מבזקים

שבת שלום!

מצבו של הילד שנפל במהלך טיול בצאלים - קשה מאוד

"איש ביצוע ועשייה"

הוארך מעצר החשודים ברצח אריאל וואסי ז"ל

איגוד נותני שירותי הסיעוד: "אבידה גדולה לכולנו"

המדינה לבג"ץ: נבחן משפטית את החזרת גופות המחבלים

סגן שר הביטחון מביע צער כבד על מותו של מנכ"ל משרד הרווחה

כניסת שבת: 16:00, יציאת שבת: 17:15

פוליטקאי הולנדי הורשע בהסתה נגד מוסלמים

הולך רגל נפצע קשה מפגיעת רכב בנתניה

דף הבית > אקטואליה וחדשות > הליך תחת אש: כל פגמי התביעה במשפט אזריה

הליך תחת אש: כל פגמי התביעה במשפט אזריה

משפטו של החייל היורה מעלה שאלות מהותיות בנוגע להתנהלות הפרקליטות הצבאית ומערכת המשפט בכלל

משפטו של אלאור אזריה גורר אחריו תגובות סוערות בחברה הישראלית, כאשר המצדדים בו או המקטרגים נגדו פועלים מסיבות הקשורות על-פי רוב לנטייה הפוליטית שלהם. מקרה אזריה הפך בעיני רבים למקרה בוחן לצה"ל, האם אזריה מייצג או לא מייצג את צה"ל וערכי טוהר הנשק.

עו"ד אייל בסרגליק באולפן 'היום הזה'

מבלי להיכנס לשאלת אשמתו או זכאותו של אזריה, משפטו הוא אכן מקרה בוחן, אולם לאו דווקא בכל הנוגע לשאלת אופיו של צה"ל, אלא בכל הנוגע לשאלת התנהלותה של הפרקליטות הצבאית בפרט ומערכת המשפט בכלל. סוגיה זאת לא נבחנה לעומק עד כה, ויש לתת עליה את הדעת.

אמירתו של אזריה – מה משקלה וחשיבותה

הנקודה הבעייתית הראשונה נוגעת לאמירתו של אזריה שנאמרה לכאורה לאחר הירי, על-פיה על המחבל למות. התביעה מנסה להשתמש באמירה זאת כבסיס להוכחת המניע של אזריה. על-פי גרסה זאת, אמירה זאת מוכיחה כי המניע לירי היה רצון לנקמה, והירי לא נבע מצורך מבצעי. אמצעי התקשורת השונים הדגישו ומדגישים עדיין את האמירה הנ"ל.

אמר או לא אמר? צילום: פלאש 90
אמר או לא אמר? צילום: פלאש 90

ראוי לציין בהקשר זה כי בית המשפט העליון דחה בעבר טענות על-פיהן אמירה של חייל בשטח מהווה בסיס כלשהו להרשעה.

בשנת 1990 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בעניינו של סמ"ר אנקונינה (ע"פ 486/88 סמ"ר דוד אנקונינה נ' הצבאי הראשי , מד (2) 353).

אנקונינה הורשע בשתי ערכאות של בית הדין הצבאי בגרימת מוות ברשלנות, בעת שירה לעבר רכב הנהוג ע"י פלשתיני, שפנה ממחסום צה"לי שהוקם בעזה לאחר אירוע פח"ע וסירב להישמע להוראות החייל לעצור. הנהג נורה ע"י אנקונינה ונהרג. בדיעבד, התברר כי לא היה לנהג כל קשר לאירוע הפח"ע.

בית הדין הצבאי קבע כי לא היה כל צורך מבצעי בירי, כי לא היה זיהוי ודאי מצדו של אנקונינה שתאם את הנהג ההרוג כמבוקש, כי מכוניות אחרות גם נסעו לאחור מן המחסום, ועל כן, הירי למכונית המסוימת הזאת לא היה מוצדק.

בין שיקולי בתי הדין להרשעתו של אנקונינה נלקחה בחשבון האמירה שאמר החייל בעדותו בבית הדין: "..ברכב השלישי יריתי, כיוון שאמרת לעצמי שהפעם אני לא מוותר..".

באמירתו זאת של החייל עשו שימוש בתי הדין הצבאיים כאשר הרשיעו אותו, כהוכחה לכך שהחייל נהג מתוך אינטרס אישי שהביא אותו להיות בעל אצבע קלה על ההדק, קרי, החייל ירה על דעת עצמו. החייל ערער על הרשעתו לבית המשפט המשפט העליון, שם זוכה.

בדבריו בפסק הדין מסביר הנשיא שמגר כי אין לייחס משקל לאמירתו זאת של החייל, אלא רק לסבירות מעשיו בזמן המקרה:

"..בהקשר זה אוסיף, כי אינני שותף לדעה, כי היה מקום לייחס חשיבות או משמעות מיוחדות לאמירתו של המערער (של אנקונינה; הערה שלי), לפיה – הפעם לא יוותר. כל שמשתמע מכך הוא, כי הוא עשה מאמץ לקיים את הכללים לפיהם נדרש להפעיל את המחסום, כמידת יכולתו, ורצה להפחית, ככל האפשר, במספרם של המקרים שנשמטו מידיו.

אין צריך להוסיף את המובן מאליו, היינו, כי אין להגדיר סבירותו של המעשה על-פי מה שנודע רק בעקבותיו, לאחר מכן. הסבירות נבחנת אמנם לפי אמות מידה אובייקטיביות, אך הנתונים המשמשים לצורך המבחן הם אלו שנפרשו בפני הנוגע בדבר בשעת מעשה ולא אלו שנתבררו רק לאחר מעשה, ואשר לא היו בגדר הציפייה הסבירה ולא יכלו להתברר בעת המעשה על יסוד הפעלת אמצעים סבירים..". (שם, פסקה 18(ג) לפסק דינו של הנשיא שמגר) (כל ההדגשות שלי; עב"ח).

בהערת שוליים נציין כי עבירת גרימת מוות ברשלנות בה הואשם אנקונינה היא עבירה שקל יותר להוכיחה מאשר עבירת ההריגה בה מואשם אזריה, ולמרות זאת הוא זוכה ממנה ע"י בית המשפט העליון, כאשר הנשיא מציין כי אמירה כזאת או אחרת לא יכולה לשמש כנגד החייל.

לאמירה של אזריה מיוחס משקל רב, גם ע"י התביעה וגם ע"י התקשורת. משקל זה הוא בעייתי. מעבר לעובדה שעניין אנקונינה מלמד כי אין לאמירה כשלעצמה ערך כעדות מרשיעה, הוא אינו מתאים לשלב פסק הדין, כי אם לשלב גזר הדין, וזאת לאחר שהתביעה הצליחה להוכיח – על סמך הראיות – כי החייל הפר את נהלי הפתיחה באש. לאחר שעשתה זאת, צריכה התביעה לעבור לשלב גזר הדין, כאשר הבסיס לטיעון יהיה כי החייל פעל בניגוד להוראות הפתיחה בירי, ולהוכחה – הוא אמר שהמחבל צריך למות, ומכאן שמעשיו פסולים.

אולם המשפט עדיין לא מצוי בשלב הזה, ושימוש באמירתו של אזריה לא נכון לנקודת זמן זאת של ההליך.

הסתירות בדברי המ"פ

הסתירות שמתגלות בין דברי המ"פ, רס"ן תום נעמן, בחקירתו במצ"ח לבין עדותו במשפט, קשורות קשר ישיר לאמירה של אזריה שהיא, כאמור, חסרת משמעות לשלב זה של ההליך.

זמן קצר לאחר אירוע הירי נלקח המ"פ לחקירה במצ"ח. בעדותו בחקירה הוא אומר: "..ניגשתי לחייל, שאלתי אותו למה עשה את זה, והוא אמר שראה אותו זז…".

בשום מקום בחקירתו הראשונה במצ"ח לא מציין רס"ן נעמן כי אזריה אמר לו כי המחבל צריך למות. למחרת נותן רס"ן נעמן עדות נוספת, וזאת שונה מקודמתה בשתי נקודות: א. האמירה לגביי טענתו של אזריה כי המחבל זז כבר אינה מופיעה. ב. רס"ן נעמן טוען כי אזריה אמר לו לאחר הירי כי המחבל צריך למות.

כאשר נשאל על הסתירה בדבריו בבית המשפט, השיב נעמן כי הוא לא זוכר במדויק מה היא הגרסה הנכונה בין העדויות שמסר.

דבריו של רס"ן נעמן לגביי אמירתו של אזריה מכונים בשפה משפטית "עדות כבושה", קרי, עדות שניתנה לאחר זמן מה, ובמקרה זה, לא רק שניתנה לאחר זמן מה, אלא לאחר עדות סותרת שקדמה לה. בית המשפט התייחס לא פעם לסיטואציה הנ"ל:

"..עדות כבושה ערכה מועט.. אך במה דברים אמורים? כשאין הסבר מתקבל על הדעת על שום מה נכבשה העדות עת רבה.. משך הזמן, העושה את העדות לכבושה, יכול שהוא קצר ויכול שהוא ארוך יותר, הכול, לפי נסיבותיו המיוחדות של העניין.. ההסבר, שעל בית המשפט להשתכנע הימנו, הוא לגבי שני עניינים: האחד – על שום מה שתק העד וכבש את עדותו כל אותה עת עד למתן עדותו; והשני – מה נשתנה עתה, כאשר החליט העד להעיד, ומהו הנימוק שהניעו לשבור את שתיקתו.. שכנוע מיוחד מאמיתות הסבר זה, על שני פניו, יידרש לבית המשפט כאשר פגמה של העדות אינו רק בכך שכבושה הייתה עד עתה, אלא שעד זה עצמו מסר בהזדמנויות קודמות גירסה שונה וסותרת מגירסתו הנוכחית.." (פסקה 38 לפסק דינו של השופט אלון בע"פ 190/82 שאול מרקוס נ' מדינת ישראל , לז (1) 225) (כל ההדגשות שלי; עב"ח).

נעמן. עדות כושה. צילום: פלאש90
נעמן. עדות כושה. צילום: פלאש90

כפי שניתן לראות, סר"ן נעמן לא הצליח לספק הסבר מספק מדוע קיים שוני בין הגרסה הראשונית שלו במצ"ח לבין עדותו בבית המשפט, וכל הסברו לשינוי בין העדות הראשונית לעדות הכבושה מסתפק בכך שהוא אינו זוכר. הסבר זה אינו עומד בדרישות הקבועות בדין לפיהן יש להבהיר מדוע קיימות שתי עדויות, ומדוע קיימת סתירה ביניהן, וכפי שניתן לראות מעניין מרקוס, מדובר בפגם בעדות המ"פ.

ככלל, ההעדפה במשפט הפלילי תהיה לקבל את העדות הראשונה, משום שהיא קרובה לזמן האירועים, זכרונו של העד עדיין טרי ומכלול השיקולים שיש לו לשנות את עדותו עדיין לא ברור לו.

השינוי המהותי בגרסאות המ"פ נוגע לשני נושאים: א. האם אזריה טען כי ראה את המחבל זז או לא. ב. אמירתו של אזריה כי המחבל צריך למות והשמטת אמירת אזריה כי המחבל זז.

כך או כך, בין אם דבריו הראשונים אינם אמת, ובין אם עדותו הכבושה אינה אמת, קיימת סתירה בדברי המ"פ – ועל כך אין כל מחלוקת – וכדאי לציבור להיות מודע לעצם קיומה של סתירה זאת.

עדות החייל ושיבוש הליכי חקירה אפשרי

נראה כי הנקודה הבעייתית ביותר בהליך נוגעת לעדות מח"ט גזרת חברון, אלוף (במיל.) יריב בן עזרא, מיום 6.7.2016. מח"ט חברון לא נכח בזירה כלל. למרות זאת, הוא נקרא להעיד לגביי הירי. בעדותו טען המח"ט:

"..אני לא רואה הצדקה מבצעית לירי של החייל. הירי לא היה מוצדק כי הוא מתקיים במצב שבו אין סכנת חיים, וככל שצפיתי בסרט הבנתי זאת בצורה טובה יותר אל מול התנהגות האנשים בזירה, אל מול השיח, אל מול תחקירים שעשינו..".

למרות עדותו זאת, מודה מח"ט חברון כי הוא מעולם לא שוחח עם אזריה.

עדותו של המח"ט היא, למעשה, עדות מפי שמיעה כפולה, כאשר המח"ט לא טרח לבסס אותה בתחקיר למול החייל היורה. התחקירים עליהם הוא מסתמך הנוגעים למעשיו של אזריה אינם ממקור ראשון, אלא הועברו לו מפי אנשים ששמעו מפי אזריה או שמעו על האירועים מפי אנשים ששמעו מפי אלו ששמעו ממקור ראשון, קרי, מדובר על עדות שמיעה מפי עדות שמיעה, ועל כך הוא מעיד.

השאלה הטבעית שצריכה להישאל היא, אם הירי היה כל כך חריג וחמור, מדוע לא בדק המח"ט את הדברים ישירות למול החייל היורה?

יריב בן עזרא. עדות שמיעה. צילום: פלאש 90
יריב בן עזרא. עדות שמיעה. צילום: פלאש 90

הבעייתיות של עדות זאת גוברת למול עדות חייל מהפלוגה של אזריה, שהעיד יום לפני המח"ט, ודבריו סותרים את מסקנת המח"ט. לדבריו:

"..זה לא האירוע הראשון או השני שלי. לא עסקתי במצבו (של המחבל; הערה שלי) ולא חששתי ממטען. דקה או שתיים לפני הירי התרחקתי מהמחבל ולא אבטחתי אותו עוד. כשעזבתי את המחבל, לא חשבתי שהוא מסוכן. גם הפניתי אליו את הגב. אלאור הגיע עם המ"פ ושאל את אחד האנשים שהיו שם "המחבל עדיין חי?" אמרתי לו שהוא חי ויש חשש למטען ושיזהר. בנוסף לזה אמרו לנו שאמור להגיע חבלן..".

עדותו של חייל הפלוגה מבהירה שחשש המטען היה ממשי בתודעתו של אזריה. מכאן ניתן להבין את החשיבות בשינוי הגרסה של המ"פ בעדותו הכבושה – באם היה חשש ממטען, והמחבל זז, החשש כי המחבל יפעיל את המטען היה עדיין אמיתי. בנסיבות הללו ברי שהעדות הכבושה של המ"פ – בה משמיט המ"פ את טענת אזריה כי המחבל זז –  פועלת לרעתו של אזריה.

המשך עדותו של החייל חושפת נקודה בעייתית נוספת בחקירה –  דבר-מה שנראה כמו הנחיית נחקרים ו/או עדים ע"י חוקרי מצ"ח.

החייל מספר כי תחילה טען באזני חוקרי מצ"ח כי המג"ד נכח בזירה, אולם לאחר שהחוקרים תיקנו אותו, הוא שינה את עדותו, וטען כי המג"ד לא נכח בזירה.

הדברים הללו בעייתים ביותר. תפקידו של חוקר מצ"ח הוא לחקור, ולא להנחות את הנחקר לגביי המתרחש בזירת האירוע. הדרכת עד או נחקר פוגמת באמצעי הראשוני של ההליך השיפוטי לעשיית צדק, והוא גילוי האמת.

היכן החיפוש אחר האמת?

מה שעולה ממשפטו של אלאור אזריה עד כה הוא סתירות של המ"פ שאין להן הסבר, עדות מפי שמיעה כפולה של מח"ט חברון הנסתרת ע"י עדות חייל שהיה בשטח, ושינוי גרסאות בלתי ברורים.

לא ברור אם אזריה התנהל בזירה כראוי, וייתכן שהוא פעל בניגוד להוראות הפתיחה באש, אולם חוסר הנוחות שעולה בעקבות קריאת העדויות הסותרות, תוך מתן דגש מוגזם על אמירה כזאת או אחרת, הוא קשה. זאת לאור שמדובר במשפט הריגה, ולא בהליך משמעתי רגיל.

משפטו של אזריה אכן חשף כמה כשלים חמורים, והגיע הזמן לבחון את הכשלים הללו למול מי שצריך לספק תשובות על כך – הפרקליטות הצבאית ומצ"ח.

עדי בן חור

עדי בן חור

אולי יעניין אותך גם

אילוסטרציה: מעצר מחבלים. צילום: 0404

נחשפה חוליית מחבלים שתכננה פיגועים בירושלים

מ: שב"כ חשף חוליית חמאס שפעלה בירושלים ותכננה פיגועי ירי נגד בסיסי צה"ל: "סיכול התשתית מוכיח את הסיכון ממפגעים בעלי ת.ז ישראלית"

2 תגובות

  1. אילנה צדק כוכב

    כמה פלפולים… הרי האמת ברורה לכולם: הירי בוצע מתוך זעם ורצון לנקום, למרות שהחייל ידע שהוא פועל בניגוד לפקודות. אפשר לקיים דיון על חומרת האירוע וגם למצוא נסיבות מקלות אבל כל ההתחכמויות הכאילו משפטיות האלה הן מגוחכות.

    • אילנה אילנה אילנה שמאלנית מצוייה שקבעה והחליטה ו"האמת" ברורה לה. אז לנו ברור אילנה שהיה שם מחבל חי עם מעיל עליו. שזז לפני בדיקת חבלן. וחייל עירני ואחראי נטרל את הסכנה. ונשפט ע"י חבורת שמאלנים כמותך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.