מבזקים

הטרדות והטרדות, איך מסבירים לנוער?

ועידת פתח' בראשות אבו מאזן משבחת את מאבק ערביי ישראל

קרי מודאג: "הימין מונע הסכם שלום"

מי הרעיל את ערפאת?

אז מי אשם בהידרדרות הישגי התלמידים?

המאבק על עמונה: בני נוער מפגינים מול ביתו של בנט ברעננה (תמונה)

חשד: פעוטה בלעה הרואין השייך לאביה

פרשנות: הישג אסטרטגי להתיישבות

המשטרה מבקשת את עזרת הציבור באיתור ילד בן 6 שנעדר בירושלים

רבני "תורה וארץ" נפגשו עם הרב אריאל

דף הבית > אקטואליה וחדשות > הגיע הזמן לקבור את אוסלו

הגיע הזמן לקבור את אוסלו

קברניטי המדינה ניסו להביא סוף למלחמה והביאו מלחמה שאין לה סוף. כעת דרוש מנהיג אמיץ שיעצור את הטירוף הזה

הסכמי אוסלו היו מהלך מדיני חסר תקדים ששינה מקצה לקצה את מדיניות ישראל ביחס לסכסוך עם ערביי הארץ. כוונתם של מנהיגי ישראל הייתה טובה בסך הכל. הם יצאו מתוך נקודת הנחה שנראתה להם די הגיונית ולפיה קבוצת השבטים הערבים של יהודה, שומרון וחבל עזה, היא אוכלוסיה שלא ניתן יהיה להגיע איתה ליחסים נורמלים, בטח שלא לכונן איתם שלום שיחזיק לאורך זמן.

יצחק רבין ושרי ממשלתו רצו שלום עבור העם שלהם, כל כך רצו אותו שהיו מוכנים לוותר על דברים שאף ראש ממשלה ישראלי לא הסכים לוותר עליהם קודם לכן. אולם למרות הרצון העז והנכונות לוויתורים מפליגים נראה היה שרבין לא מצליח למצוא את דרך המלך לכינון אותו שלום מיוחל.

 

מעמד החתימה על הסכם אוסלו ב' צילום:לע"מ
מעמד החתימה על הסכם אוסלו ב' צילום:לע"מ

שמעון פרס, שהיה אז שר החוץ ויריבו הפוליטי הגדול ביותר של ראש הממשלה רבין, שלח את איש אמונו רון פונדק לנהל מגעים עם נציגיו של יאסר ערפאת מאחורי גבו של רבין. התכנית היתה להגיע להסכמות עקרוניות עם בכירי אש"ף ולהציב לרבין אולטימטום: או שאתה מקדם את ההסכמים או שפרס עושה זאת ומטפס מעליך בתוך מפלגת העבודה ובציבור הכללי. רבין, שספק אם ראה בהסכמים רעיון טוב וספק חשש למעמדו הפוליטי קיבל את הרעיון, והחל לקדם את המגעים עם אש"ף בעצמו.

תכנית אוסלו לשינוי המציאות

כאמור, מנהיגי ישראל הניחו שיש צורך בהכרה במנהיגות כלשהי לערביי יו"ש איתה ניתן לנהל מגעים. הם החליטו "לייבא" לארץ ארגון בעל היררכיה שלטונית שיקבל מישראל את הכלים להקמת מדינה ויהווה "פרטנר" לקידום תהליך השלום. הארגון שקיבל את התפקיד הזה היה אש"ף, שמנהיגיו שהו באותה העת בגלות בטוניס אחרי ששלטונות ירדן ולבנון גירשו אותו משטחן בשל ניסיונותיו להשתלט על חלקים בהן באמצעות טרור ואלימות.

בהסתכלות היסטורית ניתן לומר כי מקור ההשראה של מנהיגי ישראל לתכנית הגדולה הזו היה הפרויקט הציוני של הקמת המדינה. התנועה הלאומית הפלשתינית היתה אמורה בעיניהם לעשות לציבור הפלשתיני מה שעשתה הציונות לציבור היהודי ולאחד אותו סביב רעיון תקומה לאומי.

אש"ף היה אמור לשחק את התפקיד ששיחקה הציונות הסוציאליסטית ולהיות קבלן הביצוע הפוליטי של הפרויקט, והארגונים החמושים שמרכיבים את אש"ף היו אמורים להתאגד לצבא מסודר תחת יאסר ערפאת כפי שהמחתרות הישראליות התאחדו לצה"ל תחת דוד בן גוריון. קברניטי המדינה, אנשי הדור השני של מדינת ישראל, חשבו שהדרך לפתור את הסכסוך בין הציונות לערבים היא ליצוק לערבים שעד אז ראו עצמם כחלק מהאומה הערבית הגדולה זהות לאומית ייחודית להם, הלוא היא הזהות ה"פלשתינית".

 

שוטר פלשתיני חוגג את הפקרת יריחו לידי הרש"פ. צילום:פלאש90
שוטר פלשתיני חוגג את הפקרת יריחו לידי הרש"פ. צילום:פלאש90

התכנית כללה כמה צעדים מרחיקי לכת מצד ישראל. בשלב הראשון הוחלט על נסיגת ישראל מהיישובים הפלשתינים ברצועת עזה ובאזור יריחו ועל הקמת רשות פלשתינית. על-פי ההסכם, מיד אחרי נסיגת מדינת ישראל מרצועת עזה ויריחו, יועברו הסמכויות בכל שטחי יהודה והשומרון וחבל עזה בענייני חינוך,תרבות, בריאות, רווחה, מיסוי ועוד לידי הרשות הפלשתינית, שתהפוך בהדרגה לישות מדינית. במסגרת ההסכם חולקו השטחים לשלושה חלקים: שטחי A שיהיו בשליטה מלאה של הרשות הפלשתינית, שטחי B יהיו בשליטה אזרחית של הרש"פ ושליטה ביטחונית של ישראל, ושטחי C בשליטה מלאה של ישראל.

את עיקרי ההסכם אסכם כך: ישראל ניסתה להפוך את הבכיר בארגוני הטרור הפלשתינים למפלגה לגיטימית שתקים מדינה, כפי שעשו אנשי מפלגות הפועלים של התנועה הלאומית הציונית. לשם כך העניקה ישראל לאש"ף את כל הכלים הדרושים למשימה כולל הכרה רשמית שסללה את דרכו להכרה בינלאומית, מתן סמכויות ריבוניות בשטחים, העברת סכומי כסף רבים לטובת הקמת המוסדות הדרושים ואפילו אספקת נשק לכוחות החמושים של ערפאת שאמורים היו להפוך לכוחות משטרה.

כל סימני האזהרה לא הועילו

מנהיגי הימין דאז הזהירו ואמרו שיאסר ערפאת הוא לא דוד בן גוריון. שערפאת הוא טרוריסט מהזן הרצחני ביותר ולא מתכוון להשתנות. הם התריעו שמטרתו היא לא הקמת מדינה פלשתינית או שלום ושגשוג לציבור הערבי, אלא מימוש התכנית הישנה של האומה הערבית להחריב את ישראל. הם אמרו אז שמטרת ההסכמים עבור ערפאת היא להשיג לעצמו לגיטימציה בינלאומית והד חזק למאבקו הדיפלומטי, הצבאי והפוליטי בישראל.

האמת היא שלא היה צורך באנשי הימין בשביל להתריע על הסכנה. סימני האזהרה הופיעו במהרה בהצהרות ובמעשים מצד אנשי אש"ף. כבר ביום חתימת ההסכמים שודר בטלוויזיה הירדנית נאום של ערפאת בו הוא הודיע לעם הפלשתיני כי "הצהרת העקרונות (הסכם אוסלו) אינה אלא חלק מיישום 'אסטרטגיית השלבים' של אש"ף", תכנית שעניינה כי אש"ף לא יוותר על שום שטח ב"פלשתין הגדולה" ו"ישתמש בכוחות מזוינים כדי להשלים את המטרה של גירוש האויב הציוני".

 

מתוצאות אוסלו, פיגועי ההתאבדות. הפיגוע בירושלים 26.2.1996 צילום:פלאש90
מתוצאות אוסלו, פיגועי ההתאבדות. הפיגוע בירושלים 26.2.1996 צילום:פלאש90

במאי 1994 נאם ערפאת בכנס ביוהנסבורג, דרום אפריקה. בנאומו חזק כמה פעמים על המסר לפיו הסכמי אוסלו הם כמו הסכם חודייביה שחתם הנביא מוחמד עם בני שבט קורייש היהודים לזמן מוגבל, במטרה לצבור כוחות ולחסל אותם בהמשך. בסיפור חודייביה דרך אגב הפר מוחמד את הבטחתו אחרי שחתם על ההסכם וטבח ביהודים התמימים. בהסכם אוסלו, ערפאת הפר את הבטחתו והוביל לאינתיפאדה ולפיגועי ההתאבדות הגדולים שגבו את חייהם של יותר מ-1500 ישראלים והובלו בין היתר על ידי המנגנון החמוש שהקימה ישראל עבור ערפאת במטרה לבלום את הפיגועים.

אבל רבין, שכאמור היה נחוש להגיע להסכמים ולמנוע מצב שבו פרס יתעלה עליו, לא הקשיב. הוא כל כך רצה להביא את השלום שהבטיח לציבור עד שהתעלם מכל סימני האזהרה. הוא היה נחוש "לרבע את המעגל" של הסכסוך הזה וליצור מציאות חדשה לחלוטין. גם כאשר החלו האוטובוסים, המסעדות ואולמות האירועים להתפוצץ במרכזי הערים התחמק רבין מהמציאות המתפוצצת מול עיניו ואפילו הגה את המשפט "נילחם בטרור כאילו אין שלום, ונעשה שלום כאילו אין טרור". או במילים אחרות: נטמון את הראש בחול וניתן לערפאת להוליך אותנו שולל.

מורשת אוסלו

את התוצאות של אותה תכנית מרחיקת לכת אנחנו חווים עד היום. הרשות הפלשתינית שהוקמה בהסכמי אוסלו, העניקה לארגון הטרור אש"ף כוח אדיר ולגיטימיות בין לאומית. מערכת החינוך שהקימו ערפאת וממשיך דרכו אבו מאזן פועלת כדי לחנך את הדורות הצעירים לתודעת מלחמה ושנאה כלפי היהודים ודואגת להנציח את האלימות בין הצדדים.

מערכת הבטחון שישראל הקימה לאש"ף לוקחת חלק פעיל בטרור נגד ישראל מחד גיסא, ומפעילה משטר של דיכוי אלים כלפי האוכלוסייה הערבית מאידך גיסא. ככלל, המנגנון השלטוני של הרשות הפלשתינית מוכוון למלחמה בישראל. ההסתמכות על הרש"פ כמי שתמנע את הטרור נגד ישראל הפכה לעובדה שאיש לא מערער עליה למרות שהוכחה ככישלון. מערכת חינוך שכבר למעלה מ-20 שנה מטמיעה במוחם של ילדיה מסרי שנאה של השמדת היהודים וחינוך לנרטיב הלאומי הפלשתיני המלאכותי יצרו חברה פלשתינית אלימה, עוינת, מלאת שנאה וחדורת מוטיבציה להילחם.

ממשיך דרכו של ערפאת. אבו מאזן צילום:פלאש90

אם בעבר היה אפשר לדבר על דרכים לנרמל את המצב בין הערבים ויהודים, כיום כמעט מגוחך לדבר על כך. העובדות ברורות- כיום מה שמכונה ה"עם הפלשתיני" מורכב מאוכלוסייה שבמשך למעלה מדור שלם גדלה על הידיעה לפיה עליהם להיאבק לנצח במדינת ישראל, ומצעירים שיודעים כי להיות "שאהיד" זו הגבורה הגדולה ביותר. והפרחים לערפאת, אבו מאזן, והמנהיגים שהלכו אחריהם שולל.

לבטל את אוסלו

חשוב להבין שהסכם אוסלו לא השפיע רק על מצב השליטה בשטח. האסטרטגיה הישראלית כולה השתנתה בהתאם לתוואי ההסכם. רעיון המדינה הפלשתינית כפתרון לסכסוך הפך בתחילה לרעיון מוביל ולאחר מכן לרעיון היחיד שמותר להציע מבלי לעבור הוקעה ציבורית כ"קיצוני" או כאויב השלום. בעשורים האחרונים מערכת הביטחון פועלת לפי הנחת עבודה שאת שלטון אבו מאזן צריך לחזק ולשמר, מה שמונע ממנה את היכולת לשלוט בשטחים ובנעשה בהם, והופך למעשה את היוצרות כך שישראל תלויה באבו מאזן יותר משהוא תלוי בה.

רבות עוד יסופר על אותה טעות היסטורית ועל תהליך ההידרדרות שחל ממנה והלאה. ההסכם שהניע תהליך היסטורי ויצר תודעה ציבורית המבוססת כולה על התקווה להפוך ארגון טרור לפרטנר להסכם שלום, כשל והותיר את ישראל בלי יכולת אמיתית למנוע טרור נגדה מצד אחד ובלי סיכוי לסיום הסכסוך. קירחת מכאן ומכאן. 23 שנים אחרי אותו החתימה של אותו הסכם גרוע, הגיע הזמן להתחיל לתקן.

אירוניה במיטבה-אדריכלי הסכם הדמים במעמד קבלת פרס נובל לשלום. צילום:לע"מ
אירוניה במיטבה-אדריכלי הסכם אוסלו במעמד קבלת פרס נובל לשלום. צילום:לע"מ

הדבר יגרור שינויים גדולים במדיניות הביטחון הישראלית, ידרוש שינוי כיוון דרסטי בהסברה ובגישה שלנו מול העולם ועלול להוביל למשברים דיפלומטיים עם כמה וכמה מדינות, אבל האלטרנטיבות לביטול ההסכם, אלה שכוללות את המשך קיום הרש"פ והיתלות תמידית בהסכם שהבסיס הרעיוני שלו התמוסס ונעלם, קשות ומסוכנות יותר.

אם נבטל את ההסכמים, בעיקר את החלק בו אנו רואים באש"ף נציג פוליטי לגיטימי במקום האויב האכזר שהוא, נוכל לנהל דיון ציבורי באפשרויות חדשות. אם נתחיל לדבר ברצינות על החלת ריבונות ישראלית ביו"ש נוכל להתחיל לחשוב על פתרונות לבעיות שיעלו כתוצאה מהן. אבל אם ניתן לאש"ף של אבו מאזן להמשיך לכהן כשלטון לגיטימי ביו"ש נזמין על עצמינו עוד ועוד לחץ בינלאומי להקמת מדינה פלשתינית שתהיה הגרדום לפרויקט הציוני של מדינת היהודים. גרדום שסופו מלחמה. עקובה מדם יותר מכל גלי הטרור שחווינו כאן גם יחד.

הגיע הזמן לקבל החלטות אמיצות. הגיע הזמן לבטל את טעות אוסלו.

אלון מליק

אלון מליק

אולי יעניין אותך גם

וינטר מקבל לאחרונה את דרגת תת אלוף. צילום: חדשות 0404

אדון רמטכ״ל, ממציאים סיפור על תא״ל ואתה שותק? | דעה

איך ייתכן שהמערכת שותקת ונותנת לדמו של וינטר להישפך בעוד לו אסור להגיב להכפשות נגדו? עורך חדשות 0404 בועז גולן בטור מיוחד

4 תגובות

  1. מאמר מקיף ומעניין. חולשתו בכך שאינו מציע אלטרנטיבה מעשית. מי ינהל את השירותים המוניציפאליים עבור הפלסטינים ביהודה ושמרון? מה העלות הנוכחית של ממשל צבאי ישראלי כתחליף לרשות? הסיכון הדמוגרפי בסיפוח שטחי b וכיו"ב.

  2. פושעי אוסלו אחד עדין חי על חשבון המדינה מומיה מהלכת זה מורשת אוסלו ואנשיה

  3. לא צריך ממשל צבאי לגרש את עמלק להחזיר את ארץ האבות לידי העם היהודי וכמה שיותר מהר יטב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.