23:09 16/08/2017
מבזקים
דף הבית > אקטואליה וחדשות > הפיכה באיראן? לא בזמן הקרוב | דעה

הפיכה באיראן? לא בזמן הקרוב | דעה

38 שנים מאז המהפכה הממסד הדתי השיעי הגיע לעוצמה פוליטית ולרווחה כלכלית שלא נראתה כמותה באיראן, אך האם הציבור יתמרד נגד הממסד המדכא והמושחת במדינה?

האם ההיסטוריה של הפיכה באיראן תחזור על עצמה? המהפכה ב-1979 וכינון הרפובליקה האסלאמית, היו נקודת מפנה באיראן בפרט ובמזרח התיכון בכלל. הייתה זו מהפכה שליכדה סביבה רבים מחלקי העם, דתיים ושאינם דתיים, סטודנטים, מפלגות ותנועות רדיקליות, שכל חפצם היה לשים קץ לשלטון השאה הנגוע בשחיתות.

עלי חמינאי המנהיג העליון של איראן. צילום: האתר הרשמי של עלי חמינאי
עלי חמינאי המנהיג העליון של איראן. צילום: האתר הרשמי של עלי חמינאי

 

המהפכה הצליחה לבטל את שלטון השאה, למגר את המשטר המלוכני לאחר 2,500 שנות שלטון, ולהקים רפובליקה אסלאמית ראשונה מסוגה באזור. בחלוף 38 שנים מאז המהפכה ניתן לראות כי הממסד הדתי השיעי הגיע לעוצמה פוליטית ולרווחה כלכלית שלא נראתה כמותה באיראן.

יחד עם זאת, אין להתעלם מן העובדה שדווקא עוצמה זו עומדת בניגוד לעקרונות הממסד הדתי, המוחים נגד העושק והעוול. העוצמה הזאת הפכה את אנשי הדת לממסד שליט, המדכא חלקים שונים בחברה ונגוע בשחיתות בלתי נלאית.

ניתן להצביע על כמה מצבים המעידים על כישלונו של המשטר: ראשית, ההתפתחות באיראן בתחומי הטכנולוגיה, המדע וברמת ההשכלה – נובעת בחלקה מתוך עקיפה של חוקי הדת ואימוץ הדרכים המקובלות במערב, אותו מערב מחולל ואסור, העומד בניגוד חמור לעקרונות הדת.

שנית, אותו משטר דתי, התולה את קיומו על עקרונות האמונה השיעית, המעוגנים על צדק חברתי ומוסר, נזקק לדיכוי כדי לשרוד. אמונה לחוד ופעולה לחוד. בנוסף, בקרב חוגים נרחבים בקהילה, בעיקר של צעירים, ישנה כמיהה ליתר פתיחות תרבותית וליתר חירות. כל אלה מצביעים על כישלונו של המשטר הדתי שהתיימר לבסס את התנהלותו ברוח הדת ובכך, להביא לרווחת הפרט.

מה הסיכוי להפיכה נוספת בקרוב?

רוב העם יצא למהפכה כדי למחות על העוול ועל השחיתות, מתוך רצון וכמיהה לשפר את מצבו הכלכלי. רוב העם רצה לחם. רצה עבודה. חומייני היתל בעם בהבטיחו שיכון, חשמל ומים בחינם. כמובן שהבטחה זו לא מומשה. יחד עם זאת, התפנית הגדולה שהתחוללה בעקבות החתימה עם ההסכם הרב לאומי להסדרת תכנית הגרעין באיראן, חוללה שינוי והפיחה תקוות בלב העם.

הסכם הגרעין בלוזאן. מנהיגי ששת המעצמות. צילום: US State Department
הסכם הגרעין בלוזאן. מנהיגי ששת המעצמות. צילום: US State Department

 

ממדינה שהוגדרה כ"ציר הרשע" הפכה איראן לפתע, למדינה מחוזרת במישור הכלכלי ולשותפה במציאת פתרונות לכאוס המתחולל בעיראק ובסוריה. המקום החדש שקנתה לה איראן בקרב הקהילה הבינלאומית עשוי להשפיע על התפתחותה הכלכלית ולהביא לניצול יעיל של משאבי הטבע שלה, בעיקר הנפט, מה שעשוי למלא את משאת נפשם של תושבים רבים, ובעיקר הצעירים שבהם, לחופש ולתעסוקה. על כן, לדעתי, המחשבה על מהפכה נוספת אינה עומדת על הפרק.

הסיכויים למהפכה באיראן קלושים ביותר בגלל צירוף של כמה סיבותהמצב הכלכלי אינו גרוע כל כך. הציפיות לשיפור הכלכלה בעקבות הסכם הגרעין היו מופרזות וקיימת אכזבה, אבל אי אפשר להשוות את המצב באיראן למצב של ארצות ערב.

איראן היא דיקטטורה, אבל לעם יכולת מוגבלת להביע את דעתו ולהשפיע. כמו שראינו בבחירות לנשיאות, עומדת האפשרות לבחור בין מישהו מתון יותר למישהו קיצוני במסגרת המשטר. זה רחוק מדמוקרטיה, אבל משמש שסתום טוב להבעת העדפות ולשחרור לחצים. הציבור מוכן להשלים את המגבלות האלה, מתוך הבנה כנראה שזה המקסימום שניתן להשיג. יחד עם זאת, קיים אלמנט של פחד. השלטון הראה שהוא יכול לדכא ביד קשה התנגדות משמעותית.

כמו כן, המצב בעולם הערבי מרתיע מאד כל מחשבה של מהפכה. האיראני הממוצע מסתכל על הכאוס וההרס בעולם הערבי, והדבר האחרון שהוא רוצה זה לחזור על הניסוי הכושל הזה באיראן. גם אם המצב לא מזהיר בתוך איראן, זה עדיף מבחינתם בהשוואה למצב בסוריה, עיראק ואפילו מצרים.

בנוסף, קיימת הכרה שהמהפכה ב-1979 הניבה אכזבה בהשוואה לציפיות המשיחיות ומכאן, חוסר התקווה שמהפכה נוספת תביא בהכרח לשיפור המצב.

אם יש היום טרור באיראן, הרי שהוא מגיע מבחוץ. דוגמה לכך הוא הטרור שהגיע לפתחי טהרן כאשר ארבעה מחבלים, מחופשים לנשים וחמושים ברובים, הסתערו על בניין המג'לס (הפרלמנט) ופתחו באש על המאבטחים. כוחות הביטחון רצו לעברם עם נשקיהם השלופים ובמקביל התחולל פיגוע התאבדות במתחם קבר ח'ומייני.

על כן ולאור הנסיבות, האם ההיסטוריה של הפיכה באיראן תחזור על עצמה? נראה שלא.

כוחות הביטחון האיראנים מחלצים ילד מהדרמה בפרלמנט
כוחות הביטחון האיראנים מחלצים ילד מהדרמה בפרלמנט

 

שרה אהרוני, מחברת הספר "שתיקה פרסית" בהוצאת "ידיעות ספרים".

 

שרה אהרוני

שרה אהרוני

הכותבת היא מחברת הספר "שתיקה פרסית" בו היא חוזרת למקורותיה האיראניים ושוטחת את סיפור בריחתה של משפחה יהודייה מאימי המשטר האסלאמי באיראן בימים שלאחר המהפכה
לתגובות

אולי יעניין אותך גם

נשיא המדינה ראובן ריבלין. צילםו: הדס פרוש, פלאש 90

ריבלין שלח מכתב תמיכה וחיזוק ליהודי ארה"ב

נשיא המדינה שיגר מכתב לראשי הקהילות היהודיות בארה"ב בו ביקש לחזקם לנוכח גילויי אנטישמיות: "יודע שארה"ב תוכיח לעולם את החוסן והחוזק של הדמוקרטיה והחירות"