13:36 28/05/2017
מבזקים

דיווח במצרים: 24 הרוגים ו-16 פצועים במתקפת ירי על אוטובוס שהסיע נוצרים קופטיים מדרום לקהיר

פיגוע ירי לעבר כוח צה"ל סמוך לרמאללה. אין נפגעים, החוליה שביצעה את הירי נמלטה

דף הבית > אקטואליה וחדשות > מנהיג עושה מה שהוא צריך לעשות

מנהיג עושה מה שהוא צריך לעשות

כאשר מתלבטים בין מוסר לניצחון, לאחד מאבות האומה האמריקנית יש מסר חשוב שכדאי ללמוד ממנו. קבלו את המנהיג שעשה את כל מה שהיה צריך לעשות כדי לנצח, וזכה לתהילת עולמים – אייברהם לינקולן

לינקולן. ידע איך לנצח
לינקולן. ידע איך לנצח

בשנת 1860 נבחר מועמד המפלגה הרפובליקנית אייברהם לינקולן לנשיאות ארצות הברית ברוב דחוק במערכת בחירות שהייתה מהמתוחות ביותר שנערכו אי-פעם. למעשה הוא לא זכה לרוב של קולות הבוחרים והוא נבחר רק בזכות רוב בגוף האלקטורים. הוא הושבע לנשיאות ב-4 במרץ 1861, אולם עוד לפני כן הודיעו מספר מדינות בדרום ארצות הברית כי הן פורשות מהאיחוד של מדינות ארצות הברית ומקימות את מה שנקרא הקונפדרציה, שנודעה גם בשם "מדינות הדרום".

הפרישה מהאיחוד של ארצות הברית נבעה מחילוקי דעות חריפים, והבדלי השקפות מהותיים, ותהום בין אורח החיים של מדינות הצפון שהיו בעיקרן מדינות תעשיות של תחילת עידן המהפכה התעשייתית, לבין מדינות הדרום שהיו חקלאיות. נושאי המחלוקת כללו בין היתר את נושא העבדות, הטלת מכסים על יבוא, ומחלוקת בדבר חלוקת הסמכויות בין הרשויות של כל מדינה לבין זו של השלטון הפדרלי בוושינגטון (מחלוקת שנגזרות ממנה קיימות גם היום, והיא אף חודדה בעקבות צעדיו של בח"א).

מיד עם כניסתו של לינקולן לתפקידו הוא הבין כי פירוק האיחוד של ארצות הברית במשמרת שלו תירשם כולה לחובת הרקורד ההיסטורי שלו, והוא החליט כלה ונחרצה כי הוא ימנע את הפילוג בכל דרך אפשרית, וללא כל פשרה וויתור. כבר בנאום ההכתרה שלו הוא הכריז כי לא יוותר על אף אחד מהנכסים הפדרליים שהיו תחת שליטתה של קונפדרציית מדינות הדרום. פרוש הדבר היה – מלחמה.

באותה עת היו עדיין שלוש מדינות שישבו על הגדר והתלבטו האם להצטרף למדינות הפורשות בקונפדרציה של מדינות הדרום, או להישאר באיחוד של ארצות הברית, כלומר – להצטרף למדינות הצפון. מדינות אלה היו – מרילנד, מיזורי וקנטקי. עקב מיקומן האסטרטגי, פרישתן של מדינות אלה מהאיחוד הייתה שמה קץ לתקוותיו של לינקולן לאחד מחדש את ארצות הברית, ומאלצת אותו לוותר על אופציית המלחמה.

במרילנד היה מושל שדגל בהישארות באיחוד, אך ברשות המחוקקת של המדינה היה רוב למצדדי הפרישה לטובת הקונפדרציה של הדרום. לינקולן שלח צבא למדינה זו, ששם בכלא את חברי הרשות המחוקקת שצידדו בדרום, עד שהמושל השתלט על המדינה. במיזורי היה המצב הפוך – המושל תמך בדרום וברשות המחוקקת היה רוב לתומכי הצפון.

גנרל הרני שעמד בראש הכוחות הפדרליים במיזורי לא היה אגרסיבי מספיק, ולכן הוא הוחלף באופן זמני בסרן(!) נלהב בשם נתניאל ליון. ליון סילק את המושל מתפקידו ותקף את הכוחות שהיו נאמנים לו. במהלך שתי ההשתלטויות במרילנד ובמיזורי לא היססו חייליו של לינקולן לירות באזרחים שהביעו מחאה.

בעקבות המאורעות במרילנד ובמיזורי הבינו גם בקנטקי את המסר, והחליטו להישאר באיחוד. כך, בניגוד לחוק, ובאופן לא מוסרי אפשר לעצמו לינקולן את הניצחון. יש לציין כי בשלב זה המטרה היחידה של מלחמת האזרחים האמריקנית הייתה רק מניעת הפילוג. נושא שחרור העבדים עלה רק ב-1863, וגם אז כצעד טקטי לפגיעה ביכולת הכלכלית של הדרום ולא כמטרה של המלחמה.

למרות כל זאת, ולמרות מאות אלפי קרבנות, בשנת 1864 עדיין היה הניצחון רחוק, והציבור היה עייף ממלחמה. לינקולן בעצמו היה משוכנע כי הוא עתיד להפסיד את מערכת הבחירות לנשיאות שהתקיימה באותה שנה. דבר זה היה מביא בהכרח לוויתור של מדינות הצפון על כפיית האיחוד מחדש על מדינות הדרום, וכך היה לינקולן נרשם בתולדות ארצות הברית, כפי שנרשם נשיא רפובליקני אחר – ריצ'רד ניקסון, כמי שגרר את ארצו למלחמה מיותרת שלא ניתן לנצח בה. הקונפדרציה של מדינות הדרום הייתה ללא ספק דואגת גם להזכיר את כל פשעי המלחמה שהוא היה אחראי להם.

אך לינקולן לא וויתר על הניצחון. במרץ 1864 הוא העלה את יוליסס סימפסון גרנט לדרגת לוטננט גנרל ומינה אותו למפקד העליון של צבא האיחוד של מדינות צפון ארצות הברית. בניגוד לכל הגנרלים שקדמו לו בתפקיד לגרנט לא היו כל עכבות. הוא היה ממוקד בניצחון. גרנט פיקד באופן ישיר על החזית המזרחית, ולמפקד החזית המערבית מינה את הגנרל ויליאם טקומסה שרמן (שעל שמו הטנק), שהיה שותף לגישתו האגרסיבית. לינקולן העניק להם יד חופשית.

ב-2 בספטמבר 1864 לאחר קרבות עיקשים הצליח שרמן לכבוש את אטלנטה. לאחר הכיבוש הורה שרמן לגרש את כל אזרחי אטלנטה מבתיהם, ובסופו של דבר הרס אותם והעלה את אטלנטה באש (לא. לא קראו לזה נכבה).
גרנט ושרמן הפנו את המאמץ המלחמתי שלהם, בניגוד למוסר המלחמה שהיה מקובל עד אז, להשמדת יבולים, שריפת מחסנים ואסמים, הרס טחנות קמח, והשמדת עדרים. העורף האזרחי של הדרום הפך למטרה צבאית, ועמקים פוריים הפכו למדבר שממה.

אנשי גרילה של צבא הדרום שנתפסו על-ידי כוחות הצפון נתלו. הדבר גרר מעשי נקמה אכזריים משני הצדדים. המלחמה נהייתה אכזרית יותר והאבדות בשני הצדדים היו כבדים מאוד, אך הצפון שלרשותו עמדו יותר מגויסים היה יכול להרשות לעצמו את מרחץ הדמים הזה.

הניצחון באטלנטה, בצד ניצחונות נוספים שהושגו באמצעים הללו, היו השג מורלי עצום שמונף על-ידי מערכת הבחירות הרפובליקנית כדי להוכיח שניתן לנצח במלחמה, ובסופו של דבר נתנו ללינקולן את הניצחון בבחירות בנובמבר אותה שנה.

לאחר הניצחון בבחירות המשיך שרמן במסע של מעשי ביזה הצתה הרס ואכזריות שלעיתים יצאו מכלל שליטה, מבלי ששרמן ניסה כלל להשתלט עליהם.
אחרית דבר

ב-9 באפריל 1865 נכנעו כוחות הדרום בחזית המזרחית, וב-18 באפריל נכנעו כוחות הדרום בחזית המערבית, וכך הגיע הקץ למלחמת האזרחים האמריקנית שגבתה את חייהם של יותר מ-600 אלף חיילים אמריקנים – יותר קורבנות מכפי שהקריבה ארצות הברית במלחמת העולם הראשונה, מלחמת העולם השנייה, מלחמת קוריאה, מלחמת ווייטנאם וכול מלחמות אפגניסטן ועירק גם יחד. כל זאת כאשר אוכלוסיית ארצות הברית מנתה רק עשירית מכפי שהיא מונה כיום.

לינקולן הפך לאחד מגיבורי האומה האמריקנית. ללא ספק סייעה לכך גם העובדה שב-15 באפריל בעוד הניצחון מושג הוא נרצח על-ידי בן בליעל הזוי. דמותו מופיעה על שטר של 5 דולר, על מטבע של סנט ועל הר ראשמור לצד דמויותיהם של ג'ורג' וושינגטון, תומאס ג'פרסון ותאודור רוזוולט. בוושינגטון הוקם לכבודו לא פחות מאשר מקדש (מבוסס על פסל זאוס באולימפיה. ראו תמונה) שבמרכזו פסלו ועל קירותיו חקוקים נאומיו.

1280px-Lincoln_Memorial_overhead
אנדרטה מבוססת על מקדש פסל זאוס באולימפיה (מבט על)

בילדותי שאלתי את הורי בתמימות – מי קובע את השמות של המלחמות? הורי הסבירו לי בתבונה, שמי שקובע את השמות של המלחמות הוא זה שניצח בהן. היום אני יודעת שמי שניצח במלחמות לא רק קובע את השמות שלהן, הוא גם קובע מי יעמוד לדין בגין פשעי מלחמה. בתום מלחמת העולם השנייה, אף גרמני לא העמיד לדין את צ'רצ'יל בעוון פשעי מלחמה בהפצצת דרזדן, ואף יפני לא העמיד לדין את טרומן בעוון רצח עם בפצצות אטום בהירושימה ונגסקי, שלא לדבר על-כך שאף חייל רוסי לא הועמד לדין על מעשי האונס הרבים שבוצעו בנשים גרמניות.

אז מה הלקח? לפני הכול בואו נוודא שאנו מנצחים באופן מוחלט בכל המלחמות, אם אפשר – תמיד באופן מוסרי, אבל בכל נקודה שבה הברירה היא בין להיות מוסרי לבין לנצח, הבחירה צריכה להיות ברורה – ניצחון. מי שמנצח יש לו פחות הסברים לתת אחר-כך.

אליזבט רימיני

אליזבט רימיני

אולי יעניין אותך גם

1

הותר לפירסום: נעצרו חשודים בירי במחסום ג'בארה באפריל

הותר לפרסום כי בפעילות של שירות הביטחון הכללי בשיתוף צה״ל ומג״ב, נעצרה חוליית טרור בחשד למעורבות בפיגוע ירי שבוצע בתאריך 29.4.17 לעבר כוח צה"ל במחסום ג'בארה הסמוך לטייבה וטול כרם

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.