9:51 24/09/2017
מבזקים
דף הבית > אקטואליה וחדשות > דעות > מישהו חזה את המדינה הרבה לפני הרצל | דעה

מישהו חזה את המדינה הרבה לפני הרצל | דעה

מי אתם "אסירי עוני וברזל", ה"תועים במדבר" ו"יורדי הים" שהגיעו "עד שערי מוות"? מבט לתפילת יום העצמאות

בתפילות יום העצמאות ויום ירושלים אנחנו אומרים את מזמור ק"ז בתהלים, ויש אף קהילות שנוהגות לשיר אותו במנגינת המנון "התקווה". אבל מה עומד מאחורי הסיפורים המתוארים בפרק? ומה הקשר שלהם לחג עצמאותנו?

אם נרפרף על הפרק, נראה שיש בו שני משפטים שחוזרים על עצמם 4 פעמים. האחד, הוא הזעקה לעזרה של הקבוצה שנמצאת בצרה "וַיִּצְעֲקוּ אֶל ה' בַּצַּר לָהֶם מִמְּצוּקוֹתֵיהֶם יַצִּילֵם/ יוֹשִׁיעֵם/ יוֹצִיאֵם". והשני הוא אמירת התודה שלהם "יוֹדוּ לַה' חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם".

אותם שני משפטים בעצם מחלקים את הפרק ל-4 חלקים, כאשר בכל אחד מהם מסופר על קבוצה אחרת: התועים במדבר, אסירי עוני וברזל, האווילים ויורדי הים.

נס קיבוץ גלויות. תהילים ק"ז
נס קיבוץ גלויות. תהילים ק"ז

 

מי אלה אותם "גאולי ה'"? מה הסיפור שלהם?

מפרשים רבים ניסו לענות על השאלה הזו. אחד מהם הוא המהרש"א, שהעלה את האפשרות כי מדובר בעם ישראל שיצא ממצרים. שכן, הם הלכו במדבר, ישבו בחושך במכת חושך, ואף עברו בים בקריעת ים סוף. אולם טענתו יורדת מהפרק, מכיוון שאם נסתכל בפסוק ג', כתוב בפירוש שמדובר כאן בסיפור של קיבוץ מארבע כיוונים שונים: "מִמִּזְרָח וּמִמַּעֲרָב מִצָּפוֹן וּמִיָּם", וכידוע, יציאת מצרים נעה בכיוון אחד בלבד – ממצרים לישראל.

אפשרות נוספת היא שיבת ציון שאירעה בימי עזרא ונחמיה, בה עלו הגולים מבבל לארץ ישראל והקימו את בית המקדש השני. אולם גם אפשרות זו יורדת מהסיבה הקודמת – העלייה מבבל הגיעה מכיוון מזרח בלבד.

למעשה, אם נגלול לאחור את ההיסטוריה, לא נמצא אף אירוע בו התקיים קיבוץ של אנשים מארבע כיוונים שונים, לא לישראל ולא לאף מקום אחר בעולם. אנשים שעברו במדבר ובים, התענו ועמדו מול מצוקות נוראיות כמו שמתואר כאן ("ויַּגִּיעוּ עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת") ונגאלו בבת אחת, בהגיעם למקום אחד. אם כן, המסקנה העולה מכאן היא שלא מדובר בתיאור של מקרה שקרה, אלא כנראה שמדובר בפסוקים המתארים את העתיד, סוג של נבואה.

לאורך הפרק שזורים מושגים שבאורך מפליא מעוררים קונוטציות מאוד סמליות ומוכרות לאוזן הישראלית העכשווית. המושג "אסירי עוני וברזל" מצלצל כמו "אסירי ציון" שעלייתם לארץ נבלמה ע"י "מסך הברזל". גם המושג "שערי מוות" מייצר קונוטציה לשערי מחנות ההשמדה בשואה.

אם ננסה להלביש את הקונוטציות הללו על ארבעת החלקים שבפרק, נראה שיש כאן התאמה מפליאה לסיפור קיבוץ הגלויות האחרון והקמת המדינה.

מִי חָכָם וְיִשְׁמָר אֵלֶּה וְיִתְבּוֹנְנוּ חַסְדֵי ה'". צילום: פלאש 90
מִי חָכָם וְיִשְׁמָר אֵלֶּה וְיִתְבּוֹנְנוּ חַסְדֵי ה'". צילום: פלאש 90

נס קיבוץ גלויות

הקבוצה הראשונה שמופיעה בפרק היא של מי ש"תָּעוּ בַמִּדְבָּר בִּישִׁימוֹן" והיו "רעֵבִים גַּם צְמֵאִים". תיאור זה מתאים למעשה לקבוצה האחרונה שעלתה לארץ כקבוצה – העולים מאתיופיה. הם צעדו במדבר, רעבים וצמאים. גם המצב הנפשי שבו היו מתאים למתוארים כאן – הם הילכו כתועים, כשם שלעולים מאתיופיה לא היה ברור מהי בדיוק הדרך, אמרו להם להגיע לסודן ומשם ייקחו אותם. הם יצאו יום בהיר אחד אל הלא נודע – ונגאלו.

"תעו במדבר בישימון"
"תעו במדבר בישימון"

 

הקבוצה השניה שמופיעה בפרק היא "יֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת אֲסִירֵי עֳנִי וּבַרְזֶל". תיאור זה מתאים, כאמור, לעולים מרוסיה. סיפורם המרכזי של קבוצת העולים מרוסיה היה סיפור אסירי ציון, שנאצלו לשבת בכלא על ניסיונות היציאה שלהם ממה שהייתה אז ברית המועצות. העולים מרוסיה התאפיינו בזיקה קלושה לזהותם היהודית-דתית ובנטייתם להתבולל, כפי שמתוארת כאן הקבוצה: "הִמְרוּ אִמְרֵי אֵל". גם הם בסופו של דבר נגאלו ועלו, "מוֹסְרוֹתֵיהֶם נותקו" והקב"ה "שִׁבַּר דַּלְתוֹת נְחֹשֶׁת וּבְרִיחֵי בַרְזֶל גִּדֵּעַ".

הקבוצה השלישית שמופיעה בפרק היא ה"אֱוִלִים" שהגיעו "עַד שַׁעֲרֵי מָוֶת". תיאור זה, כאמור, מתלבש על העולים ששרדו את מחנות ההשמדה של השואה, נרפאו ונגאלו בסופו של דבר.

הקבוצה הרביעית והאחרונה בפרק זה, היא קבוצת "יוֹרְדֵי הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת". תיאורם מתלבש במדויק עם סיפור המעפילים – העולים לארץ באניות למיניהן "אקסודוס", אלטלנה" ועוד משנת 1945 עד שנת 1948. ספינות המעפילים נקלעו ל"רוּחַ סְעָרָה" בים, ונתקלו בידם הקשה של הבריטים כשהגיעו לחופי הארץ. מה שאפיין את מעפילי הספינות היה העובדה שיצאו למסע הזה מרצונם החופשי. בפסוקים פה הם מתוארים כמי שהונחו בסופו של דבר "אֶל מְחוֹז חֶפְצָם".

אוניית המעפילים "אליהו גולומב", עוגנת בנמל חיפה ב-1946. תמונה: לע"מ
"יוֹרְדֵי הַיָּם בָּאֳנִיּוֹת". אוניית המעפילים "אליהו גולומב", עוגנת בנמל חיפה ב-1946. תמונה: לע"מ

 

החל מפסוק ל"ג מתחיל תיאור המציאות כאן בארץ ישראל. כאן, בארץ, נראה שכל צרותיהם של העולים בארץ הגולה שבה היו ובדרך בה הלכו – נפתרו. הרעב והצמא של העולים מאתיופיה נגמר. כיום כמות הרעבים ללחם בארץ שואף לאפס, הכלכלה פורחת וכך גם החקלאות. הם אף לא צריכים יותר לנדוד ולתעות בדרכים, אלא הגיעו הבייתה. "וַיּוֹשֶׁב שָׁם רְעֵבִים וַיְכוֹנְנוּ עִיר מוֹשָׁב".

הצרה המרכזית שאפיינה את העלייה מרוסיה הייתה היעדר העצמאות והחירות. הם היו אסירים בארץ לא להם. כעת, אנו "עם חופשי בארצו", בעל עצמאות.

גם ברמת הביטחון הפיזי והקיומי, מספקת המדינה פתרון לעולים. ניצולי השואה והמעפילים באניות אינם נתונים עוד תחת איום קיומי ואינם עומדים בפני כלייה. להיפך, התשובה לאותו איום ההשמדה היא רמת הילודה הגבוהה המאפיינת את הישראלים. אם קודם הם "המְעֲיטוּ מֵעֹצֶר רָעָה וְיָגוֹן" – כעת "וַיָּשֶׂם כַּצֹּאן מִשְׁפָּחוֹת".

שגשוג כלכלי, פריחה חקלאית וריבוי צאצאים הם אף מסימני הגאולה. מדובר כאן באותות של ממש להיותו של תהליך זה מהלך אלוקי של גאולה.

הלמ"ס: מספר היהודים כיום – כמו ב-1929. מתוך 'הפטריוטים', א'-ה' ב-22:00

ברכת "הגומל" הכללית

מפרק זה בתהילים לומדים חז"ל במסכת ברכות את מצוות ברכת הגומל. מי שניצל מסכנה כמו אחת מארבע הסכנות המופיעות בפרק, צריך לברך הגומל. "ארבעה צריכים להודות – יורדי ים, הולכי מדבריות, מי שהיה חולה ונתרפא, ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא", קבעו חז"ל (מסכת ברכות נד, ב).

נשאלת השאלה מהי מטרת ברכת הגומל? דבר אחד ברור, הברכה הנאמרת גם אחרי גאולה מנס פרטי וגם מנס כללי, היא איננה רק אמירת "תודה" לקב"ה, שהרי הוא לא צריך את התודה שלנו.

מעבר לכך, נשאלת גם השאלה מדוע רק טובה שבאה עלינו בצורה נסית היא זו שמצריכה את ברכת הגומל, ולמה רק כזו שבאה בדרך של ייסורים ומצוקות? אם הקב"ה היה מעוניין להביא עלינו טובה ולהקים לנו מדינה, הוא יכל לעשות זאת כדרך הטבע, כחלק מ"אביב העמים". מדוע היה נצרך כאן נס קיבוץ גלויות קיצוני כך כל בפלאיותו – יהודים החיים 2000 שנה בכל קצוות עולם, עולים בבת אחת, בלי לתאם ובלי להכיר האחד את השני, לאותו מקום? מדוע הנס היה צריך להגיע אחרי ייסורים כל כך קשים בשואה, במדבר, בים ובבית האסורים? למה היינו צריכים לעמוד מול הסכנה הקיומית של השואה, מול הרעב, המצא והעוני, מול השעבוד המדכא את החירות העצמאית שלנו?

"יוֹדוּ לַה' חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם". צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
"יוֹדוּ לַה' חַסְדּוֹ וְנִפְלְאוֹתָיו לִבְנֵי אָדָם". צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

הכרה בתהליך הגאולה

הטריגרים לעליה לארץ אולי היו שונים ומשונים, גם המוטיבציות והדרכים היו שונות, אך לא ניתן להתעלם מהעובדה שיד ה' בדבר. לא צריך להיות חדי עין או "גאונים גדולים", כמו שכתוב בפסוק, "יִרְאוּ יְשָׁרִים וְיִשְׂמָחוּ" – כל עין ישרה מסוגלת להבחין בכך שלא מדובר בתהליך רציונאלי וטבעי.

נראה שהמטרה העיקרית באופן שבו מגיע תהליך הגאולה, טומנת בחובה גם תפקיד, משימה. בסוף הפסוק אנו מצווים "מִי חָכָם וְיִשְׁמָר אֵלֶּה וְיִתְבּוֹנְנוּ חַסְדֵי ה'". אנו מצווים להרים את העיניים ולהכיר בנס, להבין בתוכנו פנימה שיש לכל התהליך הזה מטרה. ההבנה הזו היא לא רק לשם השמחה שלנו והכרת הטוב, היא גם דורשת מאיתנו לעשות מעשה, היא מטילה עלינו תפקיד מחייב. אם זה להבין שהגיעה העת לעלות לארץ, לייבש ביצות, ללחום את מלחמות ישראל, לכבוש את ארצנו ולעובדה, ליישם משטר ומערכת משפט צדק ולכונן כאן גוי קדוש.

ולסיכום, אם נחזור לרגע לברכת הגומל הנלמדת מהפרק, נראה שהמצווה חייבת להיאמר ברוב עם. כדי לברך ברכת הגומל, אדם צריך מניין של לפחות עשרה אנשים שיענו לברכתו. אם נעשה את ההקבלה לברכת הגומל הלאומית שאנחנו מברכים ביום העצמאות, נבין שלא רק אנחנו עצמנו צריכים להכיר במהלך הגאולה של עמנו, אלא גם העולם כולו. עלינו להעיז לצעוק בקול רם וברור שיד ה' מכוונת את העולם, בדרך לתיקונו.

חג עצמאות שמח!

אביה ריש

אביה ריש

עורכת תוכן, אתר ערוץ 20
לתגובות

אולי יעניין אותך גם

העיר העתיקה בירושלים. צילום: פלאש 90

היום: צום גדליה

צום גדליה לציון הירצחו של גדליה בן אחיקם המסמל את חורבנו של היישוב היהודי בתקופת בית ראשון נדחה השנה ביום, ומתקיים ביום ראשון