23:46 23/07/2017
דף הבית > אקטואליה וחדשות > מדינת ישראל היא התכלית

מדינת ישראל היא התכלית

אין חייל קרבי שלא חושב על המוות, אבל יותר מהמוות, השאלה האמיתית היא על החיים. ליטל שמש מצאה תשובה לשאלה למה להילחם

בכל שנה ביום הזיכרון אני לא יכולה שלא להיזכר בתקופה שבה גם אני לבשתי מדים. שלוש שנים עם אם-16 שמחובר אליי ברצועה ומחשבות תכופות על המוות. בסמטאות הקרירות של העיר העתיקה, בסיורים הליליים בתוך חברון, בתצפית בהרי ירושלים או תחת השמש הקופחת במחסום, בכל רגע נתון, בזמן שהגנתי על חיי אזרחים, חיי יכלו להגיע אל קיצם. המחשבות האלו מעולם לא נסכו בי פחד. קיבלתי את המוטל עליי בשלווה פנימית מוחלטת. כשם שסבי לחם בפלמ"ח, בצה"ל ולימים במשטרה, כשם שאבי לחם בגולני, כשם שאחי עדיין שומר בגבולות, עכשיו תורי להיות שם בשביל עם ישראל.

 

שמש בפעולה במזרח ירושלים. צילום: פייסבוק
שמש בפעולה במזרח ירושלים. צילום: פייסבוק

בתיקיות בראשי כבר היו מסודרים "שירי הלוויה" שלי. התלבטתי בין "אחים לנשק" של הדייר סטרייטס לבין "פרח" של יהודה פוליקר לפתוח בו את הטקס ובכל מחשבה זמזמתי "את החיים לקחו לך, הו, מלחמות קדושות". אין חייל קרבי שלא חושב על המוות, אבל יותר משחשבתי על המוות חשבתי על החיים. חשבתי על החיים הארורים על פני האדמה הזו ומהי בעצם תכליתם. חשבתי על מדינת ישראל, חשבתי על עצמי. איך מוצאת את עצמה ילדה בת 18 שרק אתמול למדה לבגרות בתנ"ך מסתובבת עם שכפ"ץ קרמי בסמטאות של חברון. איך לוחמת בת 18 צריכה ללמוד להגן על עצמה ועל עמה רק כי נולדה יהודיה.

זו לא הייתה הפעם הראשונה שבה התמודדתי עם מחשבות כאלו, כי כבר בכיתה ג' צעדתי מדי יום לבית הספר עם קופסת הקרטון הקטנה שלי ובתוכה מסיכת גז, בזמן שהעירקים ירו עלינו טילים. היינו יושבים בערב, אחי, אחותי ואני, ומדביקים על הקופסה המלבנית החומה גזרי עיתונים ומדבקות, כדי שתהיה פחות מכוערת ובעיקר פחות מפחידה. אמא לא הייתה מסכימה להיכנס לחדר האטום בכל פעם שהיו אזעקות, היא לא נתנה לעירקים להפחיד אותה, אבל אנחנו ישבנו שם מכורבלים בחדר וידענו בדיוק מה לעשות. בגיל 8 מצאתי את עצמי מתיידדת עם אנתרופין. עברנו את האינתיפאדה הראשונה והשניה, את מלחמת לבנון, יותר מעשור של טילים מכיוון עזה וילדים בדרום שעברו לשחק במגרשי משחקים עשויים בטון.

לימים, מלוחמת בצבא הפכתי ללוחמת בזירת ההסברה והחוויות האישיות האלו שעיצבו אותי כל כך הפכו למילים והרצאות. על שיוויון ופמניזם, על פריצת גבולות, על ערבות הדדית, על גבורה, על הפלא הזה ושמו מדינת ישראל. ואני מתעמתת עם שונאים ומפגינים והילדה היהודיה הופכת לאישה יהודיה שממשיכה להילחם על האמת שלה. ובסיום אחת ההרצאות שלי בתיכון בארצות הברית ניגשת אליי ילדה חייכנית בתלבושת משובצת אחידה ושואלת אותי "עם כל מה שעברתם במהלך החיים בישראל, איך זה שאתם כל כך.. נורמלים?". חייכתי אליה והבנתי שזה באמת לא נורמלי שעם כל הקשיים, האויבים, המלחמות והשונאים הצלחנו ליצור לנו כאן חיים שהם פלא, שהם נס. ופתאום השאלות על משמעות החיים, על תכלית, נעלמו. עם המדים או בלעדיהם, מדינת ישראל היא התכלית שלי. וכשיש לנו כאן תכלית ואמת, ונפש שמשוועת לשלום, יש לנו גם חיים נורמלים. ולא בכל רגע של נורמליות אנחנו זוכרים את אלו שיושבים עכשיו בעמדות השמירה או מסיירים בסמטאות הקפואות של העיר העתיקה, אבל גם אם אנחנו לא אומרים את זה מספיק, אנחנו חבים לכם, לכולכם, תודה.

ליטל שמש

ליטל שמש

ליטל שמש

@Litalsun

Israeli Journalist and News Anchor

אולי יעניין אותך גם

סגל

הסיבה האמיתית לטרור: "בארץ ישראל קם העם היהודי"

אראל סג"ל מזכיר שהמחבל שטבח במשפחת סלומון בחלמיש אינו שונה מהמחבלים שביצעו פיגועים במלון פארק, במעלות, באיתמר, בפרעות של חברון ובבנין הקהילה בבואנוס איירס