מבזקים

"האגו של בג"ץ פוגע בכולנו"

שיא בתיירות לישראל בחודש נובמבר

השרה גמליאל: "ננצח את ה-BDS באמצעות המסחר המקוון"

הפרקליטות תתנגד לשחרורו של הנשיא לשעבר משה קצב

שריפה פרצה במחסן בגליל, 7 תלמידים בבי"ס סמוך נפגעו קל

סמפכ״ל המשטרה: "פינוי עמונה - ברגישות ובנחישות"

משרד התיירות: שיא של כל הזמנים בתיירות בחודש נובמבר

הפיצוץ בתל אביב: מטען חבלה התפוצץ סמוך לרכבו של מנכ"ל חברה

משרד הבריאות הורה להרתיח את המים בטובא זנגרייה

ח"כ מאיר כהן: שראש הממשלה יקדיש זמן לפתרון הפערים בשירותי הבריאות

דף הבית > אקטואליה וחדשות > קצת על הרבה: למה השמאל ירד סופית מהפסים? | טור

קצת על הרבה: למה השמאל ירד סופית מהפסים? | טור

מכתב פתוח של מנכ"ל הקרן החדשה בארה"ב לפעילים: "נצטרך ליישם בארה"ב את הלקחים שלמדנו מהפעילות בישראל"

זה היה שבוע קשה לשמאל בכלל ולתקשורת הישראלית בפרט. הוא החל בתגובה הבועטת של נתניהו באילנה דיין והסתיים בניצחונו המוחץ של ידידו במירוץ לנשיאות ארצות הברית, דונלד טראמפ.

"איום ונורא": הקרן החדשה באבל בעקבות תוצאות הבחירות בארה"ב

לא רק העיתונאים ספגו השבוע מפלה קשה. הקרן החדשה בישראל, שרבים מארגוניה ומתורמיה זכו לשיתוף פעולה נרחב מצד הבית הלבן, נדהמה לגלות שהבית הלבן עלול לא להיות מזמין כבעבר.

מנכ"ל הקרן בארצות הברית, דניאל סוקאץ' פרסם מכתב פתוח לפעילים בעמוד הפייסבוק הרשמי של הקרן החדשה לישראל ובו תיאר את הכאב באובדן אמריקה כפי שהכירו אותה. "ארצות הברית היא אחד הרעיונות הטובים ביותר שהעולם אי פעם ידע", כתב, "הבחירה של מועמד שתומך בלאומניות, בדלנות, גזענות ומיזוגניה, הוא אחד הרעיונות הגרועים ביותר שהיו אי פעם לארצות הברית".

סוקאץ'. "אחד הרעיונות הגרועים". צילום: פלאש 90
סוקאץ'. "אחד הרעיונות הגרועים". צילום: פלאש 90

סוקאץ' טען במכתבו כי המצב החדש אליו נכנסה אמריקה עם כניסת טראמפ לבית הלבן דומה למצב בו נמצאת הקרן בישראל. "אמנם זה איום ונורא, אבל עבור האנשים בינינו שחיים ונושמים פוליטיקה ישראלית, זה לא מצב חדש. חזינו ופעלנו נגד מי שנאבק בערכים הדמוקרטיים שלנו גם כן. צפינו מתקפות נגד המגזר שלנו ונגד הארגון שלנו, והתאגדנו כדי לעמוד מולם ולומר את מה שאנחנו מאמינים בו. למדנו כיצד לנתב פחד, זעם וסלידה כדי לייצר משהו טוב יותר, תנועה קולנית וגאה למען שינוי חברתי. עכשיו, אנחנו נצטרך ליישם את הלקחים הללו בארצות הברית גם כן. והיו לנו את האימונים הטובים ביותר שיש".

מנכ"ל הקרן המשיך וסיפר על בתו הבוכייה, ששאלה אותו בעצב, כיצד תוכל לגדול במדינה שהנשיא שלה משוכנע שנשים הן חפץ. "אני יודע שאנחנו לא לבד. בדיוק כפי שהעמיתים שלנו בישראל ידעו שיש להם שותפים בארצות הברית ומסביב לעולם, אנחנו חייבים לזכור שלהם יש בעלי ברית גם כן. הם יגבו אותנו, בדיוק כפי שאנו גיבינו אותם. ברור לחלוטין שאנחנו נמצאים באותו מאבק, משני צדי האוקיינוס ומסביב לעולם, עבור הנשמות של המדינות שלנו. אנחנו מחויבים לאותם הדברים – דמוקרטיה, הומניזם, חמלה ומחויבות נבואית לצדק, אנו נגן עליהם יחד בכל מקום".

הוא סיכם את המכתב בקריאה לפעילים שלא להתייאש מהמציאות הטופחת על פניהם וכתב: " אנו זקוקים זה לזה. אנחנו לא יכולים לאפשר לעצמנו להתפלש בדיכאון ולהתנתק מהעולם. אין לנו את המותרות להתייאש. אז בואו ניתן לעצמו להיות מדוכאים, לחוצים ומפוחדים. ואז בואו נחזור לעבודה, לבנות ישראל טובה יותר ואמריקה טובה יותר".

כן, זה עבד להם בישראל, אז הם רוצים לייבא את זה לארצות הברית.

הם איבדו את הבית הלבן

אנחנו, בישראל, אומרים כבר שנים שאנחנו הקו הראשון במלחמה של העולם המערבי נגד האסלאם הרדיקלי. זה נכון במידה מסוימת, אבל המלחמה שבראשה אנחנו עומדים בשנים האחרונות היא מול השמאל הרדיקלי. יש מי שינסה לומר לכם שמדובר בשטויות, מסך עשן שנועד לטשטש את המציאות הכואבת. כאילו יש דברים חשובים ממלחמת התרבות, אבל היא משליכה על הכל: ממחירי המחייה ועד לשיטות הלחימה של צה"ל.

איש לא נהרג מהמלחמה הזו, בצד אחד, נמצאים הפרוגרסיבים. אלו שמאמינים – בהכללה כמובן – בהומניזם, וזכויות אדם, וסביבתנות ודו קיום ורב-תרבותיות ושוויון. בעיקר שוויון, על כל הצורות האפשריות שלו. בין עשירים ועניים, בין שחורים ולבנים, בין נשים לגברים, בין עמים שונים, גזעים שונים, מגדרים שונים. לכולם מגיע, כי כולם נולדו שווי זכויות. כשאין שוויון, צריכה להיות מלחמה, דרושה התערבות שתכפה את השוויון.

בצד השני של המפה, נמצאים אלו שמאמינים בראש ובראשונה באהבה. אוהבים את הקרובים אליהם לפני כולם, ורק אחר כך חשים סימפטיה לאחרים. אמריקה פירסט, למה שנממן מהגרים על חשבון הבריטים. לפעמים זה נשמע כמו שנאה לאחר, הגבול דק בין אהבת הדומה ושנאת השונה, אבל כיוון שזה טבע האדם ולא ניתן להכניסו לקופסאות, תגיות ותוויות, או לכפות עליו רגשות. כשמבינים שכל אחד מעדיף את הקרובים לו על פני הרחוקים ממנו, אפשר להגיע לדו קיום.

בתרבות השוויון, אסור להעליב אף אחד. אנחנו, בישראל, מכירים את זה בדיווחים על פיגועים. 'צעיר' ידה אבנים, 'אדם' אנס מטופלת בשערי צדק, טיל נורה מרצועת עזה. הזהות מטושטשת. למה? כי אסור להעליב. כמובן, השוויוניות לא מוגבלת רק לערבים. את לכ המגזרים אסור להעליב. זו אותה תפיסת עולם מעוותת ממנה צומחות הצעות חוק שדורשות לתקן שם של קצבה ממשלתית מקצבת זקנה לקצבת גמלאים. מישהו עלול להיעלב – ואנחנו לא רוצים שזה יקרה, נכון?

כמובן, זה לא נעצר בקצבאות ממשלתיות. עבור אנשי השוויון, אין מקום אמיתי לחופש ביטוי אמיתי, אלא רק לאנשי שוויון אחרים. לכן דווקא ביריבים הפוליטיים הם מטיחים עלבונות. עבורם, הצד השני אינו ראוי ליחס שווה.
קחו פוליטיקאי כלשהו מהימין הישראלי. מנתניהו, דרך שקד, בואכה ביטן ועד סמוטריץ'. כולם, ללא יוצא מן הכלל, עברו דה לגיטימציה. לפי מחנה השוויון, הימין מסית, פשיסט, נאצי, דיקטטור, רודן, מפלג. אני בטוח מפספס כמה כינויים, אבל הנקודה הובנה. השמאל מחבר בין הימין ובין ערכים לא ראויים, ומה שלא ראוי לחברה מתוקנת, לא ראוי להיאמר.

זה נכון לגבי ארץ ישראל השלמה כמו שזה נכון לגבי העדפת חיי ישראלי על העדפת חיי אדם. שניהם אסורים, כי הם מבטלים את ה"אחר". שיא הניסיון להנחיל את תודעת השוויון היה בקמפיין שר החינוך לשעבר ה"אחר הוא אני". חבל שהוא לא למד את הפתגם המפורסם של הרבי מקוצק: "אם אני אני, כי אתה אתה, אז אני לא אני ואתה לא אתה…".

עבור מחנה השוויון הישראלי, היחסים עם ארה"ב הם נכס כל עוד מדובר בנשיא שחור שפוגע במנהיג הימין, אבל ברגע שמדובר בנשיא לבן שצפוי לחזק את מדיניות הימין, כל שערי גיהינום נפתחים.
הבחירה בטראמפ פגומה מוסרית עבורם כמו שהבחירה בנתניהו פגומה מוסרית. וכיוון שמחנה השוויון פה נולד באותה תרבות כמו מחנה השוויון באמריקה, התגובה לבחירות בשתי המדינות דומה: אי השלמה עם התוצאה.
כאן, אנשי שמאל זעמו על אנשי הפריפריה ששוב נתנו את השלטון לנתניהו. שם, הם יוצאים למחאה אלימה על תוצאות הבחירות.

אנשי שמאל אמריקאיים מוחים נגד בחירתצו של טראמפ. צילום: נעם רבקין פנטון, פלאש 90
אנשי שמאל אמריקאיים מוחים נגד בחירתצו של טראמפ. צילום: נעם רבקין פנטון, פלאש 90

טראמפ, על אף שהוא חלק מהאליטה, כסמל, בועט בכל המוסכמות של מחנה השוויון. הוא לעג לתקינות הפוליטית. לכל אורך המירוץ. קלינטון נשענה לחלוטין על פנייה למגזרים של ארצות הברית בנפרד. לנשים סיפרה על הצורך לשבור את תקרת הזכוכית וחזרה על סיפורי ההטרדות המיניות, להיספנים שיווקה סיפורי בלהות מהכוונות של טראמפ, כדי לגייס את השחורים היא נעזרה באובמה. לא היה לה מסר אחד בשביל כולם, כבני אדם. זו בדיוק הבעיה של מחנה השוויון. הוא לא רואה אנשים כבני אדם, אלא כתקנים ומכסות שצריכות להתמלא בצבעים. אין שוויון בין נשים, אין שוויון בין שחורים ולבנים, אין שוויון בין עשירים לעניים. אז הם דורשים לכפות אותו. התוצאה? אחידות שרירותית.

לפני שמונה שנים הם הצליחו לכפות את הלך הרוח המזוויע הזה על המדינה שמסמלת את החופש בעולם. הם המליכו נשיא בן דמותם על העולם החופשי. והוא פעל בשוויוניות, גם כלפי פנים וגם כלפי חוץ. עצם הבחירה בו הייתה סמל לכך שהמתח בין שחורים ובין לבנים תם, אך הוא הגביר אותו. אמריקה, שהייתה בעלת המעמד החזק בעולם הוחלשה. זה חלק מתיקון העולם כפי שהוא הבין אותו. שוויון.
טראמפ הוא אנטי תזה מושלמת לכך. הוא בעט בהכול. אין תקינות פוליטית, אין שוויון, אין מגזר או מגדר שחסין מפניו. למה? כי אמריקה, עבור נשיא ארצות הברית, באה ראשונה.
הניצחון של טראמפ הוא סיבה למסיבה לא רק בגלל בשמחה לאיד, אלא בגלל שזהו ניצחון במערכה אחת של מלחמת התרבות ארוכת השנים.

נשיא ארה"ב ברק אובמה ורה"מ בנימין נתניהו. צילום: פלאש 90
נשיא ארה"ב ברק אובמה ורה"מ בנימין נתניהו. צילום: פלאש 90

אפשר לבקר את נתניהו רבות על כך ששילם מחיר כבד מדי כדי לעבור את שמונה השנים הללו בשלום. הוא הכיר בצורך במדינה פלסטינית ויצר הקפאה חסרת תקדים בירושלים ויהודה ושומרון, אבל עכשיו, יכול להיות שהסבלנות שלו השתלמה. השמאל יודע את זה בדיוק כמו הימין ולכן הוא מזדעק. אם טראמפ יקיים אפילו חצי ממה שהבטיח בקמפיין, נתניהו יוכל לשוב לערכים עליהם נבחר לראשונה. עם טראמפ בסביבה. הלחץ הבינלאומי, שהובל על ידי אובמה ומונף על ידי אירופה, ייאבד מרוחו.

וזו הסיבה בגללה השמאל ירד סופית מהפסים. הם איבדו את הבית הלבן.

מבוא לתקשורת המונים 2016

בקיץ האחרון הזמין ראש הממשלה עיתונאים רבים מכל כלי התקשורת בישראל למעונו ברחוב בלפור בירושלים. במפגשים צוטט כמלין על התקשורת הישראלית, שלא מדווחת על פעילותו כראוי ותחת זאת עוסקת בתחקירים אודות מעלליה של אשתו בדלתיים סגורות. "תעשו תחקיר בעולם, תבדקו כמה אוהבים אותי שם", אמר להם. אילנה דיין, מגישת "עובדה" נכחה בפגישה כזו ושמעה את הדברים. היא החליטה להפעיל את הנשק הרגיל נגד נתניהו: להשתמש בשרה אשתו כדי לנגח אותו.

נתניהו ראה את 32 השאלות שהציב בפניו צוות "עובדה", ראה והחליט להשיב בדרכו. הוא השתלח בדיין, "היא אשת שמאל קיצוני", האשים אותה וקבע כי "רדיפת חיילים איננה זרה לה". הוא ניצל את כל הביטויים הנכונים כדי להפוך תחקיר על אשתו למשחק בו הוא מצטיין מכל – ימין ושמאל.

בגוף תקשורת אחראי, תגובתו של נתניהו יכולה הייתה שלא להתפרסם ובמידה לא מבוטלת של צדק. לשכת ראש הממשלה לא התייחסה ולו לטענה אחת העולה בכתבה ובמקום זאת בחרה להשתלח בדיין. אך נתניהו הטמין לדיין פצצה שהיא לא יכלה להתעלם ממנה: "מעניין אם אילנה דיין, שמתיימרת להיות אבירת חופש הביטוי, תביא את תגובתנו במלואה, ללא צנזורה", כך נכתב בפתח התגובה. אבירת חופש הביטוי נענתה לאתגר ובחרה להקריא את התגובה בעצמה, במה שהפך לאייטם המרכזי של התחקיר: לא ההאשמות נגד ראש הממשלה, אלא האשמות נגד אילנה דיין המקריאה אותן כאילו ביצעה את התחקיר בעצמה.

עיתונאים רבים חשו להגן על דיין וטענו להפרת חופש הביטוי. תא הכתבים המדיניים הגדיל לעשות ואף הוציא מכתב גינוי נגד נתניהו. "בדמוקרטיה השלטון לא יכול להלך אימים על עתונאים. המצב שבו לשכת ראש ממשלת ישראל מסרבת בעקביות להשיב לשאלות לגיטימיות של עיתונאים ומשתלחת בהם ובכלי התקשורת שלהם בצורה בוטה תוך נבירה בקורות החיים שלהם ונסיון לצבוע אותם בגוון פוליטי ולפקפק באובייקטיביות שלהם – חותרת תחת עקרון חופש הביטוי", כתבו.

האמת היא שאנו נמצאים בימים בהם הדמוקרטיה כפי שאנו מכירים אותה נמצאת לקראת סופה. לא משום שהדיקטטורה נמצאת מעבר לפינה, אלא כי הטכנולוגיה שינתה אותה. נתניהו מבין את זה, ולכן, בהימור מושכל, במקום לענות לעיתונאים על שאלות – הוא פונה ישר לקהל שלו. אומרים שיש תחת ידו את גוף התקשורת הנפוץ בישראל, אבל זה לא "ישראל היום".

זה עמוד הפייסבוק שלו.

נתניהו. לא צריך את ישראל היום. צילום: פלאש 90
נתניהו. לא צריך את ישראל היום. צילום: פלאש 90

בקליק אחד הוא מעביר מסר להמונים. זה מה שהוא עשה בבחירות, כשסיפר לקהל שלו שהערבים מצביעים בהמוניהם והוסיף "שתפו, כי התקשורת לא תשתף את זה". זה מה שהוא עשה כשהעלה סרטון תעמולה מבחירות 2013, בו הנשיא הנבחר קורא לישראלים להצביע לו. הוא לא צריך לדבר עם התקשורת, היא לא רלוונטית.

זו אמירה קשה על מעמדה של העיתונות. הטכנולוגיה החדשה הולכת ושוחקת אותה משני הכיוונים. כל אחד יכול לכתוב, כל אחד יכול להביא סיפור, כל אחד יכול להיות כתב, כל אחד יכול לעשות תחקיר. בסופו של דבר, הכול עניין של חשיפה. זו המציאות, הגיע הזמן שנתמודד.

עקיבא לם

עקיבא לם

עורך משנה באתר ערוץ 20
עקיבא לם

@akivalamm

עורך משנה, אתר ערוץ 20
עקיבא לם

אולי יעניין אותך גם

אנגלה מרקל. אוליבר פיטוסי/פלאש90

מפלגת השלטון בגרמניה נגד הBDS: "אנטישמים"

מפלגתה של מרקל בהתבטאות נחרצת נגד ארגון ה-BDS: "מדובר באנטישמיות גסה המסתתרת מאחורי אנטי-ציונות".

4 תגובות

  1. בישראל אין לסמול בעייה :
    בג"ץ מנע גירוש עשרות אלפי מוסלמים שהסתננו ממצרים באמצעות דמגוגיה פליטים
    מקדם מדינת כל אזרחיה לחיסול הרוב היהודי, מגן על חיי מחבלים ובתיהם על חשבון חיי יהודים

    ב. צמרת הממסד הבטחוני והמדיני מלאה בחתרנים נגד המדינה כמו סגן הרמטכל ונשיאת הקרן להשמדת
    ישראל לשעבר בכירה במשרד המשפטים שעסוקים בזכויות הטרור, פשעי הכיבוש והגנה על רוצחי יהודים

    עם ישראל צריך את דונאלד טראמפ שיציל אותנו מכנופייה אנטי ציונית של הבג"ץ, ועוזריו בקרן להשמדת
    ישראל ובתשקורת ויעצור את ביזת הנדל"ן שהנהיגה ממשלה בוגדנית מטעם הלוביסטים שעובדת
    בשביל קומץ אליטות ומקורבים

  2. הסמול נדפק אבל אין רחמנות עליהם! מגיע להם להימחק לגמרי וסופית בגלל בוגדנותם בשם "חופש הדיבור" במקום לעבוד וליצור-גם כאן בישראל וגם בארה"ב. המכה שהסמול קיבל בארה"ב הינה רק הפתיח למכות שיבואו מרגע שדונלד טראמפ ייקח את המושכות לידיים, וזה כבר לא רחוק. תמשיכו לבכות וליילל כי זה מה שנשאר לכם לעשות.

  3. אתה מטומטם היית מטומתם נשארתה.
    יש למטה את האימיל שלי….תוכיח שאתה וכמוך לא מטומטמים.
    יפים.

  4. איך זה עבד להם בארץ? שמאלני זה כינוי גנאי רוב העם שונא את התקשורת השמאלנית..אז ריך בדיוק זה עבד להם?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.