בניין משרדים במרכז הארץ, חדר ישיבות רחב ידיים. בני גנץ יושב בין יועציו. פניו טרודים. ידיו משולבות.
"אנחנו לא באמת נלך על אופציית ממשלת המיעוט, נכון?" הוא מעלה תהייה.
"ברור שלא. " אומר יועץ א'.
"אז למה שלא נגיד לציבור בצורה ברורה שפנינו אך ורק לממשלת אחדות?" מקשה גנץ.
"כי צריך להפחיד את נתניהו. גם ליברמן בדעה הזאת." אומר יועץ ב.
"בתחבולות תעשה לך מלחמה. ככה אומרים אצלכם, לא?" מתחכם יועץ ג'.
"זה המוסד, לא צה"ל." משיב גנץ ביובש. לפעמים אפילו הוא נדהם מהטמטום והרדידות של יועציו.
לחדר נכנס יאיר לפיד. מצב רוחו מרומם. חיוך גדול מרוח על פניו. "ביבי בלחץ" הוא מספר לכל הנוכחים. בניגוד לגנץ, כשלפיד נכנס לחדר הישיבות נוכחותו מורגשת.
"אבל מחצית מציבור הבוחרים שלנו מתנגד להקמת ממשלת מיעוט. רק אני רואה את הבעייתיות כאן?". פתאום הנוכחים שמים לב שגם בוגי יעלון בחדר.
"אנחנו נניח בפני נתניהו הסכמים חתומים עם כל המפלגות בשמאל, כולל ליברמן, ואז הוא יישבר ויפרק את הגוש. " הסביר לפיד. "אני מכיר את נתניהו הרבה שנים. הוא לחיץ".
"ואז תסכים למתווה הנבצרות שהציע הנשיא?" שאל גנץ את לפיד תוך שהוא נזכר בערגה בימיו בצה"ל, אז מספר אחת באמת תיפקד כמספר אחת. מפקד היה מפקד, ולא פקוד של סגנו.
"לא. אני לא מוכן לשבת באותה ממשלה עם נתניהו" הבהיר לפיד.
"גם אני לא", הצטרף גם יעלון.
"ואולי בכל זאת נלך על ממשלת מיעוט?" הגיח יועץ א'. "ביבי יילך לאופוזיציה והרי זה מה שבאמת חשוב. בגלל זה הקמתם את כחול לבן, לא? כדי להדיח את נתניהו. בגלל זה אתם סובלים האחד את השני שם בקוקפיט כל כך הרבה זמן" אף אחד בחדר לא צחק, אבל כולם הינהנו בהסכמה.
"הציבור מתנגד לממשלת מיעוט. גם רבים מאילו שהצביעו לנו." אמר יעלון. גנץ הינהן לאות הסכמה.
"הציבור שלנו יצהל כשנעיף את ביבי הביתה והתקשורת תחבק אותנו כמו שמירי רגב מחבקת את שרה" אמר לפיד ושוב צחק לעצמו.
"בואו נחליט שכרגע אנחנו לא מחליטים" אמר גנץ, וכולם בחדר נזכרו שוב למה בצבא נהגו לקרוא לו בני חוטא.
טוב, לא באמת הייתי שם בחדר הישיבות הזה, אם כי הייתי שמח להקשיב לויכוחים ולסיעור המוחות ולנסות להבין איך עובד הראש של בכירי כחול לבן. נתניהו כבר הבין שהם מתכוונים לאתגר אותו עם אופציית המיעוט וכהרגלו פתח במסע תקשורתי וציבורי רחב היקף כשהוא מצרף אליו את חברי גוש ה 55, שקשרו את גורלם בגורלו. הערב הוא יוביל כינוס חירום בגני התערוכה, זאת בזמן שחברי הכנסת יישלחו לשדה הקרב, כלומר לאולפני הטלוויזיה, כדי להסביר למה אסור לאפשר הקמת ממשלה עם טיבי ועודה. מקווה שזו המשמרת של טלי מורנו הערב.
שלושה ימים נותרו לגנץ לנסות ולהרכיב ממשלה. בכל התקופה שבה המנדט היה בידיו הוא הוכיח את כישוריו הדלים, הלא קיימים, בניהול משא ומתן פוליטי. הוא נפגש פעם אחת בלבד עם נתניהו, ולא יזם מפגש נוסף בכל התקופה הזו, הוא לא ידע להסעיר ולאתגר את צוות המשא ומתן שלו, ואפילו בתוך הקוקפיט הוא לא מצליח לאחד עמדות עם שותפיו. לפיד מנהל בפועל את העסק, יעלון מערים קשיים ואשכנזי נהנה לראות את גנץ מתפתל ומתקשה לנצח.
בכחול לבן ניצבים בצומת דרכים משמעותי. יש להם הזדמנות פז להדיח את נתניהו אחרי עשר שנות שלטון רצוופות, אבל המחיר (תמיכה של המשותפת והתלות בשותף בעייתי ולא צפוי כמו ליברמן) גבוה מאוד, בעיקר ציבורית.
זו ממשלה שלא תצליח לתפקד ולעגלה המקרטעת הזו אף אחד לא ירצה להצטרף. כולם יחכו שהיא פשוט תתפרק.
האופציה השנייה היא בכל זאת להתגמש ולקבל את מתווה הנבצרות, אבל כאן יש התנגדות לא קטנה בצמרת כחול לבן.
האופציה השלישית היא סבב בחירות נוסף. מקורבי נתניהו מוכנים להיכשבע שלשם הוא מוביל אותנו. בכחול לבן יש מי שמשוכנעים שבבחירות הבאות, כשנתניהו כבר יהיה עם כתב אישום ביד, הליכוד יתפרק בעוד הם ישמרו על כוחם. מצד שני, חלקים גדולים בציבור עלולים לכעוס מאוד על הקלות שבה אנחנו מדלגים ממערכת בחירות אחת לשנייה ואת המחיר עלולות לשלם שתי המפלגות הגדולות.
אני מעריך שאופציית המיעוט תרד מהפרק השבוע. על אחדות עוד יש על מה לדבר, הרי הפערים בין הליכוד לכחול לבן לא משמעותיים באמת. בחירות במארס? גם אפשרות, אנחנו – הציבור – חייבים להשמיע את קולנו הברור נגד האופציה הזאת.