22:34 23/07/2017
דף הבית > אקטואליה וחדשות > כשנפתלי בנט יניח זר על קבר גולדשטיין

כשנפתלי בנט יניח זר על קבר גולדשטיין

כולנו ראינו חבר כנסת מניח זר על קברו של מחבל. איך נתנו לזה לעבור בשתיקה?

תארו לכם מצב בו ראש הבית היהודי עם חברי כנסת נוספים מסיעתו יעלו לקברו של ברוך גולדשטיין, שאחראי לרצח 29 מתפללים מוסלמים במערת המכפלה בחברון ב-94'. איך היתה מגיבה על זה התקשורת בישראל?

נפתלי בנט. מה אם הוא היה מניח זר על קברו של מחבל?
נפתלי בנט. מה אם הוא היה מניח זר על קברו של מחבל?

ובכן, היתה נוצרת חגיגה שלמה – ובצדק. כותרות העיתונים ואתרי האינטרנט, טורי דעה שיספרו כי הותר דמם של הפלשתינים והשוואות לגרמניה של שנות ה-30 היו מתפרסמים במהרה. הרעש סביב אירוע כזה היה פי אלפי מונים יותר רועש מאשר הרעש שיצר סרטון "חתונת הדמים".

אבל מה קורה כשלא מדובר בבית היהודי, אלא בבית הערבי? חבר הכנסת איימן עודה, יו"ר הרשימה הערבית המשותפת, יחד עם ח"כ מסיעתו, הניח זרים על קברו של המחבל עז א-דין אל-קסאם. התוצאה? איש אינו פוצה פה, אף אחד לא מרים גבה, בטח שלא דגל אדום. מבחינת התקשורת הישראלית אפשר לעבור לסדר היום.

מיהו אותו עז א-דין אל-קסאם שעל שמו קרואים גדודי עז א-דין אל-קסאם – הזרוע הצבאית של חמאס? האמת היא שאל-קסאם היה דמות די שולית בהיסטוריה של ערביי ארץ ישראל בתקופה שלפני הקמת המדינה.

בשנות העשרים הוא הקים בחשאי מספר חוליות לוחמה ובשנת 1930 הקים גוף נוסף בשם "כנופיית היד השחורה", תוך שהוא דואג לקבל צידוק דתי לפעולותיו האלימות בדמות פתווה שחיברו שייח'ים סורים בכירים. כאשר העם הפלשתיני-בהקמה חיפש דמות מנהיג, אל־קסאם אומץ על ידם כסמל תרבות.

בשנות השבעים הוא הפך לאייקון, מעין צ'ה גווארה מקומי, שנוכס על ידי החזית העממית של ג'ורג' חבש והחזית הדמוקרטית של נואף חוואתמה. התנועות הלאומניות ניסו להוציא את אל־קסאם מההקשר הדתי ולהציג אותו כאידיאולוג של המאבק הלאומי, החוצה קווים מעמדיים ומוקדש לשחרור עמו.

מיד עם הקמתו, בדצמבר 1987, אימץ חמאס את דמותו של אל־קסאם. כמו הארגונים של חבש וחוואתמה, גם הוא עשה "פלשתיניזציה" לאל־קסאם. החזית העממית והחזית הדמוקרטית ראו בו לוחם חופש שדגל במאבק מעמדי מול הקולוניזציה, חמאס רואה (או ראה) בו את לוחם הג'יהאד הראשון למען פלשתין.

 

2144417-18
איימן עודה עולה לקברו של אל-קאסם

הנחת הזרים על קברו של אל-קסאם היא רק עוד פרובוקציה מבית היוצר של בל"ד, חד"ש ורע"ם-תע"ל. כבר ראינו את חנין זועבי על המרמרה, את עזמי בשארה עורק למדינה אחרת ואת הודעת התמיכה המביכה בחיזבאללה – הכל כחלק ממסע הלחימה במדינת ישראל.

והתקשורת? כאילו נשכה את לשונה ואיבדה את חוש הביקורת. בפועל היא מחבקת את הח"כים הערבים ובעקיפין מחזקת אותם על "אומץ ליבם" ובכך מותחת את גבולות חופש הביטוי בישראל למחוזות הזויים.

על פי הסטנדרט הכפול של התקשורת, יש מידת ביקורת אחת כלפי יהודים ומידת ביקורת אחרת כלפי ערבים. אם זו לא גזענות, אני לא יודע מה כן.

מידת הסלחנות המיוחדת וחסרת הביקורתיות כלפי הח"כים הערבים פוגעת בעיקר בחברה הערבית ובדו-קיום בישראל. במקום להראות שהח"כים הערבים הם חבורה של קיצוניים שלא מייצגת אף אחד בציבור הערבי ובכך לאותת לחברה הערבית להתמקד בצרכים שלהם ולא באלו של "הפלשתינים" (ולתרום בכך לדו-קיום) התקשורת נותנת להם לגיטימציה לפעול כדרכם.

דני גלמן

דני גלמן

אני חושב שהאמת תמיד פשוטה. היא פחות או יותר חייבת להיות. היא צריכה להיות מספיק פשוטה שילד יוכל להבין אותה. אחרת יהיה מאוחר מדי. עד שתבין אותה יהיה מאוחר מדי

אולי יעניין אותך גם

pjimage (3)

מרצח השוטרים בהר הבית ועד לטבח בחלמיש. תמונת מצב

הפיגוע בערב שבת בנווה צוף חלמיש היה שיא אירועי הטרור שפקדו את ירושלים ויו"ש, בשבוע של הסלמה שהחלה ברצח השוטרים בהר הבית | נועם אמיר