בשנות ה-40 של המאה הקודמת, החוקר פרדריק סקינר ערך מספר ניסויים על מנת להבין את ההתנהגות שלנו. הוא בדק ומצא שכאשר נעשה פעולה ונקבל עליה את התמורה המבוקשת כך עולה הסבירות שנחזור על אותה הפעולה שוב ושוב. בפסיכולוגיה קוראים לזה "חיזוק חיובי". לעומת זאת כאשר אנחנו עושים פעולה ולא מקבלים את התוצאה המבוקשת זה נקרא "עונש שלילי". מספר עונשים שלילים ללא חיזוק חיובי פשוט יגרמו לנו להפסיק לבצע את הפעולה.
בשנים האחרונות נראה כי ציבור מצביעי הימין בישראל מקבל יותר ויותר "עונשים שליליים" לפעולת הבחירה שלו בקלפי: הוא מצביע ימין-ביטחוני ומקבל טרור בעוטף עזה וביו"ש ללא תגובה הולמת, מצביע ימין-התיישבותי ומקבל מדיניות של פינוי יהודים והקפאת בניה בחלקים נרחבים בירושלים. הוא בוחר במפלגות הימין מתוך תקווה לימין-משילותי ומקבל מערכת משפט שידה בכל. מצביע ימין-נאמן למסורת היהודית ונאלץ להתמודד עם כפיה ליברלית, האוסרת קיום אירועים ציבוריים בהפרדה, ומשתיקה קולות שמרניים במרחב הציבורי. כך, שוב ושוב הציבור מקבל "עונשים שלילים" וכך פוחת הסיכוי שהוא יחזור ויצביע למפלגות הימין.
נכון, אי אפשר להמעיט מההישגים הכבירים של ראש הממשלה נתניהו בתחום המדיני, אך, מבחינת האזרח הפשוט, תקיפה בסוריה (על פי מקורות זרים) לא מחפה על בלון נפץ מעל גן ילדים בקרית גת. העונש השלילי חזק יותר מהחיובי. כמו כן גם עימות מתוקשר נגד מערכת המשפט לא מחפה על אישור ההתמודדות לכנסת של מעריצת המחבלים היבא יזבק. בשני המקרים מצביעי הימין מרגישים שלהצבעה שלהם אין השפעה.
המצב הזה גורם לשתי תופעות: האחת – ציבור ימני שכלל לא רוצה לצאת להצביע, השניה – ציבור ימני שתולה את התקווה שלו במפלגת "עוצמה יהודית" שעל פי רוב מוחלט של הסקרים לא עוברת את אחוז החסימה. ישנו גם ציבור שלישי שנדד לגוש השמאל בחסות נציגי "פייק ימין" אבל אלו הם מיעוט שבמיעוט. הבעיה הגדולה היא כאמור שני הציבורים הראשונים, הראשון, של הנשארים בבית כולל לפחות ארבעה מנדטים, והשני שאמנם לא עובר את אחוז החסימה אבל שווה גם כן שניים-שלושה מנדטים – יחד הם שווים לפחות 5-6 מנדטים שיכולים להכריע את הבחירות. כן, זו עובדה! נתח גדול מאוד של מצביעי ימין פוטנציאלים שיכולים להכריע את הכף, החליטו שהפעם הם לא יצאו להצביע או שיצביעו למפלגה שבאופן ודאי לא עוברת את אחוז החסימה. כך נוצר מצב שאמנם יש יותר ימניים במדינה אבל הממשלה שתקום פה היא ממשלת שמאל או שנלך לבחירות רביעיות תוך קצת יותר משנה. או בקיצור כמו שאמר אלברט איינשטיין "העולם לא יושמד מאלה שעושים רע, הוא יושמד מאלה המסתכלים מהצד ולא עושים דבר".
אבל האמת היא שהם לא אשמים בכך, כמו שסקינר הבין כבר במאה הקודמת, בני אדם מאבדים את האמון כאשר הם לא מקבלים את מה שהיו אמורים לקבל. זה טיבעי.
על מנת להחזיר את האמון של מצביעי הימין, הליכוד ונתניהו בראשו חייבים לפעול מהר על מנת להספיק ולממש כמה שיותר "חיזוקים חיוביים" אמיתיים, מוחשיים וגלויים, שיוכיחו לנו שממשלת הימין בראשותו באה לעבוד ולשנות – למשול. לצד הדחיפה להחלת הריבונות על שיטחי יהודה ושומרון יש לפעול ל- "החלת הימניות" על מה שכבר בריבונות ישראלית – שר המשפטים אמיר אוחנה פועל כך ולמעשה ממשיך את המדיניות המצוינת של שרת המשפטים לשעבר איילת שקד, אבל זה לא מספיק, יש עוד נושאים חשובים על הפרק. עוד לפני הבחירות יש לנקוט בצעדים מחזירי אמון שאפשר לעשות כבר כאן ועכשיו: ראשית יש לאפשר לצה"ל להגיב בעוצמה על כל התגרות מצד החמאס ולרסן כל טרור ביהודה ושומרון, שנית להציג תוכנית מסודרת לאיזון הכוח המוגזם של מערכת המשפט והיועצים המשפטיים, והדבר השלישי והחשוב: להמשיך ולחזק את האופי היהודי של המדינה – תנועת ש"ס כבר הוכיחה פעמיים שזה נושא שבכוחו להעצים את הכוח הפוליטי של הימין.
המציאות מוכיחה שרוב עם ישראל הוא ימני, הוא רוצה להשפיע באמצעות הבחירה שלו והוא כבר לא מאמין לספינים של "גוועאלד" ו- "זאב זאב". הוא חכם ורגיש ומה שהוא רוצה זה שנציגי הציבור שלו ישמיעו את הקול שלו ויישמו את המדיניות שלשמה נבחרו. תקשיבו לסקינר ולא לספינר – זה הזמן להחיל ימניות.