11:54 21/09/2017
מבזקים
דף הבית > אקטואליה וחדשות > הצביעות האכזרית של ועדת השחרורים

הצביעות האכזרית של ועדת השחרורים

מערכת המשפט ממשיכה להתנהל כגוף חף מביקורת. סדרת טלוויזיה השמיצה את עבודתם? סכנה לדמוקרטיה. לשנות החלטת בית משפט? פגיעה באמון הציבור. מה שבטוח, חרטה לא תמצאו

ועדת השחרורים דחתה את בקשת הנשיא לשעבר משה קצב לשחרור מוקדם. קצב, שהורשע באונס ונשלח לשבע שנות מאסר, הגיש בקשה לשחרור מוקדם אחרי שני-שליש מריצוי העונש. ועדת השחרורים כתבה אין-ספור מילים בהן נימקה מדוע החליטה לדחות את בקשתו של קצב. הוועדה, בראשות השופט בדימוס משה מכליס, הקרימינולוגית חנה גורדון והפסיכותרפיסטית חניתה לאופר-פישר, נאלצה לדחות פעמיים את החלטתה וסיפקה עוד זמן לתקשורת ולגורמים השונים להמשיך בקמפיין נגד שחרורו המוקדם של קצב. הסיבה העיקרית לדחיית בקשתו של קצב – דבקותו בטענה כי הוא חף מפשע.. קצב התנגד נחרצות להודות באונס וסירב להביע חרטה על מעשיו.

התקשורת נטלה חלק בקמפיין מתוזמן נגד שחרורו המוקדם של קצב. כל שדולות הנשים הביעו את התנגדותן הנחרצת לשחרורו המוקדם של קצב. בפרקליטות המדינה העלו מצג שווא כאילו הם עורכים התייעצות רצינית בנוגע לעמדתה אך הסוף היה צפוי למן הרגע הראשון ופרקליטות המדינה הביעה התנגדות לשחרורו המוקדם של קצב.

הסיבה השנייה והעיקרית שחברי ועדת השחרורים קיבלו את ההחלטה קשורה לדעת הקהל. לטענתם, שחרור מוקדם של קצב יפגע באמון הציבור. עוד ציינו בהחלטה כי קצב רואה עצמו קורבן. חברי הוועדה גם ציינו כי קצב מתנהג בכוחניות. ״קצב תופס עצמו כקורבן ומתנהל עדיין בצורה כוחנית. הוא לא הביע חרטה אלא רק ציין את המחיר הכבד שהוא משלם״.

חרטה? חארטה

האם רומן זדורוב רצח או לא רצח את תאיר ראדה? בפרקליטות המדינה לא אהבו את הסדרה "צל של אמת" ששודרה בערוץ 8 ועוד פחות מכך את התסיסה שיצר. בכנס עורכי הדין השבוע באילת, פרקליט המדינה שי ניצן התחפש – כחודש אחרי פורים – למבקר טלוויזיה.

ניצן אמר בין השאר: "כולנו חייבים להבין שזוהי סכנה ממשית לדמוקרטיה. משפטים פליליים אינם תוכנית ריאליטי, שבה הציבור מתבקש לסמס האם הנאשם 'אשם' או 'זכאי'. לצערי תופעה זו הולכת ומתרחבת במקומותינו. כבר ראיתי שעיתונאים פרסמו סקר בו נשאל הקהל האם הוא סבור שרומן זדורוב אשם או זכאי. זה רציני? האם אנו באמת רוצים לחיות במדינה שבה חיי אדם, גורלו וחירותו יוכרעו לפי סקרים תקשורתיים?"

זדורוב. ערעור על אשמתו הוא "סכנה לדמוקרטיה". צילום: פלאש 90
זדורוב. ערעור על אשמתו הוא "סכנה לדמוקרטיה". צילום: פלאש 90

פרקליט המדינה תקף את התקשורת בטענה שהעובדות והאמת לא חשובות לה, אלא רק הרייטינג. ״במדינת חוק פסק דין של בית המשפט העליון הוא סוף פסוק. על כל אחד ואחת מאיתנו חובה לתת גיבוי לפסק הדין של העליון, בוודאי בתיקים פליליים. אם נעמוד מהצד ונביע תהיות, אל נתפלא כי במהירות מפתיעה יידרדר אמון הציבור בבית המשפט ובמערכות הצדק האחרות, ונימצא במקום שבו אין דין בהתחלה ואחר-כך גם אין דיין".

לפני שאתייחס לדברים של פרקליט המדינה, אחזור לנימוקים של חברי ועדת השחרורים. מסקרן אותי לדעת על סמך מה קבעה הוועדה כי קצב מתנהל בצורה כוחנית. קצב יושב במאסר ארבע שנים ואינו זוכה להנחות. איזו כוחניות בדיוק מפעיל קצב?

חוות הדעת של שירות בתי הסוהר על התנהגותו של קצב הייתה חיובית. האם חברי הוועדה חיפשו סיבה כדי לחזק את החלטתם לדחות את בקשתו של קצב? האם הקביעה הזו מתיישרת עם חוות הדעת של שב״ס? האם הקביעה הזו מתיישרת עם העובדה שקצב נהנה מחופשות ולא נרשמה בתיקו הערת משמעת אחת בכל ארבע שנות מאסרו? על איזו כוחניות בדיוק מדברים חברי הוועדה? הקביעה הזו נראית לא במקומה.

ומה בנוגע לסיבה העיקרית לא לשחררו: סרובו של קצב להביע חרטה. אם אנו מדינת חוק אז מדוע נושא החרטה אינו כלול בחוק? מדוע החוק קובע כי יינתן שליש לאסיר על התנהגות טובה ואי מסוכנות בשחרורו? האם נושא החרטה אינו כלול בחוק מכיוון שהמחוקק החליט שעל הסעיף הזה יהיה שיח תקשורתי ולפי מאזן הכוחות תינתן ההחלטה?

בהחלטת ועדת השחרורים נמתחה גם ביקורת על התקשורת. חברי הוועדה טענו שעיתונאים התקשרו אליהם אישית וניסו לברר את דעתם במהלך הדיונים. רעידת אדמה של ממש, נו, מה חדש? האם חברי ועדת השחרורים באו משוויץ? האם הם מנותקים מההתנהלות של התקשורת ומקבלי ההחלטות? אם עיתונאים מתקשרים לקצינים בכירים במשטרה ומקבלים חומרים מחדרי החקירות על חקירות רגישות וגורמים נזק להמשך החקירה אז למה שלא יתקשרו לחברי ועדת השחרורים?

אם עיתונאים מתקשרים לפרקליטים בכירים בפרקליטות המדינה ומקבלים הדלפות רבות על חקירות המשטרה בתיקים גדולים ומתוקשרים שמתנהלים אז למה לא להתקשר לחברי ועדת השחרורים? מבלי לפגוע בחשיבות הוועדה, ההחלטות שלה לא מסכנות חיי אדם ולא יכולות לגרום לנזק כמו ההדלפות של פרקליטות המדינה, קציני חקירות בכירים במשטרה שלא נדבר על שרים בכירים בקבינט שמדליפים לעיתונאים גם בעת מלחמה.

לעניות דעתי, נושא החרטה הוא סיפור שהתקשורת ניפחה וגרמה לכולם להבין שמדובר בחלק מהחוק במתן שחרור מוקדם עד שחברי הוועדה נבהלו להתעלם ממנו והעדיפו להתעלם מהחוק. אין ספור נשים יצאו למאבק על אי הבעת החרטה של קצב.

האם במדינה דמוקרטית אסור לאדם, גם לאסיר לא לקבל את הכרעת בית המשפט? בלי לפגוע במוסד החשוב ביותר שיש לנו, בית המשפט העליון, האם שופטים בישראל לא טעו בעבר? בית המשפט העליון פסק כי קצב אנס. אני מכבד את החלטות בית המשפט העליון ובטוח כי קצב אינו צדיק גדול כפי שהוא ניסה לאורך השנים להוכיח אבל זכותו לא לקבל את הכרעת בית המשפט ולהרגיש שנעשה לו עוול.

האם אסור לאסיר להרגיש כי הכרעת הדין אינה נכונה? האם יש ערך לכך שעבריינים גדולים, רוצחים ואנסים מביעים חרטה ומנכים להם שליש? האם אותם עבריינים, ראשי ארגוני הפשיעה שהורשעו, הביעו חרטה, עברו שיקום בבית הסוהר ושוחררו אחרי ניכוי שליש, לא רצחו שוב, לא שדדו שוב, לא אנסו שוב וחזרו לבית הסוהר? האם כל הבעת החרטה היא כנה? מכאן שאם סעיף החרטה היה משמעותי הוא היה נכלל בסעיף התנאי לשחרור מוקדם.

האם העובדה שקצב לא הביע חרטה אינה מאפשרת את שחרורו המוקדם ועבריין סדרתי שמקבל במה באמצעי התקשורת והופך לסלב במדינה מתראיין מתוך הכלא עם כיפה על ראשו ומעביר מסרים של חזרה בתשובה אינו חוזר לכלא אחרי שחרורו? כל נושא החרטה של אסירים היא חארטה.

הציבור כבר פגוע

ועכשיו לסיבה השנייה של ועדת השחרורים לדחות את בקשת קצב: הפגיעה באמון הציבור. אני מציע לחברי ועדת השחרורים לקרוא סקרים מה הציבור חושב על המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט. אני מציע להם לקרוא סקרים שנעשו עוד לפני התכניות ששודרו לאחרונה בטלוויזיה על פרשת זדורוב והפרקליטות.

שחרור מוקדם של קצב לא היה פוגע באמון הציבור' זה קשקוש גדול. מי שמאמין במערכת רשויות החוק ימשיך להאמין בה גם אם קצב היה זוכה לניכוי שליש, ומי שאינו מאמין במערכת לא היה משנה את דעתו פתאום בעקבות ההחלטה לא לשחררו. העובדה שבבתי הכלא בישראל יושבים נשיא המדינה לשעבר, ראש הממשלה לשעבר ועוד אישים בולטים בפוליטיקה ובכלכלה הישראלית היא ההוכחה לכך שאנו עדיין חיים במדינה נורמלית ולא במדינת עולם שלישי. הסיבה של דחיית בקשת קצב כדי לא לאבד את אמון הציבור היא חסרת היגיון.

משה קצב. אכזריות מיותרת. צילום: פלאש 90
משה קצב. אכזריות מיותרת. צילום: פלאש 90

חברי ועדת השחרורים לא מונו לתפקיד כדי שמדד אמון הציבור יהיה גבוה. תפקידם הוא לקבל את חוות הדעת של שב״ס ולקבל החלטות. הם לא אחראים על מצב הרוח של הציבור.

הנה תזכורת לחברי ועדת השחרורים למה הסקרים הרבים מראים שהציבור לא מאמין לכל רשויות החוק. במאי 2014 הוקמה נציבות הביקורת על הפרקליטות בראשות השופטת בדימוס הילה גרסטל. ההחלטה על הקמת גוף הביקורת נבעה מביקורת קשה על התנהלות מערך התביעה של המשטרה והפרקליטות בדוח שהגיש לשרת המשפטים דאז ציפי לבני השופט בדימוס אליעזר גולדברג.

הקמת גוף רשמי – ובעל שיניים – שאמור לפקח על הפרקליטות גרמה לפרקליטות להכריז מלחמת חורמה. הפרקליטים לא משתפים פעולה עם השופטת בדימוס הילה גרסטל, העומדת בראש גוף הביקורת, ואף לא עונים לפניות שלה. אציין רק למי שאינו בקיא בהיסטוריה של אליעזר גולדברג כי מדובר בשופט בית המשפט העליון לשעבר, מבקר המדינה לשעבר ויו״ר ועדת הבחירות המרכזית לכנסת בעבר. ללא ספק רקורד מרשים. אוסיף עוד כי השופט גולדברג שירת בעבר גם בתפקיד נציב תלונות הציבור על השופטים בישראל.

אחרי עבודה מאומצת בה נפגשו חברי הוועדה עם אין ספור אישים החליטו חברי הוועדה – בראשות גולדברג – להמליץ על הקמת גוף הביקורת על הפרקליטים. לרוע מזלם של הפרקליטים שרת המשפטים החדשה איילת שקד אינה מהפוליטיקאים שנבהלים מהתקשורת. עם כניסתה לתפקיד, אימצה שקד את המלצת ועדת גולדברג וגיבתה את הנציבות. אגב, בתחילת הדרך שי ניצן, פרקליט המדינה בירך על כך. מאז הוא שינה את דעתו.

כעת הפרקליטים פתחו בשביתה, יצאו למאבק חריף נגד הקמת גוף הביקורת והזכירו בהתנהלותם ארגון פשיעה, כזה שחושש שהמשטרה עוקבת אחריו ומקליטה את השיחות בין חברי הארגון. האם אמון הציבור לא נפגע כתוצאה מהמלחמה שפרקליטות המדינה מנהלת נגד גוף הביקורת? האם הציבור לא חושד שאם הפרקליטות נלחמת נגד גוף מבקר זה מצביע על בעייתיות בהתנהלות הפרקליטות ואולי אפילו ליותר מזה? עד היום ידענו שלעבריינים יש מה להסתיר. עכשיו גם לפרקליטות יש מה להסתיר.

שילם את המחיר

שי ניצן, פרקליט המדינה, לא הביע חרטה על כך שהוא וחבריו בפרקליטות המדינה התנגדו להקמת גוף חשוב כל כך שאמור לבקר אותם כי הוא לא מאמין שיש צורך בגוף הזה. אז למה האסיר קצב חייב להביע חרטה אם טוען שנגרם לו עוול בהרשעת האונס? הבעת החרטה או אי הבעת החרטה לא שינתה את ביצוע גזר הדין.

הנשיא לשעבר קצב נכנס לכלא וההתייחסות אליו צריכה להיות בעת ההחלטה על קיצור עונשו בדיוק כמו שהיחס אליו היה במהלך ארבע שנות מאסרו. יחס שווה לכל אסיר בדיוק כמו בספר החוקים של שב״ס. קצב זכאי ליחס שווה כמו כל אסיר שמגיע לוועדת השחרורים. הוא פשע ושילם מחיר יקר מאוד, הרבה יותר מארבע או שבע שנים במאסר.

מי שהיה האזרח מספר אחד הפך לשק החבטות של כל תכנית סטירה וכל סטנדאפיסט במדינה. במשך כמעט עשור עשו בו לינץ׳ תקשורתי. הבנאדם בן 70, שילם את חובו על פי החוק, תעזבו אותו לנפשו לחיות את שארית חייו בקרית מלאכי עם משפחתו. גם ככה חייו אחרי שחרורו יהיו גיהנום.

ניצן. הצביעות של הפרקליטות חוצה גבולות. צילום: פלאש 90
ניצן. הצביעות של הפרקליטות חוצה גבולות. צילום: פלאש 90

ניצן תקף את התקשורת וטען שהחלטות בית המשפט הן לא תכנית ריאליטי בטלוויזיה. איפה היה ניצן כאשר המשטרה ופרקליטות המדינה הדליפה חומרים מחקירת הנשיא קצב? איפה בדיוק היה ניצן כשאולפני הטלוויזיה היו במהלך כל משפטו של קצב תכנית ריאליטי חד צדדית ואיפה בדיוק היה ניצן בזמן שהתקשורת הפכה כולה לאחרונה לתכנית ריאליטי נגד שחרור מוקדם של קצב?

למה בכל האירועים הללו שהתקשורת הפכה כולה לתכניות ריאליטי ניצן שמר על זכות השתיקה ועכשיו  שהתקשורת עסקה בסדרות מענינות ומרתקות על פרשת זדורוב והתנהלות הפרקליטות הוא איבד את זכות השתיקה?

התגובה של ציון אמיר, עורך דינו של קצב מסכמת הכל. כמעט. "צר לי מאוד שהחברה שלנו, על כל מקבלי ההחלטות שלה, השתעבדה להלכי רוח שמנשבים בחוץ ומביאים לקבלת החלטות מהסוג הזה. אנחנו שומעים קולות של בכירי הפרקליטות בכנס לשכת עורכי הדין באילת. מה זה אמון הציבור? ומתי מותר להביע ביקורת ומתי לא? שמענו את פרקליט המדינה מדבר, מתי יש סכנה לדמוקרטיה הישראלית? ואני באמת חושב שהחלטות שיפוטיות שמושפעות ממה שקורה בחוץ זה דבר חמור מאוד. פוליטיקאים שמרשים לעצמם להתערב בעבודת מקבלי ההחלטות זה דבר חמור מאוד ופוליטיקאים ששולחים מכתבים לוועדת השחרורים להביע עמדתם ולהלך אימים, זה חמור".

שרת המשפטים איילת שקד. צילום: פלאש90
שרת המשפטים איילת שקד. צילום: פלאש90

עו"ד יהושע רזניק, שהיה בעבר פרקליט מחוז ירושלים, שייצג גם הוא את קצב אמר: ״אני חושב שההחלטה גוררת כמה שאלות משפטיות כבדי משקל שאלות חוקתיות של זכות אדם. ההחלטה הזו היא שאלה של 'אם תשנה גישתך אנחנו נשנה את גישתנו'. יש פה לחץ לא ראוי, לא נכון, לא הוגן. אדם רשאי להחזיק בדעתו שאינו ביצע עבירות".

ההערכה שלי היא שהרכב שונה של חברי ועדת השחרורים היה מקבל החלטה אחרת ואם היה מופיע אסיר אחר באותה סיטואציה בדיוק בפני חברי הוועדה הנוכחיים ההחלטה היתה שונה. החלטת ועדת השחרורים רק מחזקת את התחושה שלא נותרו היום כמעט בעלי תפקידים בכירים במדינה שמסוגלים לקבל החלטות לא פופולריות בתקשורת.

סליחה, מצאתי, אחת, שרת המשפטים איילת שקד. גורמי רשויות החוק טמנו בעבר מלכודות לשרי המשפטים שלא יישרו איתם קו. השרה שקד מצטיירת כחכמה ולא פראיירית כדי ליפול לאחת המלכודות הפליליות שמסוגלים לטמון לה. ההיסטוריה בשנים האחרונות הוכיחה כי שר משפטים שלא הלך בדרכה של הפרקליטות סיים בחדר החקירות.

‫משה בוקר‬‎

‫משה בוקר‬‎

משה בוקר, 51, 30 שנה עיתונאי בקבוצת הארץ, 10 שנים בערוץ 2,
לתגובות

אולי יעניין אותך גם

רה"מ נתניהו והנשיא טראמפ בפתח פגישתם בניו יורק. צילום: אבי אוחיון, לע"מ

תשעה מנהיגים בתשעה ימים | פרשנות

נתניהו מסכם שבוע וחצי מוצלחים במישור הדיפלומטי. עכשיו הוא צפוי לדרוש מטראמפ שגם יממש את האיומים שלו נגד איראן