מבזקים
דף הבית > אקטואליה וחדשות > נאמר כבר (כמעט) הכל, אבל רק התחלנו

נאמר כבר (כמעט) הכל, אבל רק התחלנו

ההשפעה של האירוע בחו"ל היא לא הסיפור. הסיפור הוא מה אנחנו יכולים לקחת מהסיפור הזה כחברה

טור השמצה נוסף של גדעון לוי. צילום מסך
טור השמצה נוסף של גדעון לוי. צילום מסך

השאלה כיצד החייל שירה במחבל בחברון תשפיע על תדמית ישראל בחו"ל, היא השאלה הכי פחות רלוונטית בסיפור. מה יגידו בחו"ל לא ישתנה בגלל אירוע כזה או אחר. אם כבר, זה יכול לעבוד לטובתנו. שכן השיח הציבורי בישראל מוכיח שמדובר באירוע חריג, וסותר את הטענות של אויבנו, שאנו מבצעים רציחות מסוג זה בכל יום. הדיון הציבורי כאן מהווה את ההוכחה החזקה ביותר שזו לחלוטין איננה תופעה המתרחשת כאן בכל רגע נתון.  

לצערי, ובניגוד גמור, כתבתו של גדעון לוי ב"הארץ" באנגלית, שטוען שזו הנורמה בישראל, כן גורמת נזק תדמיתי. זאת משום שהיא משמשת כחומר בערה עבור מי שמנסים להשחיר את פני ישראל.

אך גם הרעל שגדעון לוי משחרר באופן קבוע מוגבל ביכולת שלו, ולא בו ראוי שנתעסק כחברה

בואו רגע נקבע את גבולות הגזרה – החייל הוא לא רוצח. הוא לא רוצח כי משפטית לא נכון להגדיר אותו ככזה, וכי מוסרית זה לא ראוי שנכנה כך את מי שהמדינה שלחה על מנת שיגן על תושביה.

מנגד, צריך לומר, הוא גם לא גיבור. במקרה האופטימי ביותר, הוא בסך הכל עשה את המינימום הנדרש כשחיסל מחבל מטווח אפס כשלא היה בעיצומו של לחימה או קרב. במקרה הגרוע ביותר, הוא ירה במחבל חסר אונים שכבר לא היווה סכנה לאיש, ובניגוד לפקודות ולנהלים של צה"ל. המחבל הופך להיות הדבר הכי פחות מעניין, במידה ויתברר שזה מה שאכן התרחש

כמובן שבמידה ויתברר כי היה החשד הקטן ביותר שהמחבל סיכן אחרים, הרי שחד-משמעית היה נכון לירות בו.יש בי אפילו תקווה שיתברר ואלו היו הנסיבות. אך אם יתברר שלא הייתה שום סכנה, ושהחייל החליט על דעת עצמו ובניגוד לנהלים לירות במחבל שלא איים על איש, הרי שיש למצות איתו את הדין

אני מקווה, שגם במקרה כזו, יזכרו אלו שכבר הדביקו לו שמות גנאי שיש לו משפחה, ששלחה אותו לשמור על כולנו. שיזכרו שהוא נמצא בסיטואציה אינטנסיבית, באזור רווי טרור ובתקופה שכל אחד מסתכל כל הזמן מאחורי הכתף לראות שאין מחבל עם סכין קצבים שרודף אחריו, וכל זאת אחרי שהוא ראה חבר שלו מפונה באמבולנס.

משפט שדה לכולם

מבחינה רחבה יותר, היה כאן כדור שלג גדול ומכוער. לא חשוב כרגע אם קודם התקשורת יצאה בכותרות איומות וכתבות לא ראויות המחפשות למצוא חן בקרב משפחת המחבל, או בטוקבקיסטים שמחפשים לגדף בכל מי שלא הצטרף להפגנה עבור שחרורו ומאיימים בסירוב פקודות ושירות במילואים בעתיד.

אנחנו, כחברה, חייבים לפתח סובלנות. עוד לא התחילה החקירה וכבר יש לנו פסק דין. ציבורי. רק שכל ציבור נותן את פסק הדין שלו. ראיות הוכחות וחקירה הן המלצה בלבד

מוסרית, אני מאמין שעל המערכת כולה, לתת גיבוי לחייל. כל זמן שהחקירה נמשכת, חלה על החייל חזקת החפות. ההתגייסות הציבורית עבורו נראית בעיניי טבעית, מוסרית וראויה. החיבוק הגדול שהוא מקבל מראה על המשפחתיות והסולידריות שעדיין קיימת אצלנו במדינה. התמיכה

ראויה, הערצה עיוורת – לא

ישנה אפשרות, סבירה, שנמצא שהחייל פעל בניגוד להוראות, ובאופן שלא תואם את מערכת הכללים והחוקים של צה"ל ושל מדינת ישראל. במידה וזו תהיה המסקנה, הרי שעליו להיענש. זה לא אומר שצריך עכשיו להאשים את הש.ג. במידה והחייל ימצא אשם ראוי שתתקיים חקירה עמוקה יותר כדי להבין איך המצב הזה הגיע לכך מלכתחילה. אבל אנו מדינת חוק ובמקרים כאלה חשוב לזכור זאת

כדאי גם שנדע לזקק את השאלה המוסרית שעולה מהסיפור. אין שום דבר לא מוסרי בזה שהמחבל מת. כל מחבל הוא בן מוות וכמה שמוקדם יותר טוב יותר. אין גם מניעה לחסל אנשים שאינם מהווים סכנה מיידית, בין אם בפעולות של גופים ביטחוניים בחו"ל, בפעולות צבאיות של סיכול ממוקד ואפילו בגזר דין מוות – תופעה מאוד נדירה אך גם היא התרחשה במדינתנו. עם זאת, אירועים אלו, כולם, מתקבלים בהחלטת מדינה, ולא בפעולה של שבריר שנייה מצד חייל, באופן עצמאי. חייל לא יכול להיות גם הזרוע השיפוטית וגם התליין במקביל

משפט השדה צריך להסתיים. צילום: פלאש 90
משפט השדה צריך להסתיים. צילום: פלאש 90

כדי למנוע אירועים כאלו בעתיד, אני ממליץ לחיילים לעשות את מה שלומדים בטירונות – לוודא הריגה בעת לחימה. אם יש סכנה ממשית על החיים שלכם. תירו על מנת להרוג זה נקרא שכל ישר, קיים בכל שיטת משפט בעולם ותואם את פקודות צה"ל. אך זה לא עונה על השאלה ה חברתית  העמוקה יותר המתחבאת מאחורי כל השיח המתלהט הזה היא שאלת האיזון בין השימוש בכוח וההגנה העצמית אל מול השמירה על זכויות האדם, ועל דימויינו בעיניי עצמנו ובעיניי העולם כאנשים נאורים. נראה שהחברה בישראל עדיין מעצבת את ה"אני מאמין" שלה בכל הקשור באיזונים אלו.

לכל מי שחוששים שאנחנו משתמשים ביותר מידי כוח, כדאי לזכור שבימי אנו באנו התגובות היו חריפות בהרבה. מסירוס של מי שאנס נשים יהודיות, ועד לחיסול שבויים מכיוון שהם הכבידו על הכוח.

לכל מי שמוטרד מהרפיסות של צה"ל, כדי לזכור שמבחינה ביטחונית מצבנו לא היה טוב כל כך מעולם. מלפני 70 שנה עוד לא התאוששנו ממחנות הריכוז, דרך ניסיונות לזרוק אותנו לים, ופיגועים של אוטובוסים מתפוצצים, אנחנו חיים בעולם בו ילדים מנסים להרוג אותנו בסכין, ולא פעם מוכנעים על ידי אזרחים עוד הרבה לפני שהמשטרה או הצבא מגיעים.

את השאלה החברתית שלנו, העמוקה, החשובה, בנוגע לאיזונים הראויים במדינה שלנו, לא נצליח לפתור מיד. אבל אולי דבר אחד טוב יצא מכל הסיפור הזה וזה השאלות החשובות שצפות. ומכל הסערה הציבורית הזו, יעלה לדיון נושא שלצערנו, כנראה לא יעזוב אותנו בקרוב – איך שומרים על העליונות המוסרית, אבל בלי לאבד בדרך, את החיים עצמם.

עו"ד רן בר-יושפט

עו"ד רן בר-יושפט

עו"ד רן בר-יושפט, בוגר תואר שני במנהל עסקים ותואר שני בהיסטוריה, דוקטורנט להיסטוריה, מחבר הספר "טסתי לדבר על ישראל" ופעיל בשיפור תדמית ישראל בעולם יותר מעשור.

אולי יעניין אותך גם

דוחה את רעיון האי המלאכותי. ראש הממשלה בנימין נתניהו בדיון על דו"ח מבקר המדינה. צילום: הדס פרוש, פלאש 90

רה"מ נתניהו: "מצר על הוויכוח עם ההורים השכולים בכנסת"

רה"מ אמר את הדברים בפתח ישיבת הממשלה. הסופ"ש התראיין נתניהו לרשת "פוקס ניוז" והכריז: "המבחן לשלום עם הפלסטינים - הפסקת מימון הטרוריסטים"

תגובה אחת

  1. אני מסכים שנדרשת סובלנות, ואני מסכים גם שאסור לחרוץ את הדין לשום לכאן או לשם עד שלא תסתיים החקירה ויוחלט אם ועל מה להגיש כתב אישום. יחד עם זאת אינני מקבל את טענתך כי "במקרה הגרוע ביותר, הוא ירה במחבל חסר אונים שכבר לא היווה סכנה לאיש, ובניגוד לפקודות ולנהלים של צה"ל". באיזה שלב ירי במחבל נחשב לרצח? אם הוא היה מאושפז בבית חולים, זה נחשב רצח או ירי בניגוד לנהלים?
    שלא יובן לא נכון, אני מסכים שתוך כדי פעילות מבצעית שצריך לירות על מנת להרוג ולא לקחת סיכון מיותר, אבל זוהי לא זכות מוחלטת – פעם אחת שהאירוע בשליטה, הזכות הזו נעלמה.
    אני לא חושש משימוש יתר/חסר בכוח (כמדיניות). יש לנו צבא מצויין שנמצא בסיטואציה לא קלה. אני כן חושש מאנשים שמקבלים החלטה לירות במישהו בקלות רבה מדי (גם אם זה לא מה שקרה במקרה הנוכחי).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.