16:33 17/08/2017
מבזקים
דף הבית > אקטואליה וחדשות > מה קרה הפעם למדינה של מיכאלי?

מה קרה הפעם למדינה של מיכאלי?

העיקר שדפי ההיסטוריה ישכחו את הכל: אמיר איבגי תוהה מה במתווה של שרת התרבות כל כך מקומם את רבקה מיכאלי ובדק מה נלקח ממנה, לטענתה, בכוח

מתוך "היום הזה" עם אמיר איבגי, א'-ה' ב-23:00

רבקה מיכאלי מוטרדת. כלומר שוב מוטרדת. זה קורה אחת לכמה חודשים שהשחקנית הותיקה מתראיינת לעיתון, במקרה שלפנינו במעריב בסוף השבוע בראיון משותף עם טוביה צפיר. כמו אומנים אחרים תמיד יש "סיבה למסיבה", כלומר הצגה או פרויקט טלוויזיוני חדש, זה התירוץ – אבל מה שממצה את עצמו בהתייחסות של כמה שורות, מותיר בדרך כלל הרבה שורות לז'אנר הראיונות הידוע בשם "הלכה לי המדינה".

הנוסחה פשוטה: בדרך כלל, או כמעט תמיד, מסביר האומן המיוסר כמה רע וכמה נורא כאן, האומן זוכה לחשיפה, העיתון מוכר וכולם מאושרים.  לא תופתעו לקרוא מה קרה הפעם למדינה במקרה של מיכאלי, המדינה לא הלכה, משהו נורא ואיום אחר קרה לה. אבל אי אפשר להתחיל ראיון עם אומן בלי לבקש את התייחסותו לשרת התרבות מירי רגב. זה כמו שם קוד בראיונות כאלה. אומרים רק מירי רגב  – ובואו נראה מה קורה.

אז מירי רגב? שואלים במעריב.  “היא תימחק מדפי ההיסטוריה" קובעת בנחרצות מיכאלי. צפיר מחזק את דבריה ומוסיף "בדיוק".  מיכאלי מסבירה: “באופן אישי אין לי נגדה שום דבר, זה המתווה שלה שמקומם אותי. אני חושבת שהתרבות של שרת התרבות תפשוט את הרגל והגימיק הזה לא יהיה עוד. נתיבות ותל אביב לא כל כך רחוקות היום. ואז נהיה עם אחד. עם אחד, שכולל את הערבים ותרבויות שונות, זו הישראליות בעיני. זה ייקח זמן. הייתה פה פעם ישראליות אמיתית והיא תשוב. ישראליות זה עמוס קינן, נעמי שמר ואלתרמן וחיים גורי". בקיצור, כל האתוס הישראלי בשירות הישראליות החדשה  כפי שניסחה אותה הרגע רבקה מיכאלי.

מיכאלי כבר מאד מנוסה בראיונות מהסוג הזה  – הנה בתשובה הזאת היא סיפקה משפט נפלא, שגם הפך לכותרות הראיון הזה, מירי רגב תימחק מדפי ההיסטוריה, אבל אותה היסטוריה לא תשכח לעולם כיצד מיכאלי לא הסבירה בתשובתה מה במתווה של שרת התרבות כל כך מקומם אותה? מה? תקציב תרבות שיוויוני למי שגרים בפריפריה? הכפלת תקציב התרבות מארבע מאות מיליון ליותר ממיליארד שקלים – מה שכל אומן, דוגמת מיכאלי, צריך לברך עליו.

אומנית בסדר הגודל של מיכאלי לא מטרידים בשאלות כאלה. ראה, קדש ותתקדם. אין זמן. צריך להספיק לברר מה התשובה לעוד שאלה קבועה ומסקרנת בראיונות מהסוג הזה: האם אתם חרדים למצב בארץ? מיכאלי משיבה:  “לא, אני אופטימית. מקווה שהאנשים שחוששים לארץ הזאת יתעוררו ויחזירו בכוח את מה שלקחו לנו בכוח".

אז על איזה כוח מדברת רבקה מיכאלי? בדקנו ומצאנו שהפעם האחרונה שהמדינה נלקחה ממיכאלי בכוח הייתה בחודש מארס 2015. כאשר אזרחי ישראל נשלחו בכפייה להצביע בקלפי. חודש אחר כך באפריל, נשאלה מיכאלי בראיון לגלובס איך עברו עלייך תוצאות הבחירות? והשיבה "מצד אחד מפח, לא מהפך, אבל מצד שני שמחה. או לפחות סוג של שמחה. רציתי שמרצ לא ייעלמו, והם לא נעלמו… אולי זה ציווי אלוהי: שתהיה פה ממשלה ימנית צרה, שתגרור הטלת סנקציות על ישראל, ואז כל מה שהשמאל נלחם למענו – המעצמות יחליטו בשבילנו. ברגע שיהיו סנקציות ובידוד שנרגיש בצלחת, דברים ישתנו פה. העם הזה יכול לסבול טילים, אבל אני לא חושבת שהוא יוכל לסבול שיפגעו לו בחופשה. לא שאני מעודדת את זה חלילה. בשנים הספורות שיש לי אני מתכוונת ליהנות עוד קצת".

חלפו שנתיים וחצי מהראיון הזה. הממשלה הימנית הצרה שקמה אז  עדיין לא גררה הטלת סנקציות על ישראל, את הבידוד בצלחת אנחנו לא מרגישים, ואפילו רבקה מיכאלי יכולה להינות עוד קצת כפי שייחלה לעצמה. להינות לפחות עד הראיון הבא, לעוד פרץ של מרירות על מדינה שנלקחה בכוח וציווי אלוהי שיגרור הטלת סנקציות. העיקר שדפי ההיסטוריה ישכחו את הכל.

היום הזה

היום הזה

לתגובות

אולי יעניין אותך גם

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ במסיבת העיתונאים, אתמול. צילום: רויטרס

טראמפ: "לא השוויתי בין הניאו-נאצים להרוגה בשרלוטסוויל"

בתגובה להאשמות מצד הסנאטור לינדזי גראהם כי טראמפ ערך "השוואה מוסרית" בין אנשי הימין בעצרת בוירג'יניה לקורבן האלימות, צייץ הנשיא: "זהו שקר מגעיל"