קצת צריכה התבוננות.
הרי ביציאת מצרים – ישראל עשו עוד המון דברים, הם ישנו על מחצלות ככל הנראה, אכלו מן ושלו.
כמו כן, הם לא עשו דברים רבים כמונו היום.
מדוע אנו רוצים לחקות אותם דווקא בתחום זה?
שמא בסוכה יש משו נוסף..?
ניסיתי לדמיין מה חשו בני ישראל ביושבם בסוכות ביציאתם ממצרים…
מן יורד משמים, עמוד אש בלילה, צל ענן מלמעלה-
חיבוק !!!
חיבוק אלוקי, 'אתם מוגנים, בבית, משוחררים. אני כאן אתכם'.
תחילת שנה.
העמסנו על עצמינו המון ציפיות לשנה.
כי באמת אנו ראויים ומסוגלים לצמוח- יותר ויותר.
אולם,
אם נוסיף לתבשיל גם את כל הציפיות מפעם
נהיה קצת עמוס פה…
אני עלול להכנס למעגל העבדות:
'אני = ההצלחות שלי'.
'אני = הרכוש שלי'.
הערך שלי, נמדד לפי השווי שלי בשוק, הוא תלוי ב'עד כמה אצליח לממש את כוחותי'
(ולרוב זה בא עם חיפוש טעויות וכשלונות ומכאן, הדרך לתחושת יאוש וחוסר ערך- קצרה)
אלוקים בא בסוכות ואומר לנו,
הנה, בניתם סוכה – לא הכי יציבה, עם קישוטים פה ושם, לי זה די והותר, מבקש אני לבוא לדור אתכם יחד. בסוכת הארעי שבכם.
עם כל הציפיות שלכם מעצמכם, אני רוצה בכם ואוהבכם- כי… אתם אתם. וזהו.
(כמו שהורים אוהבים את ילדם הקטן, ללא קשר אם הציור שהוא הביא מהבית היה של ואן גוך או…)
כיף שאתם מתגברים על קשיים ועפים לשמים.
אך האמת גם בלי כל מאמץ אתם אהובים.
חיבוק פשוט של סוכה מכילה.