ביציאה מהבית ובכניסה לסוכה, אנחנו כאילו יוצאים מעטיפת הגוף להכנס לחיי הלב, לחיי הרגש. לולב, לו לב, וגם אנחנו מנסים שבע ימים לפתוח את הלב. גם האתרוג הוא כנגד הלב. עבדנו על המוחין הגבוהים, על האמונה, על הציורים האלוהיים, על יראת הרוממות, כעת אנחנו נתלמד שבוע ימים להתלהב, לשמוח על כך שמותר להוריד הגנות, מותר לנענע את ארבעת המינים, לתקן את המודעות, לרצות בעיקר לתת, למי, כמה, מתי, כמה שיותר, לכמה שיותר, פשוט לפתוח את הלב, לצייר את הטוב שאצל כל אחד, להרגיש שמותר להיפתח, ולפתוח. כי הביטחון באורות המקיפים אותנו בתחושת ודאי, מזכירים לנו שמותר לחשוב רק טוב… אל תפחד… סמוך עלי ועל צל האמונה.
הדפנות הם לפחות שתי דפנות וטפח, ממש כמו היד המחבקת. שנזכה להרגיש בהמשך, כל השנה, שהגיע זמן לגאול את עולם הרגשות שלנו, את היצירתיות, את חדוות היצירה שלנו, מותר לעסוק בלשמח את כל תאי גופנו, ולזכור שכל אחד מישראל, הוא חתיכת נשמה אוהבת, ואין לעבוד על השני בשום אופן, רק כל אחד יפתח את עומק אישיותו. חג שמח!