22:00 26/06/2017
מבזקים
דף הבית > אקטואליה וחדשות > מה קרה למוסריות שלנו?

מה קרה למוסריות שלנו?

יש בציבור אחדות דעים נדירה באשר לגורל שקיבל המחבל מחברון. מדוע, על אף כל ההמולה התקשורתית והזעם של שר הביטחון, החברה שלנו ממשיכה להתעקש שהחייל פעל נכון?

החייל מובל להארכת מעצר. (Flash90)
החייל מובל להארכת מעצר, אך זוכה לתמיכה מכלל הציבור. (Flash90)

משהו מוזר עובר על החברה הישראלית. סקרים שנערכו לאחרונה מראים שיש בציבור תמימות דעים נדירה באשר לגורל המחבל מחברון. קשה שלא לחוש בגלי התמיכה חסרי התקדים בחייל שחיסל את המחבל. גלי התמיכה אינם מוגבלים ל"ימין הקיצוני", אלא שוררים בקרב רבים מהימין ומהשמאל. מדוע, על אף כל ההמולה התקשורתית והזעם של שר הביטחון, החברה שלנו ממשיכה להתעקש שהחייל פעל נכון? האם הפכנו לבהמות?

בניגוד לפרשנויות שנטחנות עד דק באולפני החדשות של ערוץ 2 ובעמודי עיתון "הארץ", החברה הישראלית לא עברה תהליך התבהמות. נהפוך הוא, היא עוברת תהליך התפכחות – התפכחות מהאשליה שהשלום אוטוטו מגיע, והבנה שמולנו ניצב אויב נבער ואכזר שמוחו נשטף בהסתה אסלאמיסטית בלתי הפיכה – ורק דבר אחד יעצור את האויב הזה. לא כלא, לא מדינה פלסטינית ולא שום אופק מדיני יעצרו זאת – אלא רק כדור 5.56. ורצוי כמה ממנו, רק ליתר ביטחון.

הרצון המקונן בכל ישראלי מצוי לשלוח את המחבל לעולם שכולו טוב, אינו נובע מגזענות או מאלימות – אלא מהשקפת עולם קרה ומחושבת. במציאות בה אנו חיים – בה יום אחד המחבל נעצר ולמחרת הוא שוב משתחרר בגלל עסקת שבויים או עוד מחווה מטומטמת של ממשלת ישראל – אין שום דרך לעצור את האיום שנשקף ממחבל כזה או אחר אלא בהריגתו.

ליצירת המציאות הזו, אגב, אחראיות ממשלות ישראל לדורותיהן. ולכן – גם אם ישנם כאלו הסבורים שהחייל אולי לא פעל לפי הנהלים היבשים (וכאן אני מציע לחכות לסיום הבירור הצבאי בעניין) – הרי שכמעט ואין מי שיחלוק על מוסריותו. "הבא להורגך, השכם להורגו" – זו אינה קלישאה – אלא עצה מאוד בריאה לחיים.

ואם כבר במוסר עסקינן – מי קבע שלהשאיר מחבל בחיים זה יותר מוסרי מלחסלו? מדוע זה מוסרי לחסל אותו כשיש לו סכין ביד, אך אם הסכין כבר לא בידו – אז לא? האם בחמש דקות שחלפו, בעודו מתבוסס בדמו, החליט המחבל להפוך לפעיל שלום? סביר להניח שלא. ולכן דמו עדיין בראשו ויש לנטרלו סופית.

דעו לכם, אזרחי ישראל, שהמוסר שלכם בריא מאוד – אפילו אם כולם בתקשורת נוזפים בכם. רק בן אדם מבולבל מאוד, בור בהיסטוריה וחסר מוסריות, יהיה מוכן להקריב חיים של חיילי ואזרחי צהל על מנת לשמור על חייו של האויב. ודעו לכם, שאתם קולעים לדעת גדולים. למשל, נשיא ארה"ב הארי טרומן, שבשנת 1945 התלבט אם לשלוח מאות אלפי חיילים אמריקאים אל מותם הודאי בפלישה לאיי יפן, או שמא לגמור את העניין בהטלת פצצות אטום שיעבירו ליפנים את המסר. הסוף, כמובן, ידוע.

לב סולודקין

לב סולודקין

אולי יעניין אותך גם

הפגנה נגד סגירת מחלקת הילדים בהדסה החודש. צילום: פלאש 90

"מערכת הבריאות מנהלת מאבק נגד ילדים חולי סרטן"

המשבר בבית החולים הדסה: בג"ץ ידון מחר בעתירת הורי הילדים החולים. אחד ההורים, שלמה בן דור, ל'לפני כולם': "הילדים שלנו הם הקורבן שמשלם מחיר כבד"