מבזקים

הטרדות והטרדות, איך מסבירים לנוער?

ועידת פתח' בראשות אבו מאזן משבחת את מאבק ערביי ישראל

קרי מודאג: "הימין מונע הסכם שלום"

מי הרעיל את ערפאת?

אז מי אשם בהידרדרות הישגי התלמידים?

המאבק על עמונה: בני נוער מפגינים מול ביתו של בנט ברעננה (תמונה)

חשד: פעוטה בלעה הרואין השייך לאביה

פרשנות: הישג אסטרטגי להתיישבות

המשטרה מבקשת את עזרת הציבור באיתור ילד בן 6 שנעדר בירושלים

רבני "תורה וארץ" נפגשו עם הרב אריאל

דף הבית > דעות > 87 שנים למאורעות תרפ"ט: תרבות הרצח הערבית חשוכת מרפא

87 שנים למאורעות תרפ"ט: תרבות הרצח הערבית חשוכת מרפא

יום השנה לפרוץ המאורעות מהווה תזכורת לכך שתרבות רצח היהודים איתנו הרבה לפני ה"כיבוש"

לאחרונה אנו שומעים יותר ויותר פרשנים, אנשי מערכת הביטחון ופוליטיקאים שחוזרים בעקביות נחושה על המנטרה לפיה גל הטרור הנוכחי מאופיין בכך שמדובר במה שהם מכנים "מפגעים בודדים". הכינוי הזה מנתק את גל הטרור הנוכחי מהשרשרת הארוכה של האלימות הערבית כנגד היישוב היהודי בארץ ישראל ומציג את המחבלים כמי שאינם שייכים לשום קבוצה קולקטיבית.

המטרה ברורה- אם המחבלים שייכים לקולקטיב מסוים הרי שאותו קולקטיב יוגדר כאויב של מדינת ישראל, מה שיצריך להילחם בו. אם הם יתפסו כפורעי חוק מבודדים אפשר יהיה להמשיך ולטפח את התודעה הכוזבת לפיה לא מדובר במלחמה לאומית אלא במאבק בפשיעה.

על מנת להבין עד כמה גדולה הטעות, כדאי לחזור לכמה מנקודות הציון המרכזיות במאבק הערבי נגד ההתיישבות היהודית בארץ.

באוגוסט 1929, הכריז המופתי חאג' אמין אל-חוסייני בדרשתו "כל ההורג את היהודי – מובטח לו מקום בעולם הבא". בעקבות קריאתו יצאו אלפי פורעים ערבים מחברון וכפרי הסביבה לתקוף את הישוב היהודי העתיק בעיר והחלו לטבוח בכל יהודי שנקלה לדרכם. אליהו אבושדיד נרצח בביתו יחד עם 4 אנשים נוספים. הרב יוסף קסטל הותקף בדקירות סכין וביתו נשרף כשהוא גוסס בתוכו. בן ציון גרשון שהיה הרוקח ב"בית הדסה" והיה מגיש עזרה רפואית ללא הבדל בין יהודים וערבים נרצח בעינויי תופת, לא לפני שבתו הקטנה נאנסה לנגד עיניו על ידי עשרות פורעים וידיה של אשתו נכרתו בגרזן והוא צפה בה גוססת בייסורים.

טבח בחברון
מודעת אבל בעיתון דבר, כ"ז באב, 2 בספטמבר 1929, על חללי מאורעות תרפ"ט

הפורעים לא הסתפקו בזה ופרצו לביתו של אליעזר סלונים, מנהל הבנק שבביתו הסתתרו עשרות יהודים. סלונים, שהיה חמוש באקדח, לא ירה בפורעים אלא זעק אליהם קריאות תחנונים במטרה להרגיע את הרוחות. הפורעים בתגובה רוצצו את ראשו בעזרת מוט ברזל ולאחר מכן טבחו בכל מי שהיה בבית תוך שהם גודעים גפיים באמצעות גרזנים.

67 גברים, נשים וילדים יהודים נרצחו באותה השבת בחברון, עשרות נפצעו והישוב היהודי הושמד כליל.

בשנת 1954 אוטובוס של אגד שנסע מאילת לתל אביב הותקף על ידי חוליית מחבלים שבראשה עמד סעיד אבו באנדק, בן שבט עזאזמה מהנגב. המחבלים תקפו את האוטובוס שנסע לאט בגלל הכביש המפותל והעליות החדות ופגעו בנהג קלמן עשרוני. כשנעצר האוטובוס עלו עליו וירו בנוסעיו מטווח קצר. אפרים פירסטנברג, הנהג השני (בשל הדרך הארוכה והקשה היו באוטובוס שני נהגים), ניסה לירות על המחבלים, אך נהרג לפני שהספיק לדרוך את נשקו.

11 מהנוסעים נהרגו במקום, ובהם אשתו של פירסטנברג, חנה. בנה בן ה-9, חיים, שישב במושב האחורי ובתה מירי, בת ה-5 וחצי, הוסתרו מתחת לגופות חיילים ולא נפגעו.

לאחר שירדו המחבלים מן הרכב הוא התרומם, קרא לאחותו ושאל אותה: "הם הלכו?". המחבלים שמעו את קולו, חזרו לאוטובוס וירו בראשו. הוא היה 32 שנים מאושפז במצב מוות קליני עד שנפטר בשנת 1976 והפך לחלל ה12 מהפיגוע.

מירי ניצלה בזכות החייל שסטר לה, הזהיר אותה שתשתוק, ונשכב עליה כדי להסתירה. חיילת נוספת שהייתה באוטובוס נפצעה קשה ונוסעת נוספת שהתחזתה למתה לא נפגעה כלל. הניצולות העידו כי בצאתם מהאוטובוס "ציחקקו המחבלים וירקו על הגופות".

עשרים שנה לאחר מכן, בשנת 1974 חדרה דרך גבול לבנון חוליית מחבלים מארגון "החזית הדמוקרטית לשחרור פלשתין" והגיעה לעיר מעלות. הם הגיעו תחילה לבית משפחת כהן, דפקו על הדלת וסיפרו כי הם שוטרים שמחפשים אחר מחבלים. כשנפתחה הדלת הם רצחו את אב המשפחה יוסף (ז'וז'ו) ואת אשתו פורטונה שהייתה בהריון וכן את בנם בן ה-4, ופצעו קשה את ביתם בת ה-5.

לאחר מכן השתלטו המחבלים על בית ספר בעיר בו שהו אותה עת תלמידי בית ספר יסודי מצפת. האירוע הסתיים בניסיון חילוץ כושל במהלכו רצחו המחבלים 22 תלמידים באמצעות רימונים שהושלכו לכיתה בה שהו וירי בנשק אוטומטי.

ה"אינתיפאדה" השנייה: מפעל הרצח הממוסד של אש"ף

בעקבות יישום הסכמי אוסלו נסוג צה"ל מאזורי ישוב פלשתיניים ביהודה, שומרון וחבל עזה, שעברו לשליטת הרשות הפלשתינית. במסגרת הרשות הפלשתינית הוקמו (ביוזמת ישראל) מנגנוני ביטחון חמושים שהיו אמורים להיות אחראים על הביטחון ושמירת הסדר בשטחים שבשליטת הרשות הפלשתינית.

בספטמבר 1996 פרצו מהומות מנהרת הכותל, שהיו סדרת קרבות בין חיילי צה"ל לשוטרים של הרשות הפלשתינית במקומות שונים, ובהם נהרגו 17 חיילי צה"ל. בספטמבר 2000 נרצח שוטר מג"ב יוסי טבג'ה על ידי שוטר פלשתיני בעת שהיו בסיור משותף בקלקיליה. בתחילת אוקטובר השתלט אספסוף על מתחם קבר יוסף בהנהגת המנגנון החמוש של הרשות הפלשתינית באירוע בו נהרג לוחם מג"ב מדחת יוסוף.

האירוע הזכור ביותר הגיע ב-12 לאוקטובר 2000. ואדים נורז'יץ ויוסי אברהמי, שני חיילי מילואים, נכנסו בטעות עם רכבם האזרחי לשטח העיר רמאללה. הם נעצרו על ידי אנשי כוחות המשטרה של הרשות ונלקחו כשקני רובים צמודים לראשם לעבר תחנת המשטרה בעיר תוך שהם מלווים בהמון משולהב שיורק עליהם ומכה אותם. הם הוכנסו למשרד מפקד התחנה, שם השוטרים קראו להמון לבצע בהם לינץ' אכזרי בו השתתפו גם שוטרי התחנה.

1_wh
הלינץ' ברמאללה

נורז'יץ הושלך דרך החלון בקומה השנייה (מגובה של כ־8 מטרים), ואברהמי דרך הדלת, לידי ההמון הזועם, שעקר עיניהם, דקר והכה אותם. לאחר מכן נגררו החיילים ברחוב אל כיכר אל-מנארה שבמרכז העיר שם התאספו מאות רבות של פלשתינים והמשיכו בהתעללות ובריטוש גופותיהם.

נורז'יץ הועלה באש, לא לפני שראשו רוסק באמצעות סלעים ומקל מטאטא הוכנס במלואו לגופו דרך גרונו, והמתפרעים תלשו את איבריהם הפנימיים ונופפו בהם תוך צהלות ניצחון. החגיגה בכיכר של ההמון והשוטרים וריטוש הגופות נמשכו שעות ארוכות ונפסקה רק כאשר פשטה שמועה שצה"ל עומד להגיע. במהלך האירוע אשתו של אברהמי התקשרה אליו, וענה לה אחד הפורעים: "הרגע שחטתי את בעלך בידיים שלי".

בתחילת שנת 2001 שוחררו בהוראת יו"ר הרשות הפלשתינית ערפאת המחבלים מהכלא, מה שהתחיל את גל הפיגועים הגדול והעקוב ביותר מדם שידעה ישראל.

ב-1 ביוני הגיע מחבל לבוש חגורת נפץ בסיוע של אזרחי ערבי תושב יפו למתחם הבילוי בדולפינריום ופוצץ עצמו בתוך המון הבליינים שהמתינו מחוץ לכניסות. בפיגוע נרצחו 21 צעירים וצעירות וכ-120 נפצעו.

במרץ 2002 פוצץ עצמו מחבל ערבי במלון פארק בנתניה שעה שבמלון נערכה סעודת ליל הסדר בהשתתפות מאות אורחים. בפיגוע נרצחו 30 גברים, נשים וילדים, וכ-160 נפצעו.

במהלך האינתיפאדה נרצחו סך הכל למעלה מ-1200 בני אדם ונפצעו למעלה מ-8000. האינתיפאדה הייתה מאורגנת וממוסדת ונוהלה על ידי יו"ר הרשות הפלשתינית ערפאת ולקחו בה חלק כל ארגוני הטרור הפלשתיניים.

רצח משפחת פוגל

במרץ 2011 חדרו שני מחבלים מהכפר עוורתא לישוב איתמר הסמוך כשהם חמושים בסכינים. הם פרצו לאחד הבתים שהיה ריק וגנבו ממנו רובה M16, ולאחר מכן המשיכו לעבר ביתם של רותי ואהוד פוגל.

משפחת פוגל
בני משפחת פוגל הי"ד

הם המתינו שבני המשפחה ילכו לישון ואז חדרו לתוך הבית, ורצחו בדקירות סכין את יואב בן ה-11 ואת אלעד בן ה-4. משם המשיכו לחדר השינה של ההורים, שם אהוד ניסה להיאבק בהם לפני שנרצח בדקירות מרובות יחד עם אשתו רותי.

כשעמדו לצאת במחשבה שלא נותרו עוד בני משפחה חיים בבית שמעו את בכייה של התינוקת הדס – בת שלושה חודשים בסה"כ – שבו על עקבותיהם לתוך הבית ורצחו את התינוקת הקטנה במכת סכין בראשה. כשחזרה הביתה תמר בת ה-12 מצאה את שני אחיה בני ה-8 והשנתיים ממררים בבכי מעל גופותיהם הטבוחות של בני משפחתם.

הפיגוע שבוצע בחודש שעבר בכביש 60 בו נרצח מיכי מרק הי"ד הינו החוליה הטריה ביותר בשרשרת האלימות ארוכת השנים הזו.

לא בודדים, אידיאולוגיה ממוסדת

האירועים שנסקרו כאן הם רק כמה טיפות בים עמוק ומלא בדם יהודי. לו הייתי מנסה להכניס את כל אירועי הרצח והאלימות שבוצעו נגד היישוב היהודי ומדינת ישראל כחלק מהמלחמה הבלתי פוסקת של הקולקטיב הערבי שנועדה למנוע את קיומה של המדינה היהודית הייתי נאלץ לכתוב ספר עב כרס. בין האירועים שהושמטו נמצאות גם מלחמות ישראל אשר נכון יהיה לציין שהן קשורות בקשר ישיר והדוק לתרבות שנאת-היהודים המתוארת.

הפיגועים האחרונים בתל אביב, כמו גם הפיגועים בירושלים, בשומרון ובשאר ערי ישראל אינם מהווים ניסיון לכפות על ישראל נסיגה מיו"ש והקמת מדינה פלשתינית. במובן מסוים ניתן לומר שעדיף היה לו זו הייתה מטרתם כיוון שאז היינו יודעים לפחות שיש סיכוי כלשהו להפסיקם.

הפיגועים הללו הם חלק מתרבות אלימה שמטופחת על ידי ההנהגות הערביות במשך שנים ארוכות ומושרשות בעומק לתודעה הלאומית הפלשתינית כחלק מתפיסת האידיאולוגיה של מאבק בלתי פוסק ב"ישות הציונית"

כאן המקום להסתייג מעט. העובדה שהערבים כקולקטיב מצויים במלחמה נגד ישראל אותה יזמו מנהיגיהם לפני למעלה ממאה שנים אינה אומרת שכל ערבי באשר הוא ערבי מחויב לאידיאולוגיה האנטי יהודית והרצחנית הזו או שותף לניסיונות לממש אותה.

ובכל זאת, לצד המאמץ לנקוט משנה זהירות ביחס לאלו שאינם מעורבים, עלינו להיזהר מהשכחה הנוחה. לא מדובר בבודדים או במיעוט זניח, אלא בתופעה מבוססת וממוסדת המהווה את הבסיס הראשוני ביותר למה שמכונה "העם הפלשתיני".

אלון מליק

אלון מליק

אולי יעניין אותך גם

וינטר מקבל לאחרונה את דרגת תת אלוף. צילום: חדשות 0404

אדון רמטכ״ל, ממציאים סיפור על תא״ל ואתה שותק? | דעה

איך ייתכן שהמערכת שותקת ונותנת לדמו של וינטר להישפך בעוד לו אסור להגיב להכפשות נגדו? עורך חדשות 0404 בועז גולן בטור מיוחד

5 תגובות

  1. האסטרונאוט

    את הערבים צריך להרוג בכל מקום הם נאצים והם השטן אסור לבטוח בהם גם שהם כביכול מדברים יפה

    • אי אפשר לפגוע בערבים מזרע עמלק, הם מוגנים על ידי השמאלנים, השמאלנים הם הכוזרים שהגיעו לארץ.

  2. ימח שמם וזכרם של עמלק מי שמטייח זה הממשלות שלנו לדורותיהם צריך לטפל בגזע הרצחני והנתעב הזה בשיטה של יהושוע בן נון כמו ביריחו מי שלא יברח יומת הוא אמר אני לא רוצה שיכנעו אני רוצה שיברחו זה הטיפול שהם צריכים לקבל אין להשאיר אחד כאן

  3. גאה בצורת הכתיבה שלך, ללא התלהמות או הסתה מתן עובדות עם רגש ודיוק פרטים. כל הכבוד. רק בדרך זו אולי יהיה פה שינוי העם. שינוי לא בדעותמאלא ביחס לדעות השונות ובתגובות.

  4. לאן נעלמו מאורעות תרצ"ו? 3 שנים של רצח יומיומי. כתבתי והתגובה שלי נעלמה משום מה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.