13:37 28/05/2017
מבזקים

דיווח במצרים: 24 הרוגים ו-16 פצועים במתקפת ירי על אוטובוס שהסיע נוצרים קופטיים מדרום לקהיר

פיגוע ירי לעבר כוח צה"ל סמוך לרמאללה. אין נפגעים, החוליה שביצעה את הירי נמלטה

דף הבית > מורשת > על חמץ, צמחונות ושאר ירקות

על חמץ, צמחונות ושאר ירקות

התורה הציגה לפנינו את התובנה כי אנו מושפעים מהאוכל שאנו אוכלים. מציאות ימינו מוסיפה כי אנו משפיעים על העולם באמצעות אותה בחירה ממש

בדיחה ידועה מסכמת את חגי ישראל במשפט – "ניסו להרוג אותנו, לא הצליחו, בואו נאכל!", ואכן כל החגים מאופיינים במאכלים מסורתיים, ובמנהג שכולנו מקיימים בהם באדיקות – לאכול והרבה.
ואם את כל החגים אנו מציינים באכילה, הרי שאת פסח, חג לידתו של עם ישראל ויציאתו מעבדות לחירות, כפל כפליים. עניין הכשרות לפסח, על שלל דקדוקיו ומנהגי העדות שלו (אוכלים קטניות? ומה עם קינואה?) וסעודת ליל הסדר המשפחתית, המהווים הזדמנות לחינגה משותפת, הופכים את כולנו לאובססיביים משהו לנושא הקולינריה.
נדמה כי העיסוק במזון מרחיק אותנו ממהות החג, חג החירות. אך מסע קצר בעקבות הכתובים בנושא האוכל, מראה לנו כי מדובר בהזדמנות ליציאה לחירות גם בתחום זה.

אכילה מתוך שחרור. סעודת ליל הסדר
אכילה מתוך שחרור. סעודת ליל הסדר. איורים בפלסטלינה: רוני אורן

אוכלים – כבר מגן עדן
נפתח באמירה שהסיפור של האוכל הוא לא סיפור יהודי אלא אוניברסלי – כולם, כולל כולם, צריכים לאכול כדי לשרוד, ואפילו על בסיס קבוע.
הדבר משתקף בסיפור בריאת האדם בספר בראשית כשהברכה הראשונה שקיבל האדם עם בריאתו קשורה לאוכל: "הנה נתתי לכם את כל עשב זרע זרע אשר על פני כל הארץ, ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זרע זרע לכם יהיה לאכלה" (בראשית א', כ"ט). אכן לא טעינו, התפריט בגן עדן היה צמחוני, ועל כך כתב הראי"ה קוק בחיבורו המיוחד 'חזון הצמחונות והשלום': "אדם הראשון לא הותר לו בשר לאכילה… רק אחר שבאו בני נח אחר המבול הוא שהותרה להם. ומעתה האפשר הוא לצייר שתהיה נאבדת לנצח טובה מוסרית רבת ערך שכבר הייתה במציאות נחלה לאנושות?… העתיד הוא ירחיב את צעדינו ויוציאנו מן השאלה המסובכת הזאת".

הסיפור הידוע של גירוש האדם מגן עדן בעקבות חטא האכילה מעץ הדעת, ושל התרת אכילת בשר בעקבות השחתת כל בשר את דרכו על הארץ בדור המבול, מביא אותנו להבנה כי יש משמעות עמוקה למה שאנו מכניסים אל פינו. אכן, כל דבר חי חייב לאכול, אבל לא כולם חייבים לאכול באותו האופן.

לא משתעבדים לאכילה – אוכלים מתוך שחרור
התורה קיבלה כעובדה אוניברסלית את השעבוד שלנו לאכילה, אך מבקשת להפוך אותה למעשה של חופש ושל בחירה.
חוקי הכשרות, למשל, מזמינים אותנו לבחון שוב ושוב מה שאנו מכניסים לפינו. הצמצום בתחום האכילה מרחיב את נפשנו כשהוא מזכיר לנו את הפלא הגדול של המזון ואת מקורו האלוהי, כמו גם הטבעי. עצם הבחירה בתחום זה מתוך אמונה, מאפשר לנו להמשיך ולבחור מה אנו אוכלים. כל זאת מתוך עולם הערכים שלנו גם בנושאים אחרים. כמו הבחירה לאכול מזון מקומי, תוצרת הארץ, בביצי חופש או בתפריט טבעוני.

אך לא רק בצמצום עסקינן. בסעודה היהודית אנו גם עוסקים בשפע ובהרחבה. הרמב"ם מציין למשל את החובה להזמין מעוטי אמצעים לסעודת החג: "שהוא אוכל ושותה, חייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האומללים.
אבל מי שנועל דלתות חצרו ואוכל ושותה הוא ובניו ואשתו ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש, אין זו שמחת מצווה אלא שמחת כרסו…".
עצם יכולתנו להזמין אחרים לאכול עמנו, מרחיב את נפשנו. כמו גם את תפיסתנו לגבי אחריותנו על המציאות. "תיבול" הארוחה בדברי תורה וחכמה מהווה שפע נוסף המצופה מאיתנו: "שְׁלֹשָׁה שֶׁאָכְלוּ עַל שֻׁלְחָן אֶחָד וְלֹא אָמְרוּ עָלָיו דִּבְרֵי תוֹרָה, כְּאִלּוּ אָכְלוּ מִזִּבְחֵי מֵתִים" (פרקי אבות ג', ג'). כך, בכל ארוחה טמון הפוטנציאל להתעלות ממימוש הצורך הארצי ולהגיע לרוממות רוח ולעולמות עליונים.

ואם כל ארוחה היא הזדמנות לשחרור באמצעות צמצום התפריט והרחבת הרוח, הרי שליל הסדר, ליל לידתנו כעם, מביא הזדמנות זו לשיא.
ההימנעות מאכילת חמץ, בצק שתפח, מסמלת לנו את השעבוד שיש לנו בהתמכרותנו לאגו הנפוח של עצמנו. המצה שעשויה מבצק שלא תפח מחזירה אותנו קודם כל אל הפשטות . אל הדברים כפי שהם, לכאן ולעכשיו של עצמנו – אל הענווה. אדם עניו איננו מפחית מערך עצמו, אך גם איננו מנפח זאת. הוא רואה את הדברים בעיניים פשוטות ונקיות, כמו המצה.
ולצד הצמצום, ההרחבה ב"כל דכפין ייתי ויכול" – פותחת את הסדר בקריאה (שרצוי שגם נעמוד מאחוריה) למי שאין לו, לבוא לחלוק עמנו את סעודתנו. שפע זה מגדיר במידה רבה את מהות החג. ממש כמו השפע הרוחני – הבא לידי ביטוי בקריאת ההגדה, שרצוי שיהיה מלווה בשיח אמיתי ורוחני על חירות.

כך, מאפשר לנו פסח מדי שנה "לצאת ממצרים" תוך הבאה לשיא של האיזון בין שפע וצמצום, בין חסד וגבורה, בין מי שאנחנו ומה שאנחנו יכולים להיות.

קערת הפסח המסורתית. האם יש צורך לשנותה?
קערת הפסח המסורתית. האם יש צורך לשנותה? צילום: יונינה

ועכשיו, מה עכשיו?
אנו חיים היום בחברה בה קל מאי פעם להשיג מזון. כל אימת שמתחשק לנו, אנו פשוט הולכים למרכז הקניות הקרוב למקום מגורינו וקונים כל אשר תאווה נפשנו. לצד הקלות ברכישת מוצרי המזון, ישנה הרחקה (מכוונת) בינינו ובין הידע על המחיר המוסרי, הסביבתי או החברתי של העלאת המזון על צלחתנו. מה אנו יודעים למשל, על השכר של הפועלים שקטפו את פולי הקפה הכשרים לפסח שקנינו במסגרת הקניות לחג, על התנאים בהם חיות התרנגולות המספקות לנו את הביצים לקערת הסדר, או את מספר הק"מ וכמות זיהום האוויר שנדרשה להובלת האגוזים החביבים עלינו לישראל?

התורה הציגה לפנינו את התובנה כי אנו מושפעים מן האוכל שאנו אוכלים. מציאות ימינו מוסיפה כי אנו משפיעים על העולם באמצעות אותה בחירה ממש. אין כמו פסח, חג בו אנו מביאים לשיא את נושא הבירור בתחום המזון, לקבל על עצמנו לעשות בירורים נוספים בתחום הקולינרי. בירורים בהם נדאג שיציאתנו לחופשי לא תיבנה על שביה ועבדות. כך נחגוג בשמחה, קדושה וחירות.

הצעות לתוספות בקערת הסדר
כוס מרים – כוס מים חיים המאפשרת להביא את המקום הנשי בסיפור יציאת מצרים אל לב הסדר.
ביצי חופש – מעבירים מסר חשוב ומשמעותי על חג חירות שניתן מתוך חירות.
כרפס, מרור ושאר ירקות – כדאי לקנות בצרכנות מקומית, או למצטיינים – לגדל בגינה.
פסח צמחוני – אם תרצו אין זו אגדה.

עינט קרמר

עינט קרמר

אולי יעניין אותך גם

רשות העתיקות ירושלים הקדומה צילום קלרה עמית רשות העתיקות

תיעוד: חשיפת פרטים ארכאולוגים מהקרב על ירושלים

רשות העתיקות חשפה פרטים ארכאולוגים מהקרב האחרון על ירושלים בין המורדים לרומאים בימי חורבן בית שני

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.