8:10 24/06/2017
מבזקים
דף הבית > אקטואליה וחדשות > ירושלים אורו של מגזר

ירושלים אורו של מגזר

כיצד הפכה השמחה הכלל ישראלית על שחרור ירושלים ליום של חגיגות מגזריות בבירה?

יום ירושלים מאז ומתמיד היה יום מיוחד בעיני. יום שבו כל הכיתה נוסעת לירושלים, שם מתקיים ריקוד הדגלים המסורתי. יום שבו מאות אלפי "סרוגים" מגיעים לשיר, לנופף בדגל ולנשק את הכותל. אבל למה רק ה"סרוגים" נמצאים שם? מה עם שאר הציבור הכללי בישראל? איפה הוא בשמחת העם? יום ירושלים הפך להיות אירוע סקטוריאלי, ששאר הציבור הכללי בישראל, לא רואה את עצמו שותף לכך. אך מי שיחרר את ירושלים? הסרוגים? הציבור החילוני, הוא זה ששחרר את ירושלים. ובכל זאת לא רואים אותו.

מספר הרב שרקי על הרב צבי יהודה הכהן קוק: "הוא היה יוצא בליל יום העצמאות לרחובות. גברים, נשים, רוקדים לא בדיוק בצניעות. והוא אמר שהוא ראה שם חילול ה'. מה חילול ה'? שהרבנים לא הגיעו לשם. איפה עיני העדה בשמחת העם? הוא ידע להבחין בין המגמה הקולקטיבית שבה הקדושה שורה, לבין ההתנהגות הפרטית". חבל שאף רב מהציונות הדתית לא יצא בקול קורא לציבור לתקן את העוולה הזאת. לא הגיוני שיום כל-כך לאומי וכל כך ציוני יהפוך לאירוע של מגזר בודד.

עכשיו אני בטוח שיבואו המצטדקים ויגידו לי שיש חילונים שמגיעים ליום ירושלים. נכון, באמת יש הרבה חילונים שמגיעים ליום ירושלים. אבל יש שני דברים שהם לא: 1) הם לא מייצגים את עצמם מבחינת אחוזם באוכלוסייה בישראל 2) הם לא מגיעים באופן ממסדי ליום ירושלים.

ביום שבו שוחררה ירושלים והכותל שב לידיים יהודיות, כבר למחרת עם ישראל נהר בהמוניו לירושלים. דתיים, חילונים, חרדים ,ספרדים אשכנזיים, כולם! עם הזמן החינוך לאהבת הארץ ולהתיישבות הלך ודעך. הדברים שפעם היו מובנים מאליהם נשחקו עם הזמן.

יום ירושלים. אילוסטרציה. צילום:פלאש90
יום ירושלים. אילוסטרציה. צילום:פלאש90

אני מודע שיש מחלוקת מאוד גדולה בעמנו על חלקים מהארץ. יש מחלוקת על מעלה אדומים ועל אריאל, אבל על ירושלים? בודדים הם האנשים שחושבים שצריך לתת אותה לערבים. מה גם שאם יש תלמידים שלא רוצים לחגוג באותו יום, שלא רואים ביום זה אבן דרך משמעותית בתולדות עמנו- זכותם והם לא חייבים לבוא. חבל מאוד שבתי הספר הממלכתיים לא מארגנים הסעה לתלמידים שכן רוצים להגיע ולהשתתף ביום ירושלים.

למה הדיון הזה חשוב? כי אמנם אינני מסכים עם מי שרוצה למסור לערבים את אריאל או את מעלה אדומים, אבל אין לי ספק שמה שמעניין אותו זה טובת עמו ואין ספק שלמרות המחלוקות הוא אדם ציוני. לעומת זאת, אדם שמוכן לתת את ירושלים לערבים ואינו רואה קשר יהודי למקום הזה- לא אוכל לומר שהוא ציוני. כי ציון היא העיקר. אם אתה מוציא את ציון מהמילה ציונות, זה הכל חוץ מציונות.

למרות שאני אדם דתי, השקפת העולם הערכית שלי היא חילונית. אני תמיד אוהב לומר שגמרא אני לומד בישיבה, אבל ציונות אני לומד ממאיר הר ציון. תחשבו על זה במשך 2000 שנה מעירק ומפולין, מתימן ואמריקה, יהודים התפללו בכל יום: "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים, ברוך אתה ה' המחזיר שכינתו לציון" ולא "המחזיר שכינתו לתל אביב" עם כל אהבתי לעיר הזאת .כשאני נוסע לירושלים אני מתרגש. אני דורך על המרצפות שעולי ירושלים הלכו בהם בתקופת שלמה. אני הולך בדרכים שהלכו בהם עזרא ונחמיה. אדמת ירושלים ספוגה בדם לוחמים שהקריבו את חייהם למענה.

בעיני ירושלים היא המובן מאליו. ירושלים היא כל כך יהודית, כל כך עברית והיא מהות הציונות. כולי תקווה שיום יבוא, ונגשר על הפערים והמחלוקות, ופשוט נעלה לירושלים. כמו שאמר דוד בן גוריון: "ירושלים נקודת המוקד של האהבה, הגעגועים, השאיפות והתקוות של העם העברי".

מאור כנה

מאור כנה

אולי יעניין אותך גם

שר החינוך נפתלי בנט ושר הביטחון אביגדור ליברמן. צילום: פלאש90

בנט נגד ליברמן: "אף צאצא של פליט לא חוצה את הירדן"

יו"ר הבית היהודי תוקף את שר הביטחון שקרא לאפשר לפליטים פלסטינים מלבנון וסוריה להיקלט ביהודה ושומרון."זו שגיאה חמורה, ולא נאפשר זאת"