7:55 27/07/2017
דף הבית > תרבות > נהייתי ישראלית לגמרי

נהייתי ישראלית לגמרי

בתור עולה מצרפת מיד שמתי לב לזה שישראלים הם האנשים עם הביטחון העצמי הכי גבוה בעולם. אחרת איך אתם מסבירים את הכמות האדירה של אנשים בארץ שמעיזים לצאת בקרוקס מחוץ לבית?

עליתי לארץ לפני 15 שנה ולפני שבועיים הבנתי שנהייתי ישראלית לגמרי.
סליחה, לא באמת הבנתי את זה לפני שבועיים, ידעתי את זה קודם אבל חשבתי שזה אחלה משפט פתיחה.
וסליחה שוב, בתור צרפתייה במקור יש עדיין קטעים שאני לא מבינה אצל ישראלים, אבל ניגע בזה בפעם אחרת.
אז לפני שבועיים ביום חמישי בערב הלכתי לי ברחוב זבולון בתל אביב ועברתי ליד בר בשם "בר מצווה" (איזה שם מגניב, אה?). היו מלא אנשים בחוץ עם הדרינק שלהם, האווירה הייתה שמחה ומזמינה, מזג האוויר היה מעולה ופתאום היה נורא בא לי להצטרף, להיכנס לגוד ווייב ולשתות איזה משהו, אפילו שאני צרפתייה מצ'וקמקת שלא אוהבת אלכוהול (תקלה בפס הייצור כנראה).
אממה, הייתי לבד באותו רגע, ולא הכרתי אף אחד בבר. לכם כישראלים זה אולי לא נראה ביג דיל, אבל לצרפתים זה דווקא אישיו רציני להגיע לבד למקום בילוי. כי כולם נמצאים עם החבר'ה שלהם ואתה לעומת זאת בודד, ואתה גם מתפדח מזה שכולם רואים שאתה בודד… לבחורות הקטע הזה עוד יותר קשה, אל תשאלו אותי למה, הבנתי שהכל הרבה יותר קשה לנו אז אני זורמת עם זה.

צרפת לעומת ישראל. צילום: נעה בנעטר

פתאום אני קולטת לא רחוק ממני שני בחורים חמודים שגם נראים נחמדים. הם גם ראו אותי אבל אחרי כמה דקות זה לא נראה שהם הולכים לגשת אליי ולתת לי את התירוץ להישאר. אז אני מתחילה לצוד לכיוון הבית, אבל אחרי כמה מטרים אני עוצרת ומחליטה לעשות מעשה: אני חוזרת לזירת הפשע וניגשת אליהם, תוך כדי הצטיידות במבטא הצרפתי שלי (הנשק האולטימטיבי):
– היי, עברתי ליד הבר הזה, יש אווירה ממש מגניבה ונורא בא לי להישאר אבל אני לא מכירה אף אחד. אני יכולה להישאר ולדבר איתכם?
– בטח, את מוזמנת! וסחטיין על היוזמה!
האמת שהייתי בהלם מעצמי: בחיים לא עשיתי כזה דבר ובחיים לא חשבתי שאני אי פעם אעשה את זה.
בעיניי זה מסוג הדברים שמצריכים בטחון עצמי מסוים. אחרת איך אתם מסבירים את הכמות האדירה של אנשים בארץ שמעיזים לצאת בקרוקס מחוץ לבית? או את זה שיש מלא אנשים שפתאום מוציאים פריכיות עם סלט טונה באוטובוס ואוכלים את זה ליד אנשים אחרים שרואים ומריחים אותם?
אני חושבת שהמציאות הישראלית הלפעמים מאוד לא פשוטה גורמת לאנשים להבין שהם חייבים לנצל כל רגע ושחבל להתעכב על דברים שאנשים אחרים אולי יחשבו עליהם בעקבות מעשה כזה או אחר.
בנוסף העובדה שכאן צריך הרבה פעמים לעשות מרפקים כדי לקבל את מה שמגיע לך (האם זה מול הרשויות או מול הוט), העובדה הזאת גורמת לאנשים לפחד הרבה פחות כשהם צריכים ליזום דברים או להיכנס לעימות.
אני ממש רואה אצלי איך החיים בארץ לימדו אותי איך ליזום. צרפת היא מדינה שבה הרבה תהליכים מתנהלים בצורה הרבה יותר מסודרת מאשר בארץ (אני מדברת ברמת האדמיניסטרטיבית בעיקר), ולכן אין לי ספק שאם הייתי נשארת בצרפת הייתי הרבה פחות יודעת לעמוד על שלי, ליזום או להילחם על משהו, פשוט כי יש פחות צורך לעשות את זה שם.
לא מעט אנשים מתבאסים מהקושי הזה שיש בארץ. אני דווקא חווה אותו כגורם שעזר לי לגדול, להתפתח ולהתחזק. גורם שהוא אולי שלילי במקור, אבל שיכול להביא הרבה חיובי גם כן.
בסופו של דבר היה לי ערב מאוד נחמד עם אנשים זרים לחלוטין. וזה קרה כי החיים בארץ הפכו אותי לישראלית…

נעה בן עטר

נעה בן עטר

עליתי מצרפת לפני 16 שנה אבל בקטעים מסוימים אני מרגישה יותר ישראלית מאשר צרפתייה. כמו למשל החיבה שלי לממרחית בטעם חלב. אבל לא הכל אבוד, אני עדיין לא אוהבת קרמבו.
נעה בן עטר

@noabenattar

Label Manager @Believe_Digital / Music blogger @ShirDeLaSemaine / Founder @musicsniffers / Ex @tbwa_yehoshua /
נעה בן עטר
נעה בן עטר

אולי יעניין אותך גם

שמואל פייגר

אביו של גוטמן ז"ל: "הוא השפיע על הרבה אנשים"

שמואל פייגר, אביו של הזמר אמיר פרישר גוטמן שהובא היום למנוחות, סיפר בראיון ל"לפני כולם" על בנו: "עוד כשהיה ילד אמר שיהיה מפורסם והוא קיים את הבטחתו"