אחרי למעלה משבעים שנות עצמאות, לחימה ובנייה, מותר לנו להגדיר מה טוב ונכון בשבילנו. אנחנו לא צריכים להתנצל שאנחנו חזקים, מתקדמים ורוצים להעניק לילדנו את הסיכוי להתפתח ולחיות בכבוד. מדינת ישראל הוקמה במטרה לממש את הזכות הלאומית להקמת בית לעם היהודי במדינתו הריבונית בארץ ישראל. למי ששכח את סדר העדיפויות, השלום הוא השלישי מבין יסודות התשתית במגילת העצמאות של מדינת ישראל, הוא בא אחרי החרות והצדק.
במשך שלושים שנה, הקמנו מדינה, עיבדנו את אדמתה, עלינו אליה מכל קצוות תבל והבסנו את אויבנו. ומאז, ארבעים שנה של וויתורים, בריחות, נסיגות והתנתקויות. ארבעים שנה של גמגומים וזיגזגים במדיניות הביטחונית והלאומית. כבר כמעט מסרנו את כל שטחי יו"ש ללא כל תמורה, רמת הגולן והגדה המזרחית של הכנרת כבר הופיעו על המפות הסוריות. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם מכירת הקרקעות תמורת כלום הייתה מתממשת.
זהו, הגיעה העת לממש את הריבונות ולבסס את האחיזה בקרקע. את ההגנה על ירושלים ותל אביב מתחילים מנהר הירדן. מי שרוצה לוותר על חלקי ארץ ישראל להקמת מדינה פלסטינית שלא מכירה בזכותנו לחיות פה, מוכר בנזיד חופשה בחו"ל את הזכות לשגרת חיים נורמלית בישראל. לשכנינו צריך להיות ברור כי שלום נהיה מוכנים לעשות תמורת שלום.
רק פחדנים מסמנים את הגבולות בגדרות חשמליות, בתעלות נ"ט ובעמדות שמירה. אלה המכירים בזכותם ובכוחם מסמנים את הגבולות בכבישים, בערים, בכפרים, עצים ואדמה מעובדת. הנוכחות האזרחית על הגבול היא הדרך להבעת הריבונות. זה עד כדי כך פשוט. או שמאמינים בצדקת דרכנו ובזכותנו ונותנים כתף יחד להגשמה, או שמחפשים דרך למצוא חן בעיני אחרים. החזון הציוני עדיין בתוקף. ביום שנוותר עליו נאפשר לאויבנו לממש את חזונם – להקים מדינה משלהם על חורבותינו.
רק מסר של נחישות בזכותנו למדינה יהודית ריבונית, של מוכנות לשלם את מחיר הניצחון, יגרום לאויבנו להכיר בעובדת קיומנו בארץ ישראל, וירתיע אותם מלנסות להביס אותנו. אף אחד לא יילחם ויעשה את העבודה עבורנו, לא חברים טובים כמו ארה"ב ולא ידידים כמו גרמניה. בעידן הנוכחי כשכל מדינה דואגת בראש וראשונה לעצמה, אין מקום לרפיון וחולשה. הרתעה היא תוצאה של אומץ והוכחת יכולת בהפעלת כוח, לא של איומי סרק.