19:52 22/09/2017
מבזקים
דף הבית > מורשת > "ואולך אתכם קוממיות" / פרשת בחוקותי

"ואולך אתכם קוממיות" / פרשת בחוקותי

על בניין של שתי הקומות, המשלב יחדיו בבניין אחד של קוממיות, בזקיפות קומה את ״חיי עולם״ וגם את ״חיי שעה״

פרשת בחוקותי היא הפרשה המסיימת את ספר ויקרא, והיא ניצבת על גשר המתוח בין פסח לשבועות וגם בסמיכות לל"ג בעומר.
במרכזה של הפרשה, מוצג אתוס הברכות והקללות, שמופיע גם בספר דברים בפרשת ״כי תבוא״.
הפרשה כוללת 30 פסוקי תוכחה לעומת 13 פסוקי ברכות.

"ואולך אתכם קוממיות". צילום: ארכיון קרית גת
"ואולך אתכם קוממיות". צילום: ארכיון קרית גת

 

פסוק מעניין באתוס הברכות הוא: ״אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִהְיֹת לָהֶם עֲבָדִים וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם וָאוֹלֵךְ אֶתְכֶם קוֹמְמִיּוּת.״.
זו הפעם היחידה שהמילה "קוממיות" מופיעה במקרא.
רש"י מפרשת את המילה קוממיות כזקיפות קומה.
הרשב"ם (רבי שמואל בן מאיר, נכדו של רש"י, 1085-1158) מפרש: "קוממיות- כשהוסר העול זוקף את ראשו".
אונקלוס מתרגם: "דאפיקית יתכון מארעא דמצרים……יתכון בחירותא" (=בחירות).
ובגמרא: "ואולך אתכם קוממיות- רבי מאיר אומר- מאתיים אמה, כשתי קומות של אדם הראשון" (במסכת בבא בתרא דף ע"ה עמוד א').
המילה ״קוממיות״ מציגה לנו דגם של קומותיים – בנין של שתי קומות. כל אחת מהקומות מייצגת מהות שונה.

האם ניתן לומר שהקומה הראשונה מייצגת מהות של ברכות בעלות אופי גשמי, ואילו הקומה השנייה מייצגת מהות של ברכות בעלות אופי רוחני?
כיצד קוממיות מתקשרת לגשר ספירת העומר המתוח מפסח ועד לשבועות, שביניהם ממוקמים גם יום העצמאות ויום ירושלים?
פסח הוא חג המייצג את גאולת הגוף ואילו שבועות, חג מתן תורה, מייצג את גאולת הרוח.

הרש"ר הירש בפרשתנו מדגים זאת באומרו: "גאולת מצרים שברה את עול מצרים מעלינו. אך מוטות העול עדיין היו על צווארנו, עוד נשאנו עמנו את כלי העבדות, ואף על פי שהשתחררנו לנצח מעול עבדות מצרים אפשר היה להחליף עול זה באחר. עדיין היו בנו כל הנתונים לשאת עול עבדות מוסרית, חברתית, מדינית – במקום עול מצרים.
רק מתן תורה שבר גם את מוטות מצרים. באותה שעה זקף ה' את קומתנו לנצח והעניק לנו עצמאות וחירות. הוא נתן לנו לפחות, את ההנהגה וההדרכה ללכת קוממיות בכל וכנגד הכל. קוממיות, מסכמת את כל התוצאות של קיום מצוות. זכינו בעצמאות ובגיאות – מול כוחות החושניות והטבע, מול כל כוח חברתי ומדיני" (פרק כ"ו).

יום העצמאות מעצים את הקוממיות במגילת העצמאות: "בארץ ־ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל ־אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי" .

גם יום ירושלים הניצב על הגשר בין פסח לשבועות, מעניק נופך מיוחד לדיוננו במשמעות הקוממיות. הנביא ישעיהו מתנבא על בניינה של העיר ירושלים ומכריז: ״וְשַׂמְתִּי כַּדְכֹד שִׁמְשֹׁתַיִךְ וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח וְכָל גְּבוּלֵךְ לְאַבְנֵי חֵפֶץ״ (ישעיהו נד׳,יב׳).
המדרש דן במילה ״כדכד״, בה משתמש הנביא ישעיהו לתאר את אבני חומות העיר, ומציג מחלוקת בין המלאך גבריאל לבין המלאך מיכאל לגבי סוג האבן בה תיבנה ירושלים:
״א״ר שמואל בר נחמני, פליגי תרי מלאכי ברקיעא , גבריאל ומיכאל, חד אמר שוהם וחד אמר ישפה, אמר להו הקב״ה, להוי כדין וכדין״.
לפי גבריאל, ירושלים תיבנה מאבן השוהם ולפי מיכאל -מאבן הישפה. בא הקב״ה ומכריע ביניהם – ״כדין וכדין״. כלומר, ירושלים נבנית גם מאבן השוהם וגם מאבן הישפה, וזאת המשמעות של המילה היחידנית והנדירה בתנ״ך – ״כדכד״.

המהרש״א (רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס 1555-1631) בדבריו על הגמרא (בבא בתרא עמוד ה') בסוגיית אבני ירושלים אומר כי שוהם היא אבנו של יוסף והיא מסמלת את הכוח הגשמי והחומרי בישראל.
מהות גשמית זאת מיוחסת ליוסף המאופיין בהיותו ״המשביר לכל העם״. זהו גם תפקידו של משיח בן יוסף, שתפקידו לדאוג לצרכים החומריים של בניין עם ישראל.
לעומת זאת, הישפה, היא אבנו של בנימין, שבתוך נחלתו נבנה בית המקדש, המסמל את המהות הרוחנית.

הנה זכינו ברוך ה׳ לחזרת עם ישראל לארצו ולכונן את מדינתו, של עם חופשי בארצו.
זכינו באיחודה של ירושלים, כעיר שחוברה לה יחדיו.
אך עלינו להחזיק בידינו את שתי האבנים, השוהם והישפה, ולהבין ששתי האבנים הללו הן הכדכד של שמירת בניין הקוממיות של עמנו, של מדינתנו ושל בירתנו לנצח.

כיצד "קוממיות" מתקשרת לל״ג בעומר?
במסכת שבת מסופר הסיפור על רבי שמעון בר יוחאי ובנו אלעזר שהסתתרו במערה בשנת 130 לספירה, משום שהרומאים גזרו על רשב״י גזר דין מוות.
הם מסתתרים במערה ועוסקים בחיי עולם, בלימוד תורה ובתפילה. במערה מגלה רשב״י את תורת הסוד המסמלת את האש בל״ג בעומר. כעבור 12 שנה הם יוצאים מהמערה ורואים אנשים חורשים וזורעים.
בשעה זו תוהה רשב״י: ״מניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה?".
והגמרא מספרת לאחר מכן: "כל מה שנותנים עיניהם מיד נשרף. יצתה בת קול ואמרה להם, להחריב את עולמי יצאתם? חזרו למערתכם. חזרו ונכנסו לשנים עשר חודשים נוספים.
לאחר שנה יצאה בת קול ואמרה; צאו ממערתכם ויצאו. אותו היום ערב שבת היה והם פוגשים בזקן שרץ בין השמשות לבית הכנסת לקבל את השבת, ומחזיק שני ענפי הדסים בידיו. שאלו את הזקן: אלו למה לך? אמר להם: לכבוד שבת,-אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור.
אמר רשב״י לבנו: ראה כמה חביבין מצוות על ישראל. הואיל והתרחש לנו נס וניצלנו ,נלך ונעסוק בישובו של עולם ובתיקונו. תיקן מטבע, שווקים ומרחצאות" (מסכת שבת, דף ל"ג עמוד ב׳).

מערת רשב"י בפקיעין. צילום: הארכיון הלאומי
מערת רשב"י בפקיעין. צילום: הארכיון הלאומי

 

לפנינו דיאלקטיקה, של מתח בין שני מרחבי חיים: ״חיי עולם״ אל מול ״חיי שעה״.
מרחב החיים של המערה מסמל את ״חיי עולם״, החיים של עולם הקדושה, הרוחניות, התורה, של אידיאל ואוטופיה. ואילו מרחב החיים מחוץ למערה מסמל את ״חיי השעה״ של הגשמיות, הארציות, העבודה והמלאכה, והקיום היום-יומי.

האם שני המרחבים הללו, לא נפגשים?
האם לא קיים, מרחב המשלב את השניים?
האם אין לקיים מנעד של ספקטרום, של חיי עולם וחיי שעה על רצף אחד?
האם מרחב חיי המערה מחייב בהכרח, התנתקות מהציוויליזציה, התבודדות והסתגרות בעולם של לימוד תורה בלבד?
האם מרחב החיים מחוץ למערה מחייב רק התעסקות והתמקדות בקיום יום-יומי בצרכים הבסיסיים של פרמידת הצרכים של החוקרים מסלאו, אלדלפר והרצברג? האם מרחב החיים חוץ המערה הוא עולם עבודה ללא עולם של תורה? האם זהו עניין בינרי, של זה או זה?

הנה בא אותו זקן בערב שבת, בין השמשות בין הערביים, בפס הדק של המעבר מחול לקודש, במעבר שבין העבודה למנוחה, בין ששת ימי החול ליום שבת קודש, ומלמד את רבי שמעון בר יוחאי ובנו אלעזר, לימוד גדול של הגשמת הקוממיות במבנה אחד. אלו הן שתי קומות זאת על גבי זאת ואינן שני מבנים נפרדים זה בצד זה.
הזקן ממרום גילו וניסיונו בחיים לימד את רשב"י את לימוד משמעותה של הקוממיות, בהחזיקו בידיו שהן חלק מגוף אחד את שני ענפי ההדסים, בהציגו את שתי הקומות בקוממיות זו על גבי זו – ה"זכור" וה"שמור".

הזכירה היא צו מכונן ביהדות ונשענת על אירועים מכוננים – זכר למעשה בראשית של יצירת האדם שנולד בחיסרון ותפקידו לעסוק כל הזמן בתיקונו של עולם וביישובו, ובזכר ליציאת מצרים של יצירת החירות, העצמאות והאחריות., לחיי עולם ולחיי שעה המשולבים זה בזה.

הזקן לימד את רשב״י ובנו אלעזר את מודל הסינתזה והשילוב. שילוב של תורה ועבודה, של "קדש חייך בתורה וטהרם בעבודה". שילוב הקודש והחול בכל ימות השבוע, שכולם שואבים מרוחה וקדושתה של השבת שמסמלת את הקומה השנייה של חיי העולם, כפי שאנו שרים בזמירות שבת: "מעין עולם הבא יום שבת מנוחה". אך הקודש נמשך ונשאב גם לימות החול, שהם הקומה הראשונה של קוממיות, של חיי השעה, לגנרטור הקדושה של השבת.

במפגש המיוחד של רשב״י ואלעזר בנו עם הזקן המחזיק בידו שני ענפי הדסים, בשעת בין הערביים, בערב שבת "ששמיים וארץ נושקים זה לזה" מתקיים מרחב חיים של קוממיות בניין של שתי קומות, המשלב יחדיו בבניין אחד של קוממיות בזקיפות קומה את ״חיי עולם״ וגם את ״חיי שעה״.

מדורות ל"ג בעומר מבטאות את המשמעות העמוקה של האש המסמלת את גילוי הסוד, הארתו והפצתו בעולם. גם האש היא בנין קוממיות של קומותיים.
בקומה הראשונה, החלק התחתון של האש שיש בו גם צבע כחול והוא יורד למטה ומכלה את החלב – זו קומת הגוף. בקומה השנייה, החלק העליון של האש הוא לבן מזוקק וטהור ועולה למעלה ואינו מכלה דבר – זאת קומת הנשמה.

"גם האש היא בנין קוממיות של קומותיים"
"גם האש היא בנין קוממיות של קומותיים"

 

בשבוע זה יחול יום הזיכרון של דודי שאני נקרא על שמו, אשר נפל בירושלים במלחמת הקוממיות והעצמאות וכך הוא אמר לאימו טרם נפילתו: "זכות גדולה נפלה בגורלנו, להיות מכובשי אדמת ישראל וממקוממי המדינה. אשרינו."
(זאב ווה מנדלסון חשין, אייר, תש"ח, מתוך ספר 'יזכור' בהוצאת משרד הביטחון).

חזק חזק ונתחזק,
שבת שלום ומבורך.

 

ד"ר זאב ווה פרידמן

ד"ר זאב ווה פרידמן

מנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות – הקרן לטיפול בחסויים. לשעבר, מנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו. בשנת 2008 נבחר ד"ר זאב פרידמן כמנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות – הקרן לטיפול בחסויים. ד"ר פרידמן בוגר תואר ראשון במינהל חינוכי ופסיכולוגיה באוניברסיטת בר-אילן; תואר מוסמך (M.S.W) בעבודה סוציאלית, מינהל ותכנון חברתי מטעם אוניברסיטת בר-אילן. תואר שלישי Ph.D במדעי החברה, באוניברסיטת תל-אביב. עבודת הדוקטורט שלו עוסקת בפיתוח מודל תיאורטי ויישומי של הגורמים המקדמים והמעכבים תהליך יישומו של מיזוג ארגוני במגזר הציבורי בכלל ובשירותים החברתיים בפרט.
לתגובות

אולי יעניין אותך גם

הדלקת נרות שבת. צילום: מני הכטמן, פלאש 90

זמני כניסת ראש השנה ויציאת השבת

זמני כניסת ראש השנה וזמני יציאת השבת (כ"ט באלול תשע"ז - ג' בתשרי תשע"ח, 20-23.9.2017)