21:52 16/08/2017
מבזקים
דף הבית > חם ברשת > יוצאים לטראק? זה ההבדל בין חיים ומוות

יוצאים לטראק? זה ההבדל בין חיים ומוות

דוד גורביץ' ראה את ההתכתבות המזעזעת בין שירה רוט ז"ל שנפטרה ממחלת גבהים ובין אמה ונזכר בחבר שלו שנפטר ממחה דומה: "ייתכן שמישהו מכם יקרא את הדברים וייזכר בהם בעוד חודש או שנה או שנתיים, וזה מה שיעשה את ההבדל בין חיים למוות"

ספטמבר 2009. נפאל, טראק סובב האנאפורנה. אנחנו נמצאים בגסט האוס שלפני העליה התלולה לפאס, איי שם מעל 4,500 מטר.

אני מתכונן לעלות למעלה. פתאום מגיעים זוג חבר'ה ישראלים צעירים לפני הצבא. הם מתכוונים לעלות יחד עמי עוד 300 מטר וללון בגאסט האוס הקרוב לפני הפאס. הבחור חיוור מאוד, אבל רוצה להמשיך. הבחורה מנסה להניא אותו, אבל הוא לא מקשיב. מנסה להוכיח לחברה שלו שקצת מאמץ לא ישבור אותו. התברר שהם עלו כבר 300 מטר באותו היום.

הם עושים את הטראק יותר מהר מכולם, כי הם על לחץ זמן. תפסתי את הבחור בצד והסברתי לו שהוא עלול לדפוק לעצמו את החיים. לגוף לוקח זמן להסתגל לגובה, ולכל אחד יש את הקצב האישי שלו. הייתי מאוד עיקש. אני זוכר שאפילו קצת הרמתי את הקול. אני לא יודע אם מספיק הפחדתי אותו (בכל זאת, רק סיים י"ב אתמול), אבל באותו היום החבר'ה החליטו שהם נשארים ללון למטה. לי אין שום ספק שאם הם היו עולים, זה היה נגמר רע.

לפני שנתיים בכיתי על חברי פבליק לרמן ז"ל שנהרג בטראק בפרו. פבליק טייל עם קבוצה בטיול מאורגן. עלו לגובה. למיטב ידיעתי, הוא הרגיש רע והחליט להישאר מאחור כדי לא לעכב את הקבוצה. התכוון לחבור אליהם בדרכם חזרה. הוא נרדם על אם הדרך. אנשים חלפו על פניו. אף אחד לא חשב שמשהו לא בסדר. פבליק יותר לא התעורר. מוות כל כך מיותר. חבר יקר היה ואיננו עוד.

היום התפרסם סיפורה של שירה רוט ז"ל שנהרגה בפרו ממלחת גבהים. הרגישה לא טוב בזמן הטראק, אך – לפי מה שפורסם בעיתון – החליטה להמשיך. טיילה עם חברה. כאשר ירדה למטה, שלחה את הודעת הווטסאפ לאמה ונסעה באוטובוס לבית החולים. באוטובוס הלכה לישון. מקץ כמה שעות, החברה שלה לא הצליחה להעיר אותה. פרח יפה, רק סיימה את הצבא, כל החיים היו לפניה. כל כך עצוב.

תכתובת מצמררת. צילום: דוד גורביץ'
תכתובת מצמררת. צילום: דוד גורביץ'

שבעת הדיברות

אני אוהב לטרק. אוהב את ההרגשה הזו, כשהאצבעות קפואות ואני לא מרגיש את כפות הרגליים, אבל אני עומד על פיסגת העולם ומשקיף על הנוף שנברא רק בשבילי, בין קרחון לענן. טיילו, תהנו, אבל אנא זיכרו את הכללים הבאים. אני מקווה שהדברים שלי יישבו אצלכם עמוק בתוך התת-מודע ואולי מתישהו, בעוד שנים, הם יהוו לכם תמרור אזהרה.

1. לאחר שחצית את גובה 3,000 מטר, לא צוברים יותר מ-400 מ' גובה ביום עד לעצירת לילה הבאה. לגוף לוקח זמן להסתגל לחוסר חמצן. ככל שעולים בגובה, יש פחות חמצן. הגוף מייצר כדוריות דם אדומות. זה תהליך שלוקח זמן. מי שעולה יותר מהר – מת.

2. "אחי, תרגע, אני מרגיש בסדר בוא נמשיך עוד!". תשכח מזה. מי שעולה יותר מהר – מת.

3. *חובה* לעצור ליום מנוחה כשמגיעים לגובה 3,100 מטר. ביום המנוחה אפשר לעלות קצת יותר גבוה ולרדת חזרה לאחר כמה שעות, אבל לא להתקדם בטראק.

4. *אף פעם*, *אבל אף פעם*, לא להפעיל לחץ חברתי על מישהו שמטייל איתכם כדי שימשיך לעלות. לכל אחד יש את הקצב שבו הגוף מסתגל לגובה. כן, יכול להיות שתפסידו חלק מהטיול. יהיו עוד טיולים. עדיף, מאשר לחזור הביתה עם ארון.

5. *אף פעם*, *אבל אף פעם*, אל תמשיך לעלות כי "לא נעים מהחבר'ה". אתה עלול למות.

6. *אף פעם* אל תשאירו חבר שמרגיש לא טוב מאחור. הוא עלול למות.

7. *אף פעם*, *אבל אף פעם*, ואני מדגיש – א ף פ ע ם – אל תאפשרו לחבר שיש לו מחלת גבהים ללכת לישון כשאתם עדיין נמצאים בגובה.

לפוסט המקורי לחצו כאן.

מערכת ערוץ 20

מערכת ערוץ 20

לתגובות

אולי יעניין אותך גם

גלגל"צ

גלגל"צ שידרה שיר הלל למחבלים מתאבדים

ברצועת הלילה של התחנה הצבאית שודר שיר של הלהקה הפלסטינית "מחוללי המהפכה" המאדיר התאבדות כחלק ממלחמה על הארץ. השדר והתחנה טענו כי מדובר בטעות בתום לב