דף הבית > אקטואליה וחדשות > סערת השבת: הכל בגלל בג"ץ | דעה

סערת השבת: הכל בגלל בג"ץ | דעה

הסערה הנוכחית בכל הנוגע לרכבת ישראל, מעלה בזיכרון מקרים נוספים בהן התבצעה כפייה נגד רצון הציבור, לקול מצהלות חברי כנסת ופעילים "חברתיים"

השבוע התבשרנו כי בג"ץ הוציא צו ביניים, בתגובה לעתירתה של יו"ר מרצ ח"כ זהבה גלאון, הוראה לרכבת ישראל שלא להידרש להנחיות ראש הממשלה בנוגע לעבודות התשתית והתחזוקה של הרכבת עד להחלטה סופית בעתירה. בהוראה זו קבע בג"ץ כי ראש הממשלה אינו יכול לאסור על עבודות בשבת.

 הפטריוטים דנים בעתירה של ח"כ גלאון

הסערה הנוכחית הנוגעת לכפייה הדתית (תוסיפו אתם את המרכאות לפי תפיסת העולם שלכם) בכל הנוגע לרכבת ישראל, מעלה בזכרון מקרים נוספים בהן התבצעה כפייה נגד רצון הציבור, לקול מצהלות חברי כנסת ופעילים "חברתיים".

בית המשפט העליון קובע עתים למנוחה

בשנת 2013 קבע בית המשפט העליון בפסק דינו כי על עיריית תל אביב לפעול על-פי חוק העזר העירוני ולסגור את החנויות בשבת. פסק הדין הזה, שלכאורה סומך את יתדותיו על חוק כתוב, הוא אקטיביסטי ביותר, ומדגים כמה העליון ובג"ץ עושים שימוש שרירותי בחוק, כדי לקדם את תפיסת העולם שלהם.

בנימוק לסגירת החנויות בשבת בתל אביב כתבה נשיאת בית המשפט העליון, השופטת מרים נאור:

"הטלת קנסות אינה מגשימה במידה הראויה את תכלית חוק העזר. אם אופיה של העיר תל-אביב-יפו מחייב, לדעת העירייה, שלא לסגור את עסקי המשיבות בשבת, ניתן לשנות את חוק העזר; אך כל עוד החוק לא שונה – יש לקיימו".

בג"ץ ב-2013 שתושבי ת"א יעשו קניות בשישי. תל אביב. צילום: פלאש 90
בג"ץ ב-2013: תושבי ת"א יעשו קניות בשישי. תל אביב. צילום: פלאש 90

השופט רובינשטיין הוסיף מילים נמלצות משלו לפסק הדין:

"עד להשגת יעד מוסכם, עסקינן בדין ובחוק העזר, במדינה שהיא גם יהודית, ולא רק דמוקרטית. תל-אביב אינה נמצאת בארץ אחרת, וגם בה יש ציבורים המעוניינים בצביון משמעותי של השבת. היהיה זה בלתי סביר לרכז קניות ביום שישי".

שופטי העליון אמרו לעם היושב בציון – תקנו ביום שישי, ובאנלוגיה לסערה הנוכחית: תצאו שעה קודם, ותסעו ברכבת ביום שישי. לא נורא.

מה בדיוק אקטיבסטי כאן?

הקורא הנבון עלול לשאול את עצמו: "אז מה הבעיה? יש חוק שקובע שצריך לסגור עסקים בשבת, ובית המשפט העליון מקיים אותו. איפה פה האקטיביזם או הבעיה בדיוק?".

על כך צריך לענות בקצרה כי סוגית פתיחת העסקים בשבת נתונה, מבחינה חוקית, בידי משרד הכלכלה והרשות המקומית – במקרה הזה, עיריית תל אביב – כאחד. הכפילות הזאת נועדה להביא למצב שבו "חוק שעות עבודה ומנוחה" שחוקקה הכנסת יכובד, אך מצד שני, כל עירייה ורשות מקומית תוכל לדאוג לציביון שלה בלי התערבות המחוקק – אופי חילוני, דתי, מעורב וכו' – באופן קפדני מדי.

אקטיביסטי? בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
אקטיביסטי? בית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

בית המשפט העליון נמנע, באופן עקרוני, מלהיכנס לסוגיה החמה מאוד הזאת במרחב הציבורי הישראלי עד לא מזמן. אולם בשנים האחרונות רואה בג"ץ לנכון לשפוט בנושאים בעלי אופי שעד לא מזמן היה קובע כי אינם בתחום סמכותו, כמו סוגיית השבת, זאת מתוך מטרה לתת לציבור לפתור את הדברים ע"י דיאלוג דמוקרטי ופשרה.

לאחרונה ויתר בית המשפט העליון על הפשרה במרחב הציבורי. הפסיקה משנת 2013  של בית המשפט העליון הובילה לסדרה של מאבקים ארוכי שנים בין הממשלה לעיריית תל אביב, במהלכה ניסתה העירייה לאפשר פתיחת עסקים בשבת, והמדינה פוסלת את ניסיון העירייה לקבוע קריטריונים לפתיחת עסקים בשבת, כל זאת בהתבסס על פסיקת בית המשפט העליון.

המצב בתל אביב לא הוכרע עד היום, ופסק הדין משנת 2013 נדון עוד בימים אלה בבג"ץ בסדרה של עתירות משולבות, כאשר בין הטענות עלתה הטענה כי החלטת עיריית תל אביב להשאיר עסקים פתוחים בשבת היא "בלתי-חוקתית".

המחאה נגד סגירת המרכולים בת"א בשבת. צילום: פלאש 90
המחאה נגד סגירת המרכולים בת"א בשבת. צילום: פלאש 90

ראוי לציין כי הקרב ה"חוקתי" הזה נבע ונובע ממאבק כלכלי בין בעלי מכולות, עסקים ו – AM:PM, כאשר כל צד מעוניין שהצד השני יספוג הפסדים בגין סגירת עסקיו בשבת.

בתווך מצוי האזרח שמפסיד מכל כיוון – האיום על הזכות לנהל את חייו כראות עיניו במסגרת החוק, האיום מכך שלא יישאר כל דיאלוג בין משרד הכלכלה לערים השונות על מנת לאפשר להן לקבוע את אופיין, ולהחליפו בכפייה שמקורה בבג"ץ, וכמובן, ההפסד הכלכלי של העסקים שנאלצו לסגור בשבת. כך מופר הסטטוס קוו והדיאלוג בין הפרט לכנסת והעירייה.

בית המשפט בוחר להגן על מרגלים בכל מחיר

פסק הדין הזה משנת 2013 הוא מפתיע במיוחד לאור הנימוקים שהעלו שופטי העליון לחיוב בסגירת העסקים בשבת בתל אביב, שמסתכם בקביעה כי כך קובע החוק, ועל כן, כך יש לעשות. יש לציין כי עמדה זאת של בג"ץ אינה עקבית.

בסדרה ארוכה של פסקי דין החליט ביהמ"ש העליון (לרוב בתפקידו כבג"ץ) לפסוק את פסקי הדין שלו תוך התעלמות מהחוק או בניגוד מוחלט לו.

כך היה בשנת 1995 בבג"ץ אלטאיי, בג"ץ שהינו בעל השפעה ישירה על סוגיית המסתננים מסודאן ואריתראה בימינו אנו. בפסק דין זה פסק נשיא בית המשפט העליון  דאז, השופט אהרן ברק, כי אין לגרש מישראל קבוצה של מרגלים עיראקיים, מאחר והדבר עלול לסכן את חייהם. ברק סמך את פסק דינו על "עקרון אי-ההחזרה" הקבוע באמנת הפליטים, על-פיו, אם קיימת סכנה לפליט, אין לגרשו.

לפס"ד השפעה ישירה על בעיית המסתננים. מסתננים נכנסים לישראל. צילום: פלאש 90
לפס"ד אלטאיי השפעה ישירה על בעיית המסתננים. מסתננים נכנסים לישראל. צילום: פלאש 90

במקרה דנן לא היה מדובר, כאמור, בפליטים אלא בקבוצה של מרגלים, אך יותר מכך, אמנת הפליטים לא חייבה – ואינה מחייבת עד היום – את מדינת ישראל, משום שהיא לא עברה חקיקה ראשית. מדובר באמנה הסכמית, כלומר, אפילו אם מדינת ישראל חתומה עליה, כל עוד היא לא עברה בחקיקה ראשית בכנסת, אין היא מחייבת את המדינה. אמנת הפליטים לא עברה בכנסת בחקיקה ראשית, ולכן, אין לה כל תוקף משפטי.

יחד עם זאת, זה היה הבסיס עליו הסתמך ברק  בשנת 1995 כדי לחוס על חייהם של קבוצת מרגלים שהיוו איום ביטחוני למדינה, תוך ששולחם – סדאם חסין – מאיים בהשמדת מדינת ישראל. ברק עשה זאת בניגוד לדין הישראלי ולנוהג של בתי משפט רבים ומכובדים בעולם, בפסק דין שיצר תקדים בו משתמשים כל המסתננים לארץ, על מנת "לבקש מקלט", והפך את מדינת ישראל לארץ פרוצה עבור מסתנני כל העולם.

הנזק שפסק דין זה יצר מורגש היטב כעת בדרום תל אביב, והוא מצוטט ע"י ארגוני שמאל קיצוני המופיעים בוועדות הכנסת כגון "המכון הישראלי לדמוקרטיה", "אמנסטי ישראל" ו"אליפלט", כדוגמא לאי-חוקיות גירוש מסתננים.

בג"ץ כופה על אדם להיות אב

פסק דין נוסף השנוי במחלוקת נגע לסוגיה בה החליט בית המשפט העליון לכפות הורות על אדם בניגוד לרצונו ובניגוד לחוק. מדובר בבג"ץ נחמני הידוע משנת 1996. סיפור המעשה פשוט למדי: רות נחמני חיה בנפרד מבעלה דניאל. מר נחמני עבר לגור עם גברת אחרת, ממנה הביא בת לעולם.

רות נחמני לא הצליחה להביא ילדים לעולם וביקשה להפשיר את הביציות המוקפאות שהיא ובעלה הקפיאו בתקופת נישואיהם על מנת להיכנס להיריון. הבעל התנגד, ומכאן הגיעה הפרשה לבית המשפט העליון.

בית המשפט – בו ישבו 5 שופטים בדין – דחה את בקשתה של רות נחמני, בטענה כי לא ניתן לכפות הורות על אדם בניגוד לרצונו, ואין לעשות כן בנוגע למר נחמני.

בכך הייתה אמורה הפרשה לבוא אל סופה, אך לא כך היה. רות נחמני עתרה לבית המשפט העליון, וביקשה לדון בעתירה בדיון נוסף.

בג"ץ ניסה לכפות על נחמני אבהות. צילום: פלאש 90
בג"ץ ניסה לכפות על נחמני אבהות. צילום: פלאש 90

החוקים לגבי עתירה בדיון נוסף מאוד ברורים ומוסדרים בסעיף 30 לחוק בתי המשפט. בין השאר, נקבע בסעיף כי דיון נוסף יכול להתקיים רק אם בדיון המקורי ישבו בהרכב עד 3 שופטים. ההיגיון שעמד מאחורי מחוקקי הסעיף הוא שאם בית המשפט העליון החליט לדון בעתירה במספר שופטים הגדול מ – 3, משמע שהוא ייחס חשיבות רבה לעתירה, ומספר שופטים רב דן בסוגיה והתלבט בה, ואין מקום לדיון נוסף .

כאמור, זה היה המקרה בעניינה של רות נחמני, מאחר ומספר השופטים שדנו בעתירתה בבית המשפט העליון היה 5, ועל כן, היא לא הייתה זכאית לדיון נוסף.

למרות – ובניגוד מוחלט לחוק ולדין – החליט נשיא בית המשפט העליון דאז, אהרן ברק, להיעתר לבקשתה של רות נחמני, וניהל דיון נוסף בו ישבו 9 שופטים, שכתבו פסק דין בן 127 עמודים, בו הם מקבלים את עתירת רות נחמני לדיון נוסף, וקיבלו את עמדתה אשר בית המשפט העליון דחה קודם לכן .

בית המשפט העליון כפה, בעצם, הורות על דניאל נחמני, בניגוד לרצונו, בניגוד לחוק כתוב ומפורש ובהיעדר כל סמכות שהיא לדון בכלל בעתירה. למזלו הטוב של דניאל נחמני – ולמזלה הרע של רות נחמני – היה כי אף לאחר שהביציות הופשרו, רות נחמני לא הצליחה להיכנס להיריון, אך בית המשפט העליון הדגים, שוב, את נכונותו להתעלם מהחוק, הדין, הנוהג, כל זאת על מנת להגיע לתוצאה הרצויה.

"החברתיים" נגד שלטון החוק

המקרים שהובאו לעיל מדגימים כי הרצון לקדם אג'נדה מביא את הגופים בעלי הכוח במדינה – בהם גם בית המשפט העליון – לפעול בהתאם לחוק או בניגוד לו, הכל בהתאם לרצונם.

חברי הכנסת "החברתיים" של מרץ והמחנה הציוני בפעולה. מחאת הרכבת. צילום: תומר נוברג, פלאש 90
חברי הכנסת "החברתיים" של מרץ והמחנה הציוני בפעולה. מחאת הרכבת. צילום: תומר נוברג, פלאש 90

הפסיקות של בית המשפט העליון הן בעלות יכולת פגיעה רבה יותר מבחינת הנזק שהן מחוללות (משום שכפי שראינו במקרה בג"ץ אלטאיי, איש לא היה מודע להשלכות של פסק הדין לטווח הארוך), בעוד כל מעשה חקיקה או החלטה שהיא של הרשות המבצעת, זוכה לחשיפה וקיטונות של ביקורת, כפי שמוכיחה פרשת הרכבת האחרונה.

ואם חזרנו לדון בסוגית הרכבת, קשה שלא לשים לב כי מי שתמך בסגירת החנויות בשבת בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון משנת 2013, היו דווקא חברי הכנסת ה"חברתיים" – דב חנין, מרב מיכאלי, ניצן הורוביץ ואחרים – שהתגאו בכך שהם כופים מדיניות על ציבור כנגד רצונו, זאת תוך תמיכה בעמדה של "בעלי ההון" שרצו לגרום להפסדים למתחריהם, נגדם הם טוענים לפעול עבור ה"אזרח הפשוט".

כדאי שה"אזרח הפשוט" ידע מי פועל עבורו וכיצד החוק ועקרון הפרדת הרשויות נרמסים בדרך מתוך "דאגה" זאת.

עדי בן חור

עדי בן חור

אולי יעניין אותך גם

הפגנה עובדי כימיקלים צילומסך

עובדי חיפה כימיקלים חוסמים את דרך השלום בתל אביב

מאות עובדים חוסמים הבוקר את צומת בגין- קפלן בתל אביב במחאה על כוונת "חיפה כימיקלים" לפטר אותם עקב הוראת בית המשפט לסגור את מכל האמוניה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.