4:59 29/06/2017
דף הבית > מורשת > פרשת השבוע: על אהבה ושלום

פרשת השבוע: על אהבה ושלום

מדרג הצרכים ומדרג האהבה בברכת הכוהנים ומגילת רות

פרשת נשא היא הארוכה ביותר בחמשה חומשי תורה, 176 פסוקים, וכוללת בתוכה את ברכת הכוהנים לעם ישראל. הפרשה השנה צמודה גם לחג השבועות- חג מתן תורה.

״וידבר ה׳ אל משה לאמור. דבר אל אהרון ואל בניו לאמור כה תברכו את בני ישראל אמור להם יברכך ה׳ וישמרך. יאר ה׳ פניו אליך ויחנך. ישא ה׳ פניו אליך וישם לך שלום״ (במדבר ו׳, כב׳- כו׳).
התבוננות בברכה מיוחדת זאת, מציגה בפנינו שתי תובנות: מדרג היררכיה של צרכים ומדרג היררכיה של אהבה.

ברכת כהנים ברחבת הכותל המערבי
ברכת כהנים ברחבת הכותל המערבי. צילום: משטרת ישראל

 

איך שתי התובנות הללו קשורות לחג השבועות ומה משמעותן?

במדרג וההיררכיה של הצרכים בברכות, כבר נדרשו פרשנים שונים. הרש״ר הירש מציג את המודל ההיררכי הבא: ״כי הברכה הראשונה (יברכך ה׳ וישמרך) מברכת את ישראל בהצלחת נכסיהם הגופניים והחומריים ובהגנה מפני כל השפעה מזיקה. הברכה השניה (יאר ה׳ פניו אליך ויחנך) עוסקת בהענקת כישרונות רוחניים. הברכה השלישית (ישא ה׳ פניו אליך וישם לך שלום), היא הכתר של ברכת יברכך ויאר שקדמן לה. משמעות הברכה היא קרבת אלוקים, למען נהיה ראויים לברכת ה׳״ (רש״ר הירש, תרגם הרב ברויאר, תש״ן, עמ׳, סז- סח).

במאמר של אריה ארזי הכהן (מוסף שבת, מקור ראשון, יא׳ בסיון תשע״ב), נעשית השוואה בין ברכת הכוהנים לבין תאוריית 'מדרג הצרכים של מסלאו' (אברהם מסלאו, פסיכולוג יהודי,1908-1970).

מדרג הצרכים של מסלאו כולל סולם של 5 שלבים, מהנמוך לגבוה: מצרכים פיזיולוגיים – אויר, אוכל, מים וכו׳, דרך צרכים של בטחון פיזי, בריאותי, משפחתי וכלכלי, דרך צרכים של שייכות ואהבה, לאהוב ולהרגיש נאהב, דרך צרכים של הערכה חברתית, ועד לשלב הגבוה ביותר בסולם של מימוש עצמי. יותר מאוחר הוסיף מסלאו למדרג שלב ששי: שגב והתעלות.

פירמידת הצרכים של מאסלו
פירמידת הצרכים של מאסלו

 

המודל של מסלאו נוסח מחדש ע״י חוקר אחר בשם קלייטון אלדרפר, שפרסם ב-1972 את מודל ה-"E.R.G) "Existence Relatedness Growth). מודל זה מסווג את מכלול צרכי האדם לשלוש קבוצות של צרכים: צרכי הקיום, צרכי ההשתייכות (שהם הצרכים החברתיים של האדם) וצרכי הצמיחה (כבוד הערכה ומימוש עצמי).

חוקר אחר בשם פרדריק הרצברג (1923-2000), פסיכולוג אמריקאי מאסכולת 'יחסי אנוש בניהול' הבחין במדרג של שתי קטגוריות: גורמים פיזיים וגורמים פסיכולוגיים. לצרכים הפיזיים הוא קרא "צרכי אדם" ("האדם הראשון") ואילו לצרכי הנפש הוא קרא "צרכי אברהם" ("אברהם אבינו"). הרצברג התעניין במיוחד בשאלה מה מניע אנשים בעבודה. הוא הגיע למסקנה כי הכסף, השכר והתגמולים הפיננסיים אינם המניע היחיד. אם משלמים לעובדים יותר, הם לא בהכרח עובדים טובים יותר, משקיענים יותר ויצירתיים יותר. הכסף ממלא תפקיד מרכזי עד לרמה בסיסית מסוימת, אך מעבר לזה, המניע האמיתי של העובד הוא אתגר הצמיחה, היצירה, מציאת המשמעות ורתימת מיטב כשרונותיו למען מטרה חשובה. הכסף ממלא את "צרכי האדם" שלנו, אך המשמעות שאנו שואבים מעבודתנו, מספקת את "צרכי אברהם" שלנו.

הרמב"ם במורה נבוכים חלק שלישי (פרק כ"ז) מציג מודל צרכים של שתי קומות של תקינות האדם: תקינות הנפש ותקינות הגוף. לדעתו, תקינות הנפש נכבדה יותר מתקינות הגוף. אולם תקינות הגוף קודמת בטבע ובזמן והיא תנאי לתקינות הנפש: "כי האדם אינו יכול לתפוש מושכל, אפילו אם הוסבר לו, כל שכן שיתעורר לזאת מעצמו, בשעה שיש לו כאב או רעב חזק או צמא או חום או קור חזק".

ניתן לראות בברכת הכוהנים בפרשתנו , פירמידה של מדרג וסולם צרכים דומה, שבבסיסו ברכת הקיום הבסיסי "יברכך ה׳ וישמרך". מעליו ברכות של צרכי ההשתייכות החברתיים "יאר ה׳ פניו אליך ויחונך", בבחינת למצוא חן בעיני אדם.

השלב הגבוה ביותר בברכת הכוהנים הוא צרכי הצמיחה וההגשמה של האדם "ישא ה׳ פניו אליך וישם לך שלום". המימוש העצמי האולטימטיבי של היהודי המאמין במרחב רוחני בקרבתו לאלוקיו כפי שנאמר בתהילים (כז׳, ד׳): ״אחת שאלתי מאת ה׳, אותה אבקש. שבתי בבית ה׳ כל ימי חיי, לחזות בנועם ד׳ ולבקר בהיכלו״.

משמעותו של הפסוק היא לא להתבודד, להתנתק ולחיות בבית רוחני מרוחק – בית ה'. אלא הכוונה היא ביצירת מרחב רוחני פנימי בחיינו היום יומיים השגרתיים והלא שגרתיים שבו אנו מגשימים אורח חיים של קדושה וטהרה בחיי חולין. בבחינת " קדש חייך בתורה וטהרם בעבודה".

התובנה השנייה בעיוננו בברכת הכוהנים בפרשתנו, מתמקדת במילה אהבה, ״לברך את עמו ישראל באהבה״.

גם כאן, נראה לי שניתן להבחין במדרג וסולם של אהבה. השלב הראשון הוא בקיומה של אהבה בסיסית, גם אם היא "אהבה שתלויה בדבר", שיש בה אינטרס להשגת תכלית כלשהי במערכת יחסים בין האחד לזולתו. זאת אהבה בסיסית, בשלב הנמוך של הסולם, שנובעת לפעמים מכורח נסיבות קיומיות או סיפוק צרכים עצמיים.
בשלב הגבוה, מעליה, ניתן לזהות את "האהבה שאיננה תלויה בדבר", שאיננה נגועה בשיקולים ואינטרסים אישיים של מה טוב לי בלבד, או מה יצא לי מזה.
זאת אהבה שיש בה תכלית אמיתית, אינני אוהב בגלל שאני רוצה להשיג משהו אישי עבורי. אני מעניק את משאבי האהבה שלי לאחר, ביושר ובאמת.
״איזו היא אהבה התלויה בדבר? זו אהבת אמנון ותמר. ושאינה תלויה בדבר? זו אהבת דוד ויהונתן״ (אבות, ה׳,טז׳).

מעליה בסולם האהבה נבחין באהבה מסוג גבוה יותר: "אהבה שמקלקלת את השורה".
״אמר רבי שמעון בר יוחאי: אהבה מקלקלת את השורה, דכתיב, וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו, ולא היו לו כמה עבדים? אלא אהבה מקלקלת את השורה. ויאסור יוסף מרכבתו ויעל לקראת ישראל אביו, וכי לא היו ליוסף כמה עבדים? אלא אהבה מקלקלת השורה (בראשית רבה, וירא, פרשה נ"ה, סימן ח׳).

בשלב זה אנו מזהים סוג אהבה יתירה שגורמת לאדם לצאת מגדרו וגורמת לו לנהוג שלא כשורה ולא כמקובל, להשקיע, להתאמץ ולעשות מעל ומעבר למצופה. כמו לפנים משורת הדין. זאת אולי האהבה שנעניק לה צל"ש. אך עדיין זאת אהבה חד צדדית, מכיוון אחד. אין כאן אהבה הדדית, יוקדת, עמוקה וסוחפת שיש בה התרגשות משותפת של הדדיות האהבה. כאן ניצבת ברום סולם האהבה, אהבה אמיתית דו צדדית, של הדדיות בין שני אנשים יחידים.

ברכת כוהנים בפרשתנו לוקחת אותנו למעגל אהבה רחב יותר, של מערכת יחסים בין המברך למתברכים. יש כאן מרחב אהבה קולקטיבי ציבורי שמחייב קיומה של הדדיות בין הכהן המברך לבין עם ישראל המתברכים על ידו. זוהי אהבה דו צדדית קולקטיבית, המבטאת הדדיות אמיתית של שליח ציבור לציבור אותו הוא מברך ומשרת.

זוהי הסיטואציה היחידה בקודקס ברכות ומצוות שמצוינת המילה 'אהבה', שהיא תנאי הכרחי לקיומה של הברכה "וציונו לברך את עמו ישראל באהבה".

עדות לכך הוא הסיפור על אותו כהן שהציבור אינו אוהבו. קרה מקרה בכהן אחד שקם ונשא כפיו, ועד שלא הספיק להשלים ברכתו, מת ונעשה גל עצמות.
"כל כהן דלא רחמין ליה עמא (שהציבור אינו אוהבו), לא יפרוש ידיו.
ועובדא הוה (קרה מקרה) בחד כהן דקם ופריש ידיו (בכהן אחד שקם ונשא כפיו),
ועד דלא אשלים, אתעביד תלא דגרמי (ועד שלא הספיק להשלים ברכתו, נעשה גל עצמות).
מאי טעמא? משום דלא בריך בחביבותא (מה הטעם? משום שלא ברך בחביבות).
קם אחר ופרש ידיו ובירך, ואתתקן ההוא יומא (קם כהן אחר ופרש ידיו וברך, אותו היום נתקן בעולם מהסכנה שריחפה עליו בעקבות נשיאת הכפיים של הכהן הקודם).
כל כהן דהוא לא רחים לעמא (לא אוהב את עמו), או עמא לא רחמין ליה (או שעמו לא אוהב אותו)
לא יפרוש ידיו לברכא לעמא (לא יפרוש ידיו לברך את העם) , דכתיב: טוב עין הוא יברך, אל תקרא יבורך, אלא יברך".
(המגן אברהם המביא מהזוהר).
רק מי שעינו טובה והוא אוהב את הבריות, יכול לברכם.
זהו השלב הגבוה ביותר בברכת הכוהנים: ״ישא ד׳ פניו אליך וישם לך שלום״.

יתכן והמושג 'שלום' בברכה מבטא את המצב ההגשמתי האידיאלי, של שלום הדדי ולא רק שלום חד צדדי. שלום שאותו עושים בני אדם. שלום של הדדיות אמיתית ולא שלום מזויף. שלום שיש בתוכו הגשמה של "למצוא חן בעיניי אלוקים ואדם".

דומה שלא ניתן לקפוץ מיד לשלב הגבוה של סולם האהבה ולהגיע לאהבה אמיתית של הדדיות בין אדם לרעהו ובין מנהיג ושליח ציבור לאנשים, ללא שמכירים וחווים את קיומם של שלבי האהבה המוקדמים בסולם.
דהיינו, האהבה הבסיסית, התלויה בדבר, ומעליה האהבה שאינה תלויה בדבר, מעליה האהבה שמקלקלת את השורה ומעליה האהבה הדו צדדית ההדדית, האמיתית והאולטימטיבית.

אהבה בין בני זוג, בין אדם לחברו, בין מנהיג לציבור- היא השקעה מתמדת. אין כאן קיצורי דרך, אי אפשר לדלג על שלבים. יש להשקיע בהתמדה ולנוע קדימה במעלות האהבה, עקב בצד אגודל.
ראוי בהקשר לכך לימודו של הרב אליהו דסלר, מתנועת המוסר (1892-1953), על האהבה והנתינה – מה קודם למה? האהבה לנתינה, או הנתינה לאהבה?
הרב דסלר מלמדנו שהנתינה קודמת לאהבה. דהיינו, אם תעסוק ותשקיע בנתינה, אז יותר תעניק אהבה לזולתך, ובאותה מידה יעניקו גם לך אהבה.
זאת העצמתה של האהבה הדו צדדית שיש בה הדדיות, בין הכהן המברך לבין הציבור אותו הוא מברך – ״לברך את עמו ישראל באהבה״.

 

דיוננו על מדרג וסולם הצרכים והאהבה, קושר אותנו לחג השבועות ולמגילת רות.

בחג השבועות אנו משלימים עליה בסולם השלבים שבסיסו בחג הפסח ביציאה ממצרים. זהו אותו שלב של גאולת הגוף.
חג הפסח, באביביותו ולבלובו מקביל לגאולת הגוף, שאיננה עדיין גאולה שלמה, אלא היא גאולה בוסרית שאיננה עדיין ראויה למאכל אדם: "התאנה חנטה פגיה והגפנים סמדר נתנו ריח".
חג השבועות, בקצירו ובהבשלתו מקביל לשלב המוגמר של הגאולה, לגאולת הרוח. ההבשלה והעסיסיות משביעה את האדם, מרווה אותו וממלאת אותו דשן ועונג.
בחג הפסח אנו מתחילים בספירת העומר, שהוא זמן קציר השעורים שהם ראויים למאכל בהמה – המסמל את גאולת הגוף, את השלבים הנמוכים ביותר.
במהלך ספירת העומר ובסופה אנו מסיימים העליה בשלבי הסולם בשבועות שהוא זמן קציר החיטין שהם ראויים למאכל אדם של גאולת הרוח.

נראה אפוא סולם צרכים שראשיתו במרחב של קיום וסיפוק הצרכים הקיומיים ביציאת מצרים ועד לחג מתן תורה במרחב קדושה התעלות והזדככות בהר סיני "וכל העם רואים את הקולות".
בגאולת הרוח, בהתמזגות של עם ישראל בקדושת התורה, בשיא של קבלת התורה, מתקיים אף כאן מימושה של האהבה הנעלה, שהקב"ה בחר בנו מכל העמים לקבל את התורה "הבוחר בעמו ישראל באהבה".

גם מגילת רות כסיפור מכונן בחג השבועות מציג לנו את מודל מדרג הצרכים והאהבה, שמתחיל בירידתו של אלימלך עם אשתו נעמי ושני בניו מבית לחם למואב. נקודת ההתחלה היא קשה במצב של רעב בארץ. הירידה של אלימלך היא לאתר מקום מחיה, לספק את הצרכים הקיומיים של משפחתו.
הסיפור מתנהל לו בכמה מערכות ומסתיים במימוש השלבים הגבוהים בסולם. רות המואביה הזרה הולכת אחר חמתה נעמי דבקה בה, ואף עוברת תהליך גיור "אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך, כי אל אשר תלכי אלך ובאשר תליני אלין, עמך עמי ואלהיך אלהי. באשר תמותי אמות ושם אקבר, כה יעשה ה' לי וכה יוסיף, כי המות יפריד ביני ובינך" (מגילת רות, פרק א', פסוק ט"ז).
בכך היא מממשת את שלב ההשתייכות בסולם. בהמשך היא עולה בסולם וניצבת בשיאו במימוש עצמי – בהגשמת השלום והאהבה עם בן זוגה, עם עמה ועם אלוקיה, בנישואיה עם בועז ובהיותה אימה של מלכות עם ישראל שדוד המלך הוא צאצאה.

במדרג סולם הצרכים והאהבה בברכת הכוהנים בפרשתנו, ולקראת חג השבועות בו נעמיק במגילת רות והתייצבותנו למרגלות הר סיני, נתחבר לדברי הסופרת אמונה אלון ("שבת בשבתו" במדבר תשס"ז, 1170):
"קל לקבל את מי שמוכר לנו, את מי שדומה לנו, את מי שאנחנו יכולים לראות בו, במודע או שלא במודע, השתקפות של עצמנו, כפי שאנו מכירים את עצמנו או כפי שהיינו רוצים להיות.
הרבה יותר קשה לקבל את הזר, את השונה, את זה שמשקף לנו חלקים בלתי מוכרים באישיותנו, חלקים שאולי איננו רוצים כלל להכיר.
ומכאן שנאת הזרים, אשר מי כמונו, היהודים, חווה אותה על בשרו לאורך הדורות.
אצלנו לעומת זאת, יש אפשרות לא רק לקבל זרים, אלא אף לאהוב אותם, ולגייר בקבלה ובאהבה, גם חלקים זרים בתוך אישיותנו, בטרם נתייצב למרגלות הר סיני לקבל מחדש את התורה ואת עצמנו".

שבת שלום וחג שבועות שמח

ד"ר זאב ווה פרידמן

ד"ר זאב ווה פרידמן

מנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות – הקרן לטיפול בחסויים. לשעבר, מנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו. בשנת 2008 נבחר ד"ר זאב פרידמן כמנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות – הקרן לטיפול בחסויים. ד"ר פרידמן בוגר תואר ראשון במינהל חינוכי ופסיכולוגיה באוניברסיטת בר-אילן; תואר מוסמך (M.S.W) בעבודה סוציאלית, מינהל ותכנון חברתי מטעם אוניברסיטת בר-אילן. תואר שלישי Ph.D במדעי החברה, באוניברסיטת תל-אביב. עבודת הדוקטורט שלו עוסקת בפיתוח מודל תיאורטי ויישומי של הגורמים המקדמים והמעכבים תהליך יישומו של מיזוג ארגוני במגזר הציבורי בכלל ובשירותים החברתיים בפרט.

אולי יעניין אותך גם

הרמבם - פרק 197

הרמב"ם היומי – הלכות טוען ונטען, פרק יב'

מה החריג לכלל שאומר שאם אדם משתמש בקרקע שלך שלוש שנים אזי זה נחשב כשלו? ישי לפידות מסביר