מבזקים

שבת שלום!

מצבו של הילד שנפל במהלך טיול בצאלים - קשה מאוד

"איש ביצוע ועשייה"

הוארך מעצר החשודים ברצח אריאל וואסי ז"ל

איגוד נותני שירותי הסיעוד: "אבידה גדולה לכולנו"

המדינה לבג"ץ: נבחן משפטית את החזרת גופות המחבלים

סגן שר הביטחון מביע צער כבד על מותו של מנכ"ל משרד הרווחה

כניסת שבת: 16:00, יציאת שבת: 17:15

פוליטקאי הולנדי הורשע בהסתה נגד מוסלמים

הולך רגל נפצע קשה מפגיעת רכב בנתניה

דף הבית > דעות > אין דבר כזה "זכות השיבה" | דעה

אין דבר כזה "זכות השיבה" | דעה

הפלסטינים טוענים כי "זכות השיבה" מעוגנת בחוק הבינלאומי. האם העובדות תומכות בטענותיהם? הגולש איתמר צור בטור נוסף בסדרה: חושפים את השקר הפלסטיני

"לא נסכים לשום פשרה בנושא הפליטים" טען אבו מאזן בנאומו ברמאללה. רבים יבואו ויטענו כי זכות השיבה הינה זכות יסוד המוכרת על ידי המשפט הבינלאומי. האם העובדות תואמות את ההנחה הזו?

ההסכמים שכמעט הושגו בקמפ-דייויד 2000 ובאנאפוליס 2008 נפלו על דבר עיקרי אחד, לא היה זה ירושלים או גבולות הקבע – אלא סוגיית הפליטים. התשובה הפלסטינית הרשמית בתחילת שנת 2001 היתה כי הם לא יכולים לקבל הצעה שאינה מבטיחה את שיבת הפליטים הפלסטינים לבתיהם".

"הזכות לשיבה אינה ניתנת לויתור"

ב-2008 אמר סאיב עריקאת: "הזכות לשיבה אינה ניתנת לויתור. זו זכות אישית. אנו דורשים, למעשה, גם שיבה וגם פיצוי". עמותות שונות כמו "אמנסטי", "זוכרות" "BDS" או "JVP" חוזרות שוב ושוב על הטענה כי זכות שיבת הפליטים הפלסטינים הינה זכות משפטית שהוכרה בהחלטות האומות המאוחדות.

אונר"א רק מרחיבה את הבעיה. פלאש 90
אונר"א רק מרחיבה את הבעיה. פלאש 90

הם כולם סומכים את ידיהם על החלטה בודדת של עצרת ארגון האומות המאוחדות. החלטה זו, בעלת 15 סעיפים, נושאת בחובה את סעיף 11 הטוען כי: "הפליטים אשר ברצונם לשוב לבתיהם ולחיות בשלום עם שכניהם יורשו לעשות זאת במועד המוקדם ביותר האפשרי מבחינה מעשית. בעבור רכושם של אלה אשר יעדיפו לא לעשות כן ישולמו פיצויים לפי עקרונות המשפט הבינלאומי. על ועדת הפיוס לסייע לשיבתם למולדת, יישובם מחדש וכן לשיקום הכלכלי והחברתי של הפליטים"

ההחלטה נכתבה במהלך הקרבות הסוערים של מלחמת העצמאות בשנת 1948 וזאת בזמן שכמות הפליטים לא היתה ידועה כלל וטרם נוצרה בעיית הפליטים היהודים ממדינות ערב (שהיו רבים יותר ואמידים יותר מהפליטים הערבים).

החלטה זו אף נדחתה פה אחד על ידי כל מדינות ערב החברות באו"ם וכן היתה התנגדות בקרב נציגי ערביי ארץ ישראל ובראשם המופתי חאג' אמין אל חוסייני, בעיקר משום שהיא גורמת להכרה דה-פקטו במדינה יהודית. דחיית הנציגים הערבים אינה מוזכרת כלל כאשר מדברים על עקרונות "זכות השיבה" למרות שהיא מהותית.

חברי העמותות הללו נוטים לשכוח גם שהחלטותיה של עצרת האו"ם, כמו כל החלטת אחרת שמתקבלת שם, אינה מהווה קביעה מחייבת עבור אף אחד מהצדדים אלא בגדר המלצה בלבד.

אל-נאסר: "אם הפליטים יחזרו ישראל – ישראל תחדל מלהתקיים"

בבירור פרטי ההחלטה נכתב כי יוכלו לשוב אלה המעוניינים לחיות בשלום לצד שכניהם: "wishing to return to their homes and live at peace with their neighbors" וזאת כאשר הנציגים, הן של הפליטים והן של מדינות ערב טוענים בריש גלי כי "אם הפליטים יחזרו ישראל – ישראל תחדל מלהתקיים" (גמאל עבד אל-נאסר, 1961) או בועידת הפליטים שנערכת בחומס בשנת 1957: "כל החלטה שלא תאפשר לפליטים להשמיד את ישראל תיחשב לבגידה" – כך שכל חשיבה על שיבתם של הפליטים לחיים בשלום ושיתוף עם שכניהם אינו סביר, בטח כשמוסיפים על כך עשרות שנים של הסתה ודמוניזציה.

פליטים ברחבי העולם

ככל עניין משפטי יש לבחון תקדימים. במהלך המאה הקודמת היו גירושים המוניים בכל רחבי העולם. מפתיע ככל שזה ישמע – לא רק הפלסטינים נאלצו לעזוב את בתיהם.

לאחר מלחמת העולם השנייה היו אלה (מלבד ניצולי השואה) בין 12 ל-17 מיליון גרמנים שגורשו מרחבי אירופה למזרח או מערב גרמניה; באותה תקופה גורשו מהודו לפקיסטן ומפקיסטן להודו כ-14.5 מיליון נפש. בשנות ה-70 גורשו קרוב ל-200,000 יוונים מצפון האי קפריסין לדרומו. מצידו הדרומי של האי גורשו כ-50 אלף טורקים לצד הצפוני הנשלט בידי טורקיה. בשנות ה-80 היו אלה 300,000 מוסלמים שנאלצו לעזוב את בולגריה לטורקיה. גם בשנות ה-90 היו מעשי גירוש: מכווית המשוחררת מהכיבוש העיראקי גורשו כ-200,000 פלסטינים (!) שנאלצו לעזוב את המפרץ הפרסי בעיקר בשל תמיכתו הבלתי מסוייגת של יאסר ערפאת בנשיא העיראקי. וזהו רק קצה הקרחון.

מכל אלה ועוד מיליונים רבים, כמה זכו לזכות שיבה? אף לא אחד! במקרה של קפריסין גיבש מזכ"ל האו"ם דאז הצעה כי זכות שיבה תוענק לבני 65 ומעלה ללא קרובי משפחה ובלבד ששיעורם באוכלוסייה הכללית לא יעלה על 21%. אולם הצעה זו נדחתה על הסף במשאל עם.

הודות לממשלת ישראל, במהלך שנות ה-50 וה-60 נקלטו במדינת ישראל הצעירה שהיתה עוד עסוקה בליקוק פצעיה ממלחמת השחרור – כ-800,000 פליטים יהודים מארצות ערב שנושלו מרכושם וגורשו ממולדתם. למרות טענות שונות, הרי שכל אותם פליטים-עולים ששוכנו במחנות הפליטים שכונו בשם המכובש "מעברות" נטמעו באוכלוסייה בצורה כזו או אחרת של הצלחה.

לעומתם, מדינות ערב לא קלטו את הפליטים שלימים נקראו פלסטינים. ארגון אונר"א שאמור היה לסייע לפליטים הפלסטינים מטעם האו"ם – רק הרחיב את הבעיה. מ-700,000 פליטים מ"פלסטין הכבושה" יש היום למעלה מ-5,000,000 פליטים פלסטינים שמתדפקים על דלתותיה של מדינת ישראל בטענה של זכות שיבה הזויה המוכרת כביכול על ידי המשפט הבינלאומי.

איתמר צור

איתמר צור

תחקירן פורום קדם למזרחנות והסברה, פובליציסט ועובד חברת הייטק

אולי יעניין אותך גם

שמעון ריקלין

בידוד מדיני? חפשו תירוץ אחר!

הכיבוש מוביל לבידוד מדיני? שמעון ריקלין משוכנע: גם בלי תהליך מול הפלסטינים, מצבה של ישראל בעולם הולך ומשתפר. חוק ההסדרה - זו רק ההתחלה. צפו:

3 תגובות

  1. מסכים עם כל מילה – כתבה נכונה שסיכויי הדברים להישמע בתקשורת אפסיים.
    היינו שומעים הסכמה מטראמפ לגבי הדברים למעלה – אבל לא מהפוליטקאים אצלנו.
    יישר כוח איתמר

  2. בכל מקרה צריכים צהגיד ״תביעת השיבה״ ולא ״זכות השיבה״. מספיק להשתמש במונחים של אוייבי ישראל !!!

  3. אני מבינה מהכתבה שיש עם כזה "פלשתינים".
    חבל ההתקשקשות על האו"ם והחוקים והכינוי – פליטים. אלה אינם פליטים, אלא מהגרים!
    אלה לא עם ולא לאום, אלא בני שבטים מארצות שונות ששומרים על תרבות שבטית.
    כל השאר – לא רלוונטי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.