14:22 26/06/2017
מבזקים

לפקודה תמיד

ראיון עם האלוף שייקה גביש על מערכת הקרב הגורלית והמזהירה בחזית הדרומית מול המצרים על התמוטטות רבין, פקודת הקרב שרגשה חיילים ולמה הוא לא מתרגש מהטענות על גירוש הערבים ב-48'?

בעקבות צאת ספרו על מלחמת ששת הימים, איש הפלמ"ח ואלוף פיקוד דרום ב'ששת הימים', שייקה גביש, מספר לעלון 'שביעי' על המלחמה ההיא שאליה רבין לא בא. המלחמה בה אשכול לא הבין מה זה 'דיוויזיה מצרית' ודיין חזה 20 אלף הרוגים במלחמה.

בנעלי ספורט לבנות, ג‘ינס כחול וכוסית קפה שחור מתיישב שייקה גביש במשרדו הצנוע בבית הפלמ“ח. על הקירות: תמונות מימי הפלמ“ח, החברים שלחמו ב-48‘ ותמונות ממהלך שירותו הארוך בצה“ל. מקום של כבוד יש על הקירות לתמונות מחצי האי סיני, אותו כבש גביש כאלוף פיקוד הדרום מידי המצרים במלחמת 'ששת הימים', במערכה אולי המזהירה ביותר בתולדות מדינת ישראל.

גביש
פקודה שבאה מתוך הלב. גביש כאלוף פיקוד בששת הימים

איש הפלמ“ח שייקה גביש בן ה-90 הוציא לאחרונה ספר מרתק, ביוגרפיה קצרה ושמה 'סדין אדום' (בהוצאת 'כנרת זמורה ביתן'). פחות מ-300 עמודים המספרים את סיפורו של בן הארץ שנולד בחולות של חוף הים בתל אביב (כפשוטו. אימו לא הספיקה להגיע לבית החולים בלידתו והוא נולד באוהל שהיה ביתם) ולחם את כל מלחמות ישראל עד מלחמת 'יום הכיפורים'. 'סדין אדום' הייתה הפקודה שנתן למפקדי האוגדות והכוחות שלחמו במלחמה ששינתה את פני המזרח התיכון.

מסמך מרתק. רובו עוסק במלחמת 'ששת הימים', בקרבות הקשים ולא מעט בדין ודברים והמתח האדיר, כמעט על סף פיצוץ, שהיה בין האלופים באותו זמן לבין הממשלה וראש הממשלה לוי אשכול, כשהרמטכ“ל יצחק רבין ניצב בתווך. עמוד אחרי עמוד מתאר גביש את המחדלים וחוסר המנהיגות, כפי שהוא טוען, שגילו ראש הממשלה אשכול והרמטכ“ל יצחק רבין. “רבין לא היה מנהיג. אשכול לא הבין, לא מה זה דוויזיות ולא מה זה הארמיות של הצבא המצרי“, קובע גביש בנחרצות פלמחניקית.

מדוע בגיל 90 הוא נזכר סוף סוף לכתוב את זיכרונותיו? ראשית, הוא כותב את הספר “כבר כמה שנים“. שנית, לטובת המשפחה: “חלקם יודעים את הסיפורים. הקטנים עוד לא יודעים. הם צריכים לדעת מאיפה באנו“. והנקודה השלישית מתחלקת לשתיים. גביש ביקש להראות את היחסים בין ממשל לצבא בזמן מלחמה, מלחמת קיום. את הויכוחים המרים והקשים, מלאי היצרים, בין אנשי הממשל לצבא. את ההחלטות הטובות וההחלטות הרעות שבמבט לאחור נראות כמו מחדלים חמורים ואיומים של מקבלי ההחלטות.

שנית, גביש מבקש לתבוע את כבודה של המערכה בסיני. “בתודעה הציבורית, מאז ועד היום, חוגגים את 'יום ירושלים'. חוגגים סביב הכותל, סביב הר הבית. חוגגים את תחייתו וחזרתו של עם ישראל לשטחי יהודה ושומרון. 'ששת הימים' נקשרה בירושלים“.

רוצים לקרוא עוד? התעדכנו בעמוד הפייסבוק של "שביעי"

שכחו את המערכה בסיני

“לא מזכירים אפילו. בתודעה הציבורית מלחמת 'ששת הימים' זה ירושלים, לא מדברים מה הביא למלחמה. היו עשרות אלפי לוחמים בדרום. 3 אוגדות. עיקר המלחמה הייתה שם. אגב, לא הייתה מטרה לכבוש את ירושלים. זו הייתה שגיאה של חוסיין. אם הוא לא היה טס לנאצר ואומר לו אני איתך במלחמה, לא היינו תוקפים. לפיקוד מרכז לא היו כוחות. נתתי את מוטה גור וחטיבתו לירושלים כי כבר לא הייתי צריך אותם בסיני“.

גביש מתאר את הרגע הזה בספרו כשהוא מבין שתהילת המלחמה חומקת מידיו ומידי הלוחמים שהביסו את המצרים. כאמור, כשצה“ל החל להשמיד את המערך המצרי, שחרר גביש את החטיבה של מוטה גור להילחם נגד הליגיון הירדני בירושלים. אחרי כמה שעות, כשהוא דוהר להדביק את המצרים הבורחים, הוא שומע את מוטה גור מכריז בקול רועד: “הר הבית בידינו“. אלוף פיקוד הדרום עוצר את הזחל“ם באותו רגע. מתיישב על סלע ומפנים את המשמעות ההיסטורית של כיבוש ירושלים. הוא גם מתחיל להבין מה ייצרב בתודעה. “הבנתי שהקרב הגדול שאנחנו מנהלים, בו אנחנו מרסקים את האויב החזק והגדול ביותר שאיים על קיום מדינת ישראל, מחוויר לעומת כיבוש העיר העתיקה ושחרור הכותל המערבי“, כותב גביש ומוסיף שהוא אמר לעצמו: “הם גנבו לנו את ההצגה“.

פקודת הקרב
פקודת הקרב

 

“לא היינו צמחונים“

אבל לפני 67‘ יש את מלחמת 48‘, שם גביש הצעיר שימש מ“פ בפלוגה ד‘ של הפלמ“ח. במלחמה הזו הוא טעם את טעמה המר של המלחמה. רבים מחייליו נהרגו. הוא בעצמו נפצע במהלכה. תוך כדי שהוא נלחם הוא שומע בקשר שבן גוריון החליט לפרק את הפלמ“ח, כור מחצבתו. במבט לאחור הוא מבין את החלטת הזקן. “הוא לא רצה מפלגה בתוך הצבא“. אך פירוק חטיבות הפלמ“ח תוך כדי הלחימה וצמצום הכוח הצבאי אחרי הלחימה השאירו את צה“ל, לדעתו, בלי כוחות צבאיים מאומנים ומסודרים להילחם בפאדיונים והמחבלים המסתננים, שעשו שמות ברחבי המדינה אחרי המלחמה. זה לא היה המחדל הראשון של בן גוריון במלחמה, קובע גביש, “אי כיבוש גוש עציון והעיר העתיקה היו בכייה לדורות“. אבל הזקן החליט.

היום, הפכה 'מלחמת העצמאות' לאחד הכלים של גורמים אנטי ישראלים לערער על הלגיטימיות של מדינת ישראל. כיבוש הכפרים הפלסטינים, בריחתם וגירושם של הפליטים במלחמה הפכו לכלי ניגוח בידי 'היסטוריונים חדשים' וחוגים אנטי ישראלים ברחבי העולם. גביש מכיר את האנשים והביקורות. כמו צבר עוקצני הוא מסרב להתרגש. הוא בעצמו היה שותף לקרבות בלוד שם ברחו, ויש שטוענים שגורשו בהוראת בן גוריון, עשרות אלפי ערבים.

“בא לא נשכח שהיו 450 כפרים ערבים בתחומי מדינת ישראל. מה הם עשו החל מהחלטת האו“ם בכ“ט בנובמבר? הם ירו על הכבישים, תקפו יישובים, מנעו מאתנו תנועה. אני השתתפתי בקרבות שקאוקג‘י תקף בטירת צבי ומשמר העמק. אנחנו צמחונים? לא. מלחמה זו מלחמה“.

גביש גם לא מתרשם מהביקורת של ד“ר אורי מילשטיין על 'טוהר הנשק' באותם ימים. “בתוך כל המלחמה הזו אפשר לקחת את סיפור 'חרבת חיזעה' ולהצביע על זה. אני לא מצדיק את זה אבל צריך לראות את הדברים בהקשר של מלחמה. בלוד למשל, ירו עלינו מכל הבתים. אז היינו צריכים לשבת ולחכות?! עם זאת, אפשר לשאול וצריך לשאול, אם ראוי היה להכניס פגז למסגד באותו קרב“.

אז אתה לא מתרגש מהביקורת על הכיבוש והנישול של הציונים, כפי שאפשר לשמוע מכל מיני היסטוריונים למיניהם.

“לא, לא. האמת שאני לא שם עליהם כלום“.

“רבין לא היה מנהיג“

גביש 'לא שם'. גם לא על מפקדו מימי הפלמ“ח ומפקד צה“ל ב'ששת הימים' יצחק רבין, אותו הוא קוטל בביקורת קשה ביותר על תפקודו, או יותר נכון חוסר תפקודו באותה מלחמה.

כתבת ש“רבין לא היה מנהיג“. “נסחף בחולשתו“. “היה עייף ומותש“. “משרה חשש וחוסר ביטחון“.

“כן, כתבתי עובדות“.

אלו אמירות מאוד קשות כלפי מי שנתפס לא אחת כ'מר ביטחון'.

“תראה, אני מתאר מצב. יצחק רבין לא היה במלחמה. בסיני מתנהלת מלחמה קשה כל צה“ל שם, שלוש אוגדות מתוך ארבע. רוב השיריון. כל חיל האוויר שם, ובכל זאת יצחק רבין לא בא. אתה מתאר מצב כזה, שהרמטכ“ל לא מגיע?. גם שר הביטחון לא בא. זה לא עניין אותם. הם הגיעו אחרי זה להצטלם בירושלים“.

במהלך המלחמה, בגלל לחצים ענקיים ביקש אשכול להחזיר את משה דיין לתפקיד ביצועי. דיין דרש את תיק הביטחון. אשכול סרב ודיין דרש אם לא הביטחון אז אלוף פיקוד דרום. רבין לא גיבה את פקודו וזימן את גביש ללשכת הרמטכ“ל, שם הדיח אותו לטובת דיין. בסוף דיין קיבל את תיק הביטחון ורבין התקשר לגביש שיישאר בתפקידו. גביש, שרתח מזעם על ההדחה, התקשה לסלוח.

“פוטרתי בגלל שיקולים פוליטיים, יומיים לפני המלחמה“, אומר גביש, “הרמטכ“ל לא ידע מאיפה דיין מגיע בכלל. הוא לא מכיר את התוכניות הצבאיות ואנחנו מדברים על מצב מלחמה, סכנה ביטחונית וקיומית“.

שייקה גביש עם הספר

 

מה ציפית מרבין?

“שיתפטר. מה אשכול היה עושה? זו שערורייה פוליטית. האיש שמפקד עליך היה מוכן בשביל לשמור על תפקידו לזרוק אותך. לא מפני שאתה לא טוב אלא כי צריך לפתור בעיה אישית למישהו. אז איך אתה רוצה שאכתוב על רבין שהוא כן היה מנהיג? ההתנהגות של יצחק, לא כלפי אלא כלפי המעמד של אלוף פיקוד דרום, הייתה מכוערת מאוד. צריך שידעו את הדברים ואת אופן קבלת ההחלטות. לא נורא. לא היינו טהורים אז“.

הזעם על רבין היה גם בעובדה שרבין לא ראה את האיום המצרי. “ההערכה שלו ושל ראש המודיעין הייתה, שלא תהיה מלחמה עם המצרים. הקונספציה כבר הייתה אז“. בשלב הכוננות גביש משווה בין דיין לרבין. הוא לא שוכח שדיין, כששמע את התכנית הצבאית שלו אמר לו “יהיו לך 20 אלף הרוגים אבל אתה תנצח“. בואקום המנהיגותי שהתרחש באותם ימי כוננות, עצם האמירה שהוא 'ינצח' במלחמה הייתה מבחינתו מים קרים לנפש עייפה.

 

'אלוקים עמו'

ואם במילים שמחיות נפשות עסקינן, אי אפשר לשכוח את פקודת הקרב שפרסם גביש ערב מלחמת 'ששת הימים'. “מפקדים חיילים! נצא למערכה זו ונכריע את האויב המתנכל לנו. נשעט במרחביו – נביס צבאותיו ונביא נצחון ובטחון למדינת ישראל… צה“ל ישיב מלחמה שערה וימחץ את האויב הנפשע. עלו והצליחו, ויהי ה‘ עמכם“.

אתה יודע שאם פקודת קרב כזו הייתה מתפרסמת היום היית זוכה ל'סדרת חינוך' מכל מיני חוגים.

“אני יודע שעלי לא עלו ועל אותו מח“ט גבעתי (עופר וינטר, י"פ) כן עלו“, צוחק גביש. “אני יכול לומר למה אני כתבתי את הדברים. שלושה שבועות צה“ל מגויס. עם ישראל מודאג מ'סוף המדינה'. דברו על חורבן בית שלישי. אבל הצבא הרגיש טוב. מה זה טוב? התאמנו, וצריך לומר שרבין ואשכול הכינו היטב את הצבא למלחמה. רבין למד את הצבא הסובייטי ואשכול קנה טנקים ומטוסים. רבין לא היה במלחמה אבל הוא הכין את הצבא לניצחון, מה שלא קרה ב'מלחמת יום כיפור'. אני הבנתי שפה צריכה להיות אמירה כמו שמשה דיין אמר לי ‘אתה תנצח‘. מילה אחת: ‘תנצח‘. הרגשתי ש‘יהי ה‘ עמכם‘ כל אחד יאמץ את זה לתוכו“.

אתה לא אדם דתי, נכון?

“לא, לא. ממש לא“.

אז מאיפה גייסת את אלוקים למלחמה?

“מה זאת אומרת מאיפה? זה חדש? כל יהודי, כל ישראלי… אמרנו את מה שאנחנו חושבים: עם ישראל היקר, אנחנו בסכנה גדולה. יוצאים לקרב קשה. יהי ה‘ עמכם. ואני חושב שרבים אמצו את המילים הללו לליבם“.

"האיש שמפקד עליך היה מוכן בשביל תפקידו לשמור על תפקידו לזרוק אותך". גביש (מימין) עם רבין בששת הימים
"האיש שמפקד עליך היה מוכן בשביל תפקידו לשמור על תפקידו לזרוק אותך". גביש (מימין) עם רבין בששת הימים

אולי יעניין אותך גם

שר הביטחון אביגדור ליברמן בפתח ישיבת ועדת חוץ וביטחון. צילום: יונתן זינדל פלאש 90

ליברמן: "אין לנו שום כוונה ליזום שום מהלך צבאי"

שר הביטחון אביגדור ליברמן העביר מסר חריף לטהרן ואמר כי "מי שחושב שאפשר להפוך את סוריה לבסיס של חיזבאללה, שיעשה חשבון פעם נוספת"