14:00 30/04/2017
דף הבית > אקטואליה וחדשות > ממשלת ישראל, תעשי משהו

ממשלת ישראל, תעשי משהו

התמיכה הציבורית הסוחפת בחייל מחברון שירה במחבל היא בעצם ביטוי לנחישות של עם ישראל לנצח את האויב ולשים קץ למדיניות ההכלה של הצבא והממשלה. הפעם קורה משהו אחר.

הציבור מבין את מה שהמנהיגים לא. (קורינה קרן, פלאש90)
הציבור מבין את מה שהמנהיגים לא. (קורינה קרן, פלאש90)

בכל הנוגע למקרה החייל שירה במחבל בחברון דעתי אינה מגובשת ולכן לא אביע עמדה כלשהי על עצם המקרה. מה שכן דורש התייחסות הוא התגובה הציבורית המדהימה ביחס למקרה.

רבים רואים בחייל גיבור או לכל הפחות חייל ששגה מבחינה מבצעית ושאינו ראוי ליחס המחמיר שהוא מקבל. אני חושב שהתגובה הציבורית הנוכחית היא אינה נוגעת למקרה הספציפי הזה. התגובה הציבורית היא ביטוי של ייאוש ציבורי מהנהגה פוליטית וצבאית שנדמה שהתנתקה מאוד מהעם.

כולנו מביטים בעיניים אדומות מצער וכאב על מסע נרצחי הפיגועים האחרונים שנקטפים באקראיות שטנית על ידי מוסלמים מוסתים ותעבי דם. כל אזרח במדינה כיום הוא נרצח פוטנציאלי. כל אזרח במדינה כיום הוא מועמד פוטנציאלי להפוך ליתום, אלמן, אח שכול או לפצוע קשה, בכל רחבי מדינת ישראל.

ומה ההנהגה עושה בתגובה? הם קודם כל אומרים לנו "חבר'ה, הגל הזה יימשך עוד זמן רב ולא רואים את סופו באופק." מה צריך אזרח ישראלי לעשות עם הגישה הזו? מה יכול להבין אזרח ישראלי מהגישה הזו?

הגישה הזו מחדירה לציבור הישראלי תחושה שהמדינה והצבא מועלים בתפקידם הבסיסי ביותר – הוא הגנה על חיי אזרחי ישראל. הגישה הזאת גם מעוררת תרעומת רבה. שהרי ההנהגה הפוליטית והצבאית חוזרת ואומרת כי נקיטת צעדים יותר תקיפים כלפי האויב המוסלמי תגרום להחמרת המצב הביטחוני ועדיף שלא ללחוץ על החברה המוסלמית על מנת שגובה הלהבות יישמר ולא יתגבר. שמה שחשוב עכשיו זה שהציבור המוסלמי יחיה ברווחה כדי שלא יגררו עוד מוסלמים למעשי אלימות.

הצבא מהלך על ביצים. הוא מעדיף להתמודד עם פינצטה מאשר עם אגרוף ברזל מול המתקפה המוסלמית. כך, לאורך זמן, שבו מטווח הברווזים היהודים ממשיך והרולטה המוסלמית ממשיכה לרצוח בנו בחופשיות יחסית, עומדים אזרחי ישראל ולא מבינים מדוע המדינה והצבא לא מקיימים את תפקידם הבסיסי ולהגן עלינו.

התסכול גובר

כך התסכול גובר והניכור כלפי המדינה והצבא, שלכאורה מפקירים אותנו לחסדיהם של מוסלמים בודדים, על מנת לשמור על אש נמוכה של נרצחים ונפגעים יהודים, גובר. רבים מאזרחי המדינה הגיעו לקצה גבול היכולת להתמודד עם המציאות המעוותת הזאת. אזרחי ישראל מצפים שייגבה מחיר כבד על כל טיפת דם יהודי שנשפכת בביתנו הלאומי, במקלט הלאומי שלנו, במקום שלנו תחת השמש.

מכל הסיבות האלה, בגלל תחושת הנטישה של העם מהנהגתו וצבאו שמפקירים אותנו לכאורה על חשבון רווחת המוסלמים, הציבור רוצה גישה חדשה. גישה אחרת. גישה שלא ממתינה שסאת הנרצחים וחומרת הפיגועים תגיע לנקודת רתיחה שלא תותיר להנהגה הפוליטית והצבאית ברירה אלא להכות את האויב המוסלמי שקם עלינו.

היינו כבר בסרט הזה באינתיפאדה השנייה. אנחנו זוכרים את הייאוש והתסכול מכך שכמה מאות יהודים היו צריכים להירצח באכזריות כדי שהממשלה תצא באיחור רב למבצע חומת מגן.

מסיבה זו הציבור הישראלי לא מביע תמיכה בחייל מחברון כיוון שהוא זנח את עקרונות טוהר הנשק ומוסר המלחמה. אנחנו יהודים רחמנים בני רחמנים ומעולם לא נגיע לשפל המוסרי של אויבינו המוסלמים. אבל אנחנו רוצים שמשהו ייעשה כבר. שההנהגה הפוליטית והצבאית יתעשתו ויגדירו את הסיטואציה הנוכחית כבלתי מתקבלת על הדעת ויפעלו בנחישות וביד קשה נגד אויבינו המוסלמים צמאי הדם היהודי.

החייל מחברון הוא סמל כמו נחשון שקפץ לים סוף ביציאת מצרים כי האמין שהקב"ה יעמוד במילתו ויבקע את הים למען עם ישראל. הציבור רוצה לראות לחימה נחושה באויב ולא התנהלות הססנית וזהירה כלפי האויב.

אין בכך לקבוע אם החייל עשה מעשה נכון או לא. אבל מה שמשנה זה לא עצם המקרה הזה אלא הזעקה הציבורית שקמה, כבר לא מתוך ייאוש אלא מתוך אינסטינקט טבעי לחיים ולביטחון שנדמה שאינו במרכז מעייניהם של ראשי המדינה והצבא.

הציבור זועק עכשיו בזעם של לביאה שרואה את גוריה נשחטים או נצלבים והופכים לפושעים, בעוד האויב הוא קרבן מסכן ואולי אף חשוב יותר מאיתנו. אני מקווה שהציבור היהודי ימשיך לזעוק את הזעקה הזאת ויכריח את ראשי המדינה והצבא לעשות את המובן מאליו – להילחם ולנצח את האויב השטני שמזנב בנו וקוטף את קרבנותיו היהודים קמעה קמעה.

אורי ברעם

אורי ברעם

אולי יעניין אותך גם

כוחותינו בזמן המבצע. צילום: דוברות משטרת ישראל

מבצע מעצרים נגד סוחרי נשק וסמים במגזר הערבי

לאחר חודשים של הפעלת סוכן סמוי, יצאה הבוקר (א') משטרת ישראל למבצע מעצרים רחב נגד סוחרים באמצעי לחימה ובסמים בקרב המגזר הערבי. צפו

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.