כיום הראייה של תלמידים מתקשים השתנתה מאוד, במקום לקטלג אותם כבעייתיים או עצלנים מתייחסים לקושי שלהם כאל מכלול של אתגרים רגשיים ומנטליים שאיתם תלמידים אלו מתמודדים.
הראייה החינוכית והטיפולית כיום מחפשת להבין את התלמיד, לראות איפה הוא מתקשה ומדוע – ולנסות לעזור לו כמה שאפשר.
כל זה נעשה מתוך ראייה הוליסטית יותר של התלמיד כאדם ומתוך ראייה מקבלת וגם מדעית יותר.
כיום כבר מקובל לחשוב שתלמידים שמתקשים מאוד בלימודים ובהסתגלות למסגרת הבית ספרית סובלים מלקות למידה כלשהי והיחס אליהם צריך להיות בהתאם.
במקביל להכרה בתופעת לקויות הלמידה ובהבנה שישנם קשיים רגשיים ומנטליים שיכולים להשפיע על יכולות הלמידה, התפתח מאוד תחום האבחון וגם תחום ההוראה. שיטות רבות פותחו על מנת לעזור לאותם תלמידים מתקשים, בין אם בכיוון הדידקטי יותר – באמצעות הוראה מתקנת, ובין אם ברמה הטיפולית יותר.
מהן לקויות למידה
כל לקויות הלמידה השונות נתפסות היום כנגרמות מעיכוב נוירו-התפתחותי המשפיע על תפקודים קוגניטיביים שונים ועל תפקודי ויכולות למידה.
תחת השם הכולל לקויות למידה נכללות כיום דיסלקציה, דיסגרפיה, הפרעות קשב וריכוז ועוד.
מה שמשותף לכל סוגי לקויות הלמידה היא שהן גורמות לקשיים בתהליכים מסוימים הכרוכים בלימוד.
קשיים אלו יכולים להיות קשורים לשפה, ליכולת חישובית, למיומנויות של קריאה וכתיבה, וגם בהפרעות בקשב וביכולת הריכוז.
כיצד מאבחנים לקויות אלו?
כאשר גורם במערכת החינוך או ההורה עצמו מזהה שילד מתחיל לצבור פיגור בלימודים וביכולות לעומת ילדים בני גילו ובשלב התפתחות דומה – נהוג לשלוח אותו לבדיקה הנקראת אבחון פסיכודידקטי.
האבחון הפסיכודידקטי נועד על מנת לזהות את הגורמים לקשיים הלימודיים של התלמיד. כיום מקובל להתייחס למכלול של גורמים שהם גם קשורים למנגנוני הלמידה וגם קשורים בעולם הרגשי והמנטלי של הנבדק. מכיוון ששני צדדים אלו נבדקים, האבחון הפסיכודידקטי בודק את שני הכיוונים הללו – ומכאן שמו.
החלקים הפסיכולוגיים של עולם התלמיד נבדקים בחלק אחד של האבחון, והחלקים העוסקים ביכולות למידה נבדקים על ידי החלק הדידקטי של האבחון.
את האבחון עורך פסיכולוג שעבר הכשרה לביצוע אבחונים שכאלה ולעיתים מלווה אותו גם מאבחן דידקטי.
החלק של האבחון הפסיכולוגי מיועד על מנת לתת הערכה כוללת לעולמו הרגשי, הקוגניטיבי והמנטלי של המאובחן. ההערכה מתייחסת לנקודות כמו אינטליגנציה, אינטליגנציה רגשית, רמת בטחון וערך עצמי, תפיסה עצמית, יכולות חברתיות וכדומה.
החלק הדידקטי של האבחון בודק נושאים כמו יכולת הבנה, תפקודי השפה, יכולת חשיבה, יכולת חישוב, יכולות הקשורות בזיכרון וכן בקשב ובריכוז.
כיצד משתמשים בתוצאות האבחון
במידה והאבחון קובע כי לתלמיד בעיות למידה מסוג כלשהו – נעזרים בדו"ח של הפסיכולוג המבצע על מנת להחליט איזה סיוע יכול וצריך לקבל התלמיד.
במידה והבעיות נובעות מקשיים רגשיים וחברתיים, ישנם כלים טיפוליים היכולים לסייע לתלמיד לרכוש ביטחון וערך עצמי והדבר יכול לסייע לו בלימודים. לאתגרים קוגניטיביים אחרים מותאם טיפול פסיכולוגי מתאים.
במידה והקשיים נובעים מלקויות שהן יותר בתחום הדידקטי – ישנה מסגרות של הוראה מתקנת שיכולות לסייע לתלמיד ללמוד בצורה טובה יותר שתתאים לו. הוראה מתקנת היא תחום בצמיחה שבה מפתחים טכניקות ומערכי למידה המותאמים לתלמיד ונועדו על מנת לחזק את האזורים בהם הוא מתקשה.
לדוגמה, הוראה מתקנת יכולה לעזור לתלמיד לארגן ולזכור טוב יותר את המידע שחדש שהוא לומד. היא יכולה לעסוק בפיתוח יכולת ההבעה בעל פה ובכתב של התלמיד – ובכך גם לסייע לו במבחנים. גם שיפור יכולות חישוביות ומתמטיות יכולות להיות מטרה של ההוראה המתקנת.
יש לציין כי הוראה מתקנת, הנשענת על אבחון פסיכודידקטי, משמשת בדרך כלל לגילאים הצעירים יותר.
שימוש נוסף לתוצאות האבחון הוא כאשר לתלמיד קושי ברמה שמונעת ממנו ללמוד במסגרות חינוך סטנדרטיות – ניתן להיעזר בתוצאות האבחון הפסיכודידקטי על מנת לכוון אותו למסגרת לימודית אחרת. סוג המסגרת ואופייה ייקבע בהתאם להמלצות המאבחנים ולתוצאות האבחון.