13:51 23/05/2017
דף הבית > מורשת > ״ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה״

״ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה״

פרשת ראה: הראיה שלנו את האתגרים הניצבים מולנו, איננה תמיד סוגה בשושנים, הדרך להשגת היעדים דורשת אורך רוח התמדה נחישות וסבלנות. על עיניים וראיה

פרשת ״ראה״ פותחת בפסוק: ״ראה אנכי נותן לפניכם היום, ברכה וקללה״.

פרשתנו מבליטה את החיבור לארץ ישראל: "והיה כי יביאך ה' אלוקיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרישתה, ונתתה את הברכה על הר גריזים ואת הקללה על הר עיבל… כי אתם עוברים את הירדן לבוא לרשת את הארץ אשר ה' אלוקיכם נותן לכם וירשתם אותה וישבתם בה" (י"א, כ"ט-ל"א).

מתוך תכנית 'פרשת השבוע' עם אלירז שדה

פרשת ראה מלמדת אותנו את המשמעות העמוקה של פעולת העיניים והראיה. לא רק במובן האובייקטיבי הפיזי הביולוגי, אלא בעיקר במובן הסובייקטיבי, הפסיכולוגי-חברתי.

בפרשתנו העוסקת במאכלות הטהורים והטמאים, כלול גם העוף הטמא והאסור לאכילה, הנקרא "ראה" או "דאה": "והראה ואת האיה והדיה למינה" (פסוק י"ג).

התלמוד (במסכת חולין) מאפיין את הפרופיל של הראה: "למה נקרא שמה ראה? מפני שרואה למרחוק, עומדת בבבל ורואה נבלות בארץ ישראל" (דף ס"ג עמ' ב'). מדובר על עוף שרואה בעיניים מבבל, רק נבלות בארץ ישראל. העוף הזה חי לו בבבל וממקום מושבו הוא מתצפת בעיניו לעבר ארץ ישראל, ומה הוא רואה? רק את השלילה. הוא רואה רק רע ושחור. לכן הוא טמא ואסור לאכילה.

הבה נבחן את תסמונת עוף הראה ואת מה שהוא מייצג. במתודולוגיה האבחונית (על פי החוקרים היל ווסטברוק 1997) של מודל ה-SWOT. המתודולוגיה הזאת אפקטיבית מאד בניתוח חשיבה ותכנון אסטרטגי של ארגון, אך גם מאד רלוונטית לניתוח מערכת האורגניזם של האדם, כמו שמנתחים ארגון.

המתודולוגיה שבה משתמשים ב-SWOT מתקיימת בתהליך הבא: רושמים על לוח את הפרמטרים השונים שמאפיינים את החוזקות, החולשות, האיומים וההזדמנויות. לאחר מכן גוזרים יעדים של סביבה פנימית וגם סביבה חיצונית ומעבדים זאת לכדי תוכנית עבודה שכוללת משימות (Actions Items), תוך קביעת סדרי עדיפויות ולוחות זמנים לביצוע.

עוף הראה, משתמש במודל ה-SWOT באופן חלקי. בדרך הסתכלותו וראייתו את הדברים, העוף הנדון מתמקד רק בחולשות ובאיומים. הוא איננו מתייחס כלל לחוזקות ולהזדמנויות. תסמונת דרך ראיה והסתכלות זו של עוף הראה, מאפיינת את אותם האנשים שרואים נייר לבן, אבל מתמקדים דווקא בנקודה השחורה הקטנה בנייר הלבן, הם רואים רק שחור ומתעלמים מהלבן שהוא רוב רובו של שטח הנייר הלבן. לעומתם, אנשים אחרים יתמקדו דווקא בחוזקות ובהזדמנויות. הם רואים את הלבן שבנייר ולא מעניקים תשומת לב יתירה לנקודה השחורה. זאת ההבחנה בין אנשים פסימיים לבין אנשים אופטימיים, בין אנשים שרואים תמיד שחור ושלילי לבין אנשים שרואים לבן וחיובי . האנשים הפסימיים רואים רק שחורות וממלאים את סביבתם באנרגיות שליליות. הם רואים רק את חצי הכוס הריקה, יודעים רק למתוח ביקורת ורואים את הר הקללה ובוחרים בו, הם נעדרי תקווה ואמונה ורואים החידלון הייאוש וחוסר הסיכוי.

לעומתם, האנשים האופטימיים, ממלאים את סביבתם באנרגיות חיוביות, שרואים את חצי הכוס המלאה. הם רואים את הר הברכה ובוחרים בו, הם אוחזים בתקווה ובסיכוי.

glasses-1208262_1920
"הראיה שלנו את האתגרים הניצבים מולנו, איננה תמיד סוגה בשושנים"

דומה שאירוע 12 המרגלים שיצאו לתור (לראות) את הארץ, מדגים את הדיפרנציאציה. ב-SWOT, כל 12 המרגלים נשיאי השבטים, רואים את אותה תמונת הארץ, אבל נקודת הראות שונה, בין עשרת המרגלים, הרואים את החולשות והאיומים, והמסקנה שלהם היא יאוש: "ניתנה ראש ונשובה מצרימה". לעומת שני המרגלים, יהושע בן נון וכלב בן יפונה, שרואים את החוזקות וההזדמנויות, ומסקנתם היא: "עלה נעלה כי נוכל".

האם לא מוכרות לנו בחיי היום יום, דוגמאות רבות, ששני אנשים רואים את אותה תמונת מציאות, אבל כל אחד מהם לוקח את נקודת מבטו , פרשנותו ומסקנותיו, לכיוונים שונים, כמרחק מזרח למערב.

העיניים והראיה משחקים תפקיד משמעותי בחיינו, למשל, בתחום הגסטרונומי. העיניים שלנו אוכלות, בכל הקשור לאסתטיקה של הגשת האוכל, של שילחון שולחן האוכל ושל צילחות הצלחת. לא רק חשוב מה אוכלים, אלא לא פחות מכך, איך אוכלים, איך מוגש לנו האוכל, איך ערוך השולחן. מה שהעיניים רואות , מתפרש ומשפיע על הלשון ותחושת האכילה.

העיניים והראיה שלנו משפיעים על נקודת הראות שלנו לאנשים ולדברים בחיינו. אני מאד "מקנא" (במרכאות כפולות) באותם האנשים שתמונת החיים מאד ברורה ונחרצת בעיניהם. הם אנשי השחור או הלבן, הם לא רואים את הצבע האפור. הם אינם רוצים או מעונינים להתמודד עם מציאות חיים מורכבת ומסובכת, שלא הכול בה- שחור או לבן. שלא הכול בה הוא משחק סכום אפס. בדרך כלל אנשים אלו לא מוכנים לוותר או להתפשר. הם ממוקדים ומקובעים ב-Idea Fix שלהם ואינם נותנים לעובדות ולמציאות משתנה, לבלבל אותם ולהטות אותם מעמדתם הנחרצת. עד כמה אנו נוטים לסווג ולשייך אנשים על פי ראייתנו את העטיפה החיצונית שלהם- צבע העור, הלבוש, סוג הכיפה, מקום מגורים וכו'. איננו מוכנים לראות ולהתבונן לעומק הפנימיות. דרך ראיה כזאת גורמת לצערנו לא אחת למלחמות תרבות, גזענות , אפליה והדרה.

סוגיית דיוננו בעיניים ובראיה מומחשת בסרט 'מיסייה שוקולד', המבוסס על סיפור אמיתי שהתרחש בשלהי המאה ה-19 בצרפת. הסרט מתאר כיצד החברה הצרפתית נגועה בגזענות כנגד הליצן בקרקס ואחר כך גם כנגד שחקן בתאטרון שהיה איש שחור יליד קובה שנמכר לעבדות והתגלגל להיות הליצן השחור הראשון בצרפת. שם קראו לו "מיסייה שוקולד" ולא בשמו האמיתי – רפאל פדייה. אותה חברה צרפתית העדיפה ששחקן לבן ימרחו אותו בזפת שחור לשחק את אותלו של שקספיר ולא חס וחלילה יתנו התפקיד לאדם שחור מוכשר וטוב לב. שכן, החברה הזאת ראתה בעיניה ובקוצר ראייתה, רק את העטיפה החיצונית של הצבע השחור.

הגישה ודרך ההסתכלות לדברים שמתרחשים לנגד עינינו, מאד חשובה. היא נגזרת מאמונות, דעות, מבנה אישיות ,אופי וגם מחינוך ותבנית נוף ילדותנו וגידולנו.

העיניים והראיה של העוף ראה בפרשתנו, מדגימים לנו גם את התסמונת המוכרת של: "דברים שרואים מכאן, לא רואים משם". העוף רואה משם מבבל ולא מכאן מארץ ישראל. אין הוא נושא באחריות, אין הוא חלק מבניין הארץ. הוא יושב רחוק על הגדר ומתבונן בחבריו ועמו, אשר נושאים בנטל היום יומי. הוא רק יודע להשמיץ ולהתסיס ולייצר אנרגיות שליליות בקרב אחרים ולהוציא את דיבת הארץ. במקרה הטוב, הוא יודע רק לתת עצות לאחרים.

כך למשל ידוע שבכל רפורמה ארגונית ויצירת מערכת חדשה שיש בה שינוי, אנו נתקלים במתנגדים שרוצים לעשות שינוי שלא משנה. ניקולו מקיאוולי מדינאי פילוסוף פוליטי סופר ומחזאי שחי בפירנצה באיטליה(1469-1527 ) כבר נדרש לכך בספרו "הנסיך":

"אין דבר קשה יותר לתכנון לא בטוח ומסוכן, מיצירת מערכת חדשה. היזם יעמוד מול איבתם של אלה הנשכרים משימורה של המערכת הישנה ומול אדישותם של אלה אשר ייצאו נשכרים מן המערכת החדשה".

תנועת הציונות במאה ה-19 חוללה מהפכה ביצירת חזון ופרקטיקה שמכוונת למערכת חדשה שכל מהותה מכוונת את העיניים והראיה, לקראת קימום המדינה היהודית בארץ ישראל, " ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים".

המתח הקיים בין גלות לגאולה, בין גולה לציון, מוצא ביטוי באתוס היהודי לדורותיו. מסופר על מנהיג מחובבי ציון שעלה לארץ ישראל בשנות העשרים למאה הקודמת וכעבור חודש חזר לקהילתו באחת מערי אירופה. כשנשאל מדוע עזב את הארץ, הוא השיב, שתחושה של כיסופים וערגה לארץ, יכולה להתקיים רק בלראות את ארץ ישראל ממרחק.

נקודת ראייתנו הדברים היא בידנו ומסורה לבחירתנו. כאמור פרשתנו פותחת בראיה ובמתן הבחירה של דרך הראיה ההסתכלות והיישום בידי הפרט – האדם ובידי הקולקטיב – עם ישראל: "ראה אנכי נותן לפניכם היום, ברכה וקללה״. ההפטרה לפרשתנו מעניקה תובנה חשובה לתיעול נקודת ראייתנו והסתכלותנו על החיים בהיבט זה.

הנביא ישעיהו בהפטרה מציג לנו תובנה מאד חשובה: "הן אנוכי בראתי חרש נופח באש פחם ומוציא כלי למעשהו ואנכי בראתי משחית לחבל. כל כלי יוצר עלייך ולא יצלח וכל לשון תקום איתך למשפט תרשיעי" ( ישעיהו, נד'). הקב"ה ברא את האדם, אבל לא את הכלי שבו עושה האדם שימוש, לטוב או לרע. הבחירה החופשית נתונה בידי האדם. הראיה וההסתכלות של האדם על החיים והמשמעות שהוא מעניק לה, עשויה להיות מתועלת לאפיקים חיוביים , אך גם עלולה להיות מתועלת לכיוון שלילי ומסוכן.

הקב"ה ברא לנו זוג עיניים ונתן לנו את היכולת הפיזית והביולוגית של הראיה. אבל הפסיכולוגיה של הראיה ותיעולה, מסורה אך ורק לאדם. האם תהיה זאת ראיה של פסיכולוגיה חיובית, או שמא ראיה של פסיכולוגיה שלילית .

השבת אנו מברכים את ראש חודש אלול. החודש שבו נברא האדם. הקב"ה ברא את העולם ואת האדם. האדם נברא בחיסרון. תפקידו של האדם לעסוק בתיקונו של עולם. הכול תלוי באדם, איך יראה את העולם וגם איך ייראה העולם. בפרקי אבות נאמר : "אָמַר לָהֶם, צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיִּדְבַּק בָּהּ הָאָדָם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, עַיִן טוֹבָה".

הראיה שלנו את האתגרים הניצבים מולנו, איננה תמיד סוגה בשושנים, הדרך להשגת היעדים דורשת אורך רוח התמדה נחישות וסבלנות. שירה הנפלא של נעמי שמר שופך אור על דרכנו בנתיב אתגרי חיינו: " אתה רואה דקלים? דקלים איני רואה. אתה רואה גמלים? גמלים איני רואה. אולי לפני עיני לרגע צל עובר, איני רואה דבר, איני רואה דבר. סימן שעוד לא הגענו והאופק עוד רחוק ולבך עודו פתוח אל ארבעת הרוחות. וצריך להמשיך ללכת וצריך להמשיך לצעוד. והדרך עוד מושכת ארוכה".

מי ייתן ונגייס את עינינו לראות במשקפיים ורודות, את החיוב והטוב, ולא רק את השלילה, במדינתנו, עמנו וחברתנו. נזכה שיקויים בנו ״ראה אנכי נותן לפניכם ברכה ולא קללה״ .

ד"ר זאב ווה פרידמן

ד"ר זאב ווה פרידמן

מנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות – הקרן לטיפול בחסויים. לשעבר, מנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו. בשנת 2008 נבחר ד"ר זאב פרידמן כמנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות – הקרן לטיפול בחסויים. ד"ר פרידמן בוגר תואר ראשון במינהל חינוכי ופסיכולוגיה באוניברסיטת בר-אילן; תואר מוסמך (M.S.W) בעבודה סוציאלית, מינהל ותכנון חברתי מטעם אוניברסיטת בר-אילן. תואר שלישי Ph.D במדעי החברה, באוניברסיטת תל-אביב. עבודת הדוקטורט שלו עוסקת בפיתוח מודל תיאורטי ויישומי של הגורמים המקדמים והמעכבים תהליך יישומו של מיזוג ארגוני במגזר הציבורי בכלל ובשירותים החברתיים בפרט.

אולי יעניין אותך גם

הרמבם - פרק 166

הרמב"ם היומי – הלכות מלווה ולווה, פרק ח'

האם מותר הלכתית לסגור מחיר מוזל היום במקום לשלם בעוד תקופה מחיר מלא? ישי לפידות מסביר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.