בפרשתנו סיפור מכירת הבכורה תמורת נזיד עדשים.
חייב לומר שבסיפור הזה ישנן מספר תמיהות חריפות. על התנהלות יעקב ועשו.
הראשונה על יעקב.
מגיע אחיך מן השדה כשהוא עייף. ואתה מחפש איך למכור לו נזיד עדשים? רציני?
נניח הבן שלי חוזר מהמגרש עייף, אחיו מכין לעצמו מיץ קפוא, יעלה על הדעת שהוא ינסה למכור כוס מיץ תמורת.. אופניים חשמליים?
יעקב, היית צריך לרוץ אליו כאברהם סבך, ומעצמך להציע לו אוכל.. !!!
עכשיו תורך עשו.
אתה פתי? איך הסכמת? מכרת בכורה כלכך משמעותית בעבור נזיד עדשים???
עשו יקר, יכולת לעזוב את יעקב, ללכת לארון, לקחת איזו לאפה ולנגב חומוס..!!! איפה ההיגיון?
לא חרם על האופניים החשמליים?
חזל מגלים לנו, שאותו היום היה יום פטירת אברהם אבינו.
מה המשמעות החבויה פה?
ישנן שתי התייחסויות ל'עונג' בעולם.
זו שמבקשת לחוש את הכל כאן ועכשיו. שרוצה להנות. בא לי. מביטה על הרגע וכובשת אותו. המון כח לגישה זו, כיון שהיא מעניקה המון פיקים קטנים של הנאה.
רדוד אבל בטוח. הישרדותי אבל נוכח.
עולם הזה. שעסוק רק ב 'זה'.
ויש את זו שמבקשת את הגודל. את המסע, את התהליך. המשמעות.
שמאמינה שהאדם שליח שנועד להביא את אורו לעולם. וזה אומר שעלי לדעת מה האור שבי. ואז איך אני מביא אותו לעולם..
חתיכת מסע.
אין לו פיקים רבים, אבל כאן כוחו. יש לו פסגה גבוהה ותמיד אתה חש ערגה להמשיך.
יש בו מלאות עמוקה. אנושית. רוחנית.
עולם הבא שעסוק במה שתכף בא..
אברהם אבינו הוליך דרך חדשה. לך לך. הוא יצא למסע..
וכשהוא נפטר השאלה המטלטלת היא- האם נמשיך להביא את הטוב הזה לעולם? ניקח אחריות על מה שסביבנו?
נהיה כבכורים הנוטלים אחריות אכפתית על משפחתם, או שנפרוש לדוקים. להנאות רגעיות. להישרדותיות.
עשו מה אתה מעדיף?
בכורה או נזיד עדשים?
ואני? מה אני מעדיף? איך נראים חיי?
עד כמה אני מדבר על 'מסע של חיים' אך במציאות אני קבור בהנאות קטנות, כמו למשל.. המסך שכרגע מולי..
השרדותי..
עשו בוחר 'למה זה לי בכורה?'
אז.. ממה עשו כן ממלא את החלל שבלבו? מהסיר ! 'הלעיטני נא..'.
דרך קצרה שהיא ארוכה.
יעקב קונה ממנו את ה'לך לך'. את האחריות. את הדרך הארוכה שהיא בעצם קצרה.
מברך אותנו שנהיה אמיצים ונחיה את המסע האנושי שבנו.