1:23 23/09/2017
מבזקים
דף הבית > מורשת > הרמב"ם היומי – הלכות אבל, פרק יא'

הרמב"ם היומי – הלכות אבל, פרק יא'

מה קורה כאשר האבלות "מתנגשת" בחג או במועד? ישי לפידות מסביר

אומרים ש"אין מערבים שמחה בשמחה", ולאמרה הזאת יש אפילו משמעות הלכתית, ובכל זאת, החיים עצמם מזמנים לנו מצבים מורכבים, ומערבבים לנו, לא רק שמחה בשמחה, אלא לפעמים גם שמחה באבלות.

בפרק הקודם לימד הרמב"ם שאם הגיע חג בתוך ימי השבעה, אפילו אם הספיק האבל להתאבל רק שעה אחת לפני החג, מבטל החג את השבעה.

בפרק שלנו ממשיך הרמב"ם לעסוק באבלות ש"מתנגשת" בחג או במועד.

באחת ההלכות מזכיר הרמב"ם בעקבות המשנה מנהג מעניין שאינו מוכר לנו כיום. הרמב"ם אומר שאם נערכת הלוויה בחול המועד, מותר לנשים 'לענות' אך לא 'לטפח'. בראש חודש, בחנוכה ובפורים, שהם ימים שבהם השמחה קטנה יותר, מותר לנשים לענות ולטפח, אבל לא לקונן.

ובכן, במה מדובר? הטיפוח הוא הכאה בידיים – זו בזו, כעין מחיאת כפיים – או על הגוף. כחלק מהבעת הצער בהלוויות, נהגו כך נשים בעבר. כשהרמב"ם מדבר על הנשים שמענות הוא מתכוון לאמירת קינה משותפת על ידי הנשים. 'ענייה' בלשון חז"ל היא 'דיבור' ולאו דווקא תשובה.

ומה שאסר הרמב"ם לקונן אפילו בראש חודש, חנוכה ופורים, הכוונה היא לקינה הנאמרת על ידי אחת הנשים, כששאר הנשים חוזרות אחריה. בצורת הקינה הזאת יש הבעת צער עמוקה יותר, ולכן היא נאסרה גם בימי השמחה ה"סולידיים" יותר.

 

מערכת ערוץ 20

מערכת ערוץ 20

לתגובות

אולי יעניין אותך גם

הדלקת נרות שבת. צילום: מני הכטמן, פלאש 90

זמני כניסת ראש השנה ויציאת השבת

זמני כניסת ראש השנה וזמני יציאת השבת (כ"ט באלול תשע"ז - ג' בתשרי תשע"ח, 20-23.9.2017)