הנה אנו מתחילים את חומש שמות, ונפגשים עם אחת הדמויות המרתקות בעיניי בתנך- משה רבנו.
אז מדוע נבחר משה? מה יש בו שהופך אותו למנהיג? לגואל? לאדם שמוציא ומושה את עמו מתוך מצרים?
באמת יש כלכך הרבה על משה, ובטח לכם יש תובנות בעניין. אני אתייחס לשתי נקודות שנוגעות בי.
בואו נדמיין את משה יוצא אל אחיו העבדים, לאחר שנים רבות בארמון, מתוך חיי עושר פינוק ונוחות.. ונדמיין שעמו יוצא נסיך נוסף 'ממשפחתו' המצרית. מה כל אחד רואה?
האח המצרי, מביט לצדדים ונהנה לראות את הפירמידה שצומחת, את העיר שבתהליכי בניה. ׳פה יהיה פארק גדול של חיות בר, ופה יצמח בניין עצום לאיזשהו אל..׳
מה משה רואה? משה רואה איש מצרי מכה איש עברי. משה רואה כאב, רואה התעמרות, עוול.
משה רואה אנשים. אפילו שהם עבדים, (אולי בימינו היה מביט על האנשים השקופים..) ולא רק שהוא רואה, הוא גם ניגש לעזור, שהעושק ייפסק.
האמת, יש נקודה שממש מציקה לי. לעיתים אני רואה בניינים עתיקים ועצומים. מדריך מסביר לי שהורדוס בנה את זה, היוונים את זה והרומאים את זה.. ממש פלאי תבל..
באמת? מי בנה להם את כל זה? כמה עבדים הוכו ואף מתו תוך כדי עבודה? [כמה מהם היו בני עמנו ומשפחתנו?] כמה סבל וכאב היה שם? ולמי אנו מפרגנים בסוף? למעבידים? לא מוזר???
וזה מביא אותנו לנקודה נוספת: משה לא מוכן לקבל תבניות חברתיות מקובלות. הוא מרדן, הוא 'חושב', שם סימן שאלה מאחורי תבניות בנות אלפיים..
כי מי אמר ש׳עולם טוב׳ זה עולם עם 'עבד ואדון', אולי לא? אולי כולנו 'אדם'.. כולנו בני חורין..
ובכמה תבניות מחשבתיות אנו מקובעים בחיינו?
יום אחרי יום.. משפטי יאוש פנימיים, תפיסות שגורמות לנו סבל אישי, שמסבירות שהחיים שלנו, כפי שהם, הם הכי הגיוניים.. אפילו שאפשר אחרת..
וכמה קשה לנו להטיל סימן שאלה בצורה שאנו בטוחים בה, ש'כך העולם חייב להראות'..
כי אולי לא? רק אולי..
אדם שרואה אדם,
אדם שמחובר לחירות הפנימית,
הוא זה שיש לו יכולת להוציא את אנשי בני ישראל לחירות.