23:47 27/07/2017
מבזקים

הר הכופים

החלטת הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית לא להעמיד מחיצה במסיבת הסטודנטים הקרובה מתנשאת ואליטיסטית, בניגוד מוחלט לפלורליזם בו היא מנסה להתהדר

"מעל פסגת הר הצופים, אשתחווה לך אפיים" (אביגדור המאירי ז"ל).

הנפשות הפועלות בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית בהר הצופים החליטו ככל הנראה להעלות את השורה הזו על נס. אבל משום מה הם ראו לנכון לנכס את המילה "לך" לעצמם.
עלינו, האנשים הפשוטים וחסרי הדעת, להשתחוות בפניהם.

"הר הכופים". האוניברסיטה העברית. צילום: פלאש 90
"הר הכופים". האוניברסיטה העברית. צילום: פלאש 90

 

הכל התחיל בבקשתן של מספר סטודנטיות בפקולטה לכבד את אורח חייהן הדתי ולהציב מחיצה במסיבת הריקודים של הפקולטה, משום שהן מקפידות שלא לרקוד במעורב עם בני המין השני.
לכאורה היה מצופה ממוסד אקדמאי מכובד כאוניברסיטה העברית שמתהדרת בפלורליזם וקבלת האחר להיעתר בו ברגע לבקשתן של אותן נשים.

העיקרון העומד בבסיסו של הפלורליזם הנו קבלת האחר, השונה והכלת הדעות והאמונות השונות מהשקפת העולם שלך. בפטרנליזם שמנסים להפיל על ראשנו "ככפיית הר כגיגית" אנשי הפקולטה למשפטים בעברית, הם לא מוכנים להכיל דעה שונה משלהם, אידיאולוגיה וערכים אחרים. הם מבקשים להפוך את מדינת ישראל מדמוקרטיה לדמוקרטיה טוטליטרית, "דמוקטטורה".
עצם העובדה שהעניין כלל הועמד להצבעה הנו מקומם מאין כמוהו. אני, כדתי שבא מתוך העולם הדתי אך אינו מקפיד בעצמו על ריקודים נפרדים, אלחם כדי שתהיה רחבה נפרדת בשביל מי שחשוב לו ובד בבד שתהיה רחבה מעורבת בשביל אלה שחשוב להם.

האופן שבו מתנער הרוב האליטיסטי באוניברסיטה מהמיעוט המצוי אצלו הוא מחריד. העוולה המוסרית מגיעה עד כדי אבן מקיר תזעק, אבל הם חירשים למשמע הזעקה, "לסדום היינו, לעמורה דמינו".
בואו נשים את הקלפים על השולחן. מחיצה אינה פוגעת באופן ישיר במתנגדיה אלא פוגעת בהם, לטענתם, באופן עקף ועמום למדי.
חדירתם של מתנגדי המחיצה וההשתלטות הגסה והבהמית שלהם על כלל המרחב מעוורת אותם ומונעת מהם לראות את המציאות נכוחה. לדתיים, אותם אלה שנקראים שמרנים, חשוכים ועוד שלל כינויים אין בעיה שהם, מתנגדי המחיצה, ירקדו כאוות נפשם ובאופן בו הם חפצים. ואילו הם, הליברלים והנאורים (לכאורה), הם אלה שאינם מסוגלים לקבל ולהתחשב במיעוט.

"ההחלטה לא להעמיד מחיצה מתנשאת ואליטיסטית"
"ההחלטה לא להעמיד מחיצה מתנשאת ואליטיסטית"

 

כאשר מניחים את הטיעונים על כפות המאזניים יוצא מצב כדלהלן: מחד, ניצבת כף של חוסר נוחות אידיאולוגי תפיסתי מסוים מצד הרוב ומאידך, ניצבת הדרה של אותן בנות, הלכה למעשה, מהמסגרת החברתית אליה הן משתייכות ואמירה מתנשאת שאומרת "אתן עד כדי כך לא רלוונטיות ולא יודעות מה באמת טוב בשבילכן שאנו, החכמים, נחליט בשבילך מה לעשות. אתן יכולות לצאת מהקבוצה או לכרוע ולהשתחוות להמן".

אם היה מדובר בטבעונים המבקשים להביא גם מנות צמחוניות ל"על האש" שהיו עורכים בפקולטה, האם גם אז היו מזדעקים כל הדוד אנוכים למיניהם וזועקים לשמיים שאסור לקבל את דעת המיעוט?
גם שם אני כאוכל בשר הייתי נלחם על מנת שלאותם סטודנטים שלא מוכנים לאכול בשר מטעמים אידיאולוגיים יהיו גם מנות צמחוניות ואפילו הייתי חש בושה אם היו עורכים הצבעה בנושא.
מחנה מתנגדי המחיצה לעומת זאת- לא.
מילת המפתח כאן רבותיי היא אינטגריטי, יושרה. אם אתם לא מוכנים לתת מקום גם לדעת המיעוט, אל תקראו לעצמכם פלורליסטים. בינינו אתם כנראה לא מאמינים לבלוף של עצמכם.

ישראל שמאי

ישראל שמאי

בן 24, סטודנט למשפטים באונ' בר אילן וכתב ספורט באתר NRG. שיר אהוב: DONT STOP ME NOW/QUEEN ספר אהוב: אין אחד מעל כולם, אבל נלך על "המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה". ספורטאי אהוב: מאיר טפירו, סטיבן ג'רארד. חיה אהובה: התלבטות קשה בין פינגווין, טפיר וסמור. שונא: קרטיב דובדבן, נעצים, עץ מתקלף, סנדלי שורש, סנדלים בכלל, שקפקפים, קישואים, רחת לקום(רק את השם של זה, הטעם בסדר), שצועקים "שאט גאן" על המושב שליד הנהג, כתיבה/אמירה של פעלים בגוף ראשון יחיד בי' ולא בא'.
ישראל שמאי

אולי יעניין אותך גם

פורעים ערבים מניפים דגל פלסטין מעל הכניסה למסגד אל אקצא, היום. צילום: רויטרס

"הם הביסו אותנו"

הפטריוטים מרגישים מושפלים לאור התקפלות הממשלה וחגיגות הניצחון של המוסלמים בהר הבית וברחבי הארץ. "אני הולך עם הראש באדמה כבר כמה ימים"