15:06 27/07/2017
מבזקים
דף הבית > אקטואליה וחדשות > "המחבל היה חי וצריך למות"

"המחבל היה חי וצריך למות"

המ"פ של אלאור אזריה מעיד נגדו. פתולוגית מהמכון לרפואה משפטית: "לולא הירי של אזריה, ייתכן שהמחבל היה בחיים"

ביום דיונים נוסף במשפט אזריה העיד רס"ן תום נעמן, המ"פ של אלאור אזריה, במשפט וקבע כי לא הייתה הצדקה מבצעית לירי. לדבריו, כששאל את הלוחם מדוע ירה במחבל זה השיב לו כי "המחבל הזה היה חי וצריך למות. כעסתי עליו שעשה את זה".

המ"פ הוסיף כי "אלאור לא התייחס לסכנה או לסיבת הירי. הוא היה נסער. לא טענו בפניי שיש על המחבל חגורת נפץ, לא טענו שהוא ממולכד. לא זיהיתי צורת לבוש חריגה על המחבל. לא היו סימונים לחוטים או הפעלה חנ״מית".

רס"ן נעמן סיפר כי אזריה "היה לוחם טוב, חייל טוב מאוד וממושמע מאוד, שקט ומופנם", אמר נעמן והוסיף: "ביצע כל משימה שהוטלה עליו בצורה מסוימת. הוא קודם לחפ"ק כהכרה על היותו חייל מאוד טוב וקיבל את תעודת ההצטיינות בערב גדודי על ידי מפקד הגדוד על תפקודו הטוב".

תיעוד הירי בחברון. צילום: בצלם

נעמן סיפר על האירוע כפי ששמע אותו לראשונה:"אני מקבל את תיאור האירוע על שני מחבלים שהגיעו ותקפו את העמדה אחד אחרי השני, הוא סיפר כמה כדורים נורו על כל מחבל, משהו כמו ארבעה-חמישה על המחבל הראשון ועוד שלושה כדורים על המחבל השני עם המעיל השחור. חצי דקה לאחר מכן דיווחתי למפקדים. בשלב הזה הבנתי שהמחבל הראשון מת לחלוטין. על המחבל השני לא ידעתי, רק קיבלתי דיווח שהוא פצוע ונורו עליו שישה כדורים והוא לא בתזוזה".

"בזמן האירוע היו בנקודה עוד חיילים. יש גם חייל על אזרחי שירד מהמוצב עם הנשק, הייתה גם כיתת הכוננות שכללה מפקד פלוגה ועוד פקוד שלו עם שלושה לוחמים. בנוסף היו בזירה אנשים מההתיישבות, אזרחים. בנקודה זו אני הייתי המפקד הבכיר ביותר בשטח. הבכיר ביותר הגיע לשטח, מפקד הגדוד, בשלב מאוחר יותר".

אחרי שהבין מה קרה באירוע, החל נעמן לבודד את הזירה על מנת לפתוח את הציר כמה שיותר מהר.

המ"פ ראה את המחבל ואת הסכין לידו: "בשלב הזה אני מבחין שהמחבל עם הביגוד השחור מזיז את הראש. אני רואה את הסכין במרחק שהוא לא יכול להגיע אליה. הוא לבש חולצה ארוכה שחורה ומכופתרת וצמודה על הגוף שלו. זה מקום שגם בחודשי הקיץ הולכים עם בגדים ארוכים ובגדים ארוכים זה לא משהו שמחשיד. אני נעמד ליד המחבל במרחק של ס"מ. העיניים שלו היו עצומות ומגולגלות, במבט ראשון הוא היה נראה כאילו הוא קורס לתוך עצמו".

נעמן המשיך וסיפר כי "אחרי שתי שניות שאני מבין את מצבו, אני מחזיק את הקשר ליד האוזן, עוברות עוד כמה שניות הראש שלו זז בצורה מאוד חדה, אני לא מבין מה קורה. תשומת הלב שלי על הקשר ואני לא שמעתי את היריה. זה משהו שקרה ברקע. אני מסובב את הראש ימינה והתחושה הראשונית שלי היא שהירי בוצע על ידי אחד המתיישבים. כנראה תשע מ"מ מאקדח. הבנתי שזו ירייה למרות שלא שמעתי את הירי, מתוך מסקנה שהסקתי, ראיתי ראש מתנפץ ובעיקר דם".

אחרי רגע הירייה, נעמן הסתובב ושאל מי ירה. "לא חשבתי שזה חייל שלי שירה. אני לא זוכר במדויק אם מישהו הכריז 'אני יריתי' או מישהו אמר 'אלאור'. ראיתי את אלאור עם הידיים על הנשק הולך הצידה. ניגשתי אליו ושאלתי אותו מי אישר לו לירות ולמה הוא עשה את זה? הוא ענה לי "המחבל הזה היה חי והוא צריך למות'. כעסתי עליו שהוא עשה את זה כי בעצם בוצע ירי בתוך זירה כשאני המפקד שלו ללא אישורי. לקחתי אותו הצידה וביקשתי שיחכה ליד העמדה ולא יזוז. עדכנתי את הגדוד על החייל הפצוע שפונה", סיפר נעמן.

אזריה. הולך ומסתבך. צילום: פלאש 90
אזריה. הולך ומסתבך. צילום: פלאש 90

התובע, עו"ד נדב ויסמן שאל את נעמן האם בשלב הזה אלאור התייחס לסכנה שהוא חש והוא ענה לו כי "בשלב הזה הוא לא התייחס לסכנה או לסכין או לסיבת הירי. אלאור היה שקט ומופנם, הוא היה נראה נסער, משהו שאני לא זוכר ממנו, הוא היה קפוץ ודרוך. הפנים שלו היו עם ארשת פנים לחוץ. דיווחתי למפקד הגדוד שהגיע לזירה על הירי של אלאור".

"בזירה עצמה קודם לירי אף אחד לא הפנה את תשומת ליבי על סכנות מהמחבל", הדגיש המ"פ נעמן, "לא הפנו את תשומת ליבי למצב של חגורת נפץ, גם אני מיוזמתי לא ראיתי בחגורת נפץ איום. איום הייחוס שהיה בהערכות מצב על פי מידע של השב"כ היה בעיקר ירי. חגורות נפץ זה לא משהו שאנחנו מדברים עליו או מתדרכים לגביו".

"אני ראיתי את הגופה ולא זיהיתי צורות חריגות בלבוש, להפך, הלבוש שלו היה צמוד לגוף, גם המכנסיים וגם החולצה. לא היו סימנים של חוטים או מטען חבלה על הגוף. לא הייתה שום הצדקה מבצעית לירי של אלאור על המחבל", סיכם נעמן.

הפתולוגית: "לולא הירי, המחבל היה חי"

"דימום במוח מצביע על כך שלבו המנוח עדיין היה בחיים כשהקליע פגע בראשו כי עדיין הגיע דם לאזור הזה", כך אמרה היום (ה') ד"ר הדס גיפס פתולוגית מהמכון לרפואה משפטית באבו כביר העידה במשפט הסמל אלאור אזריה.

מדבריה הפתולוגית עולה כי ללא הירי, ייתכן והמחבל שחיסל אזריה היה נותר בחיים: "יתר החבלות שנמצאו בגופו של המנוח לא היו קטלניות באופן מיידי ועם קבלת טיפול רפואי מתאים הוא היה נותר בחיים, גם ללא קבלת טיפול רפואי ייתכן שהמנוח היה בחיים".

עו"ד אייל בסרגליק מצוות ההגנה של אזריה שאל את הפתולוגית בנוגע לתהליך קבלת הגופה. על כך השיבה ד"ר גיפס: "לא ידוע לי שהגופה הייתה בהקפאה לפני שהגיעה מצה"ל למכון. אמרו לי שעברו כמה ימים שבהם הייתה הגופה במקרר רגיל". ההגנה טענה שהגופה יצאה ונכנסה לקירור והקפאה, דבר שלא הובא לידיעת הפתולוגית מהמכון לרפואה משפטית.על שאלת הסנגור בנוגע לירי עצמו ציינה הפתולוגית: "לגבי מספר יורים אין לי דרך לדעת, והדבר תלוי בבדיקת שרידי הקליעים ממעבדות אחרות. אם מדובר בפרק זמן של שנייה או שתיים בין היריות – לא ניתן לקבוע את הסדר שלהן. גם לאחר ירי בראש שמשתק את כל מרכזי הראש, הלב ממשיך לקבל כמה פעימות בודדות, ולכן אם המנוח היה נורה קודם בראש לא הייתי מוצאת את הדימומים שנמצאו בשאר חלקי הגוף שאינם במוח. לכן הירי בראש היה האחרון".

עו"ד בסרגליק שאל את הפתולוגית אם שמעה על "אפקט לזרוס" והיא השיבה שלא. הוא קרא מתוך "גוגל" והסביר שמדובר בהזזה בלתי רצונית של הרמת ידיים שמתרחשת אחרי מוות מוחי. "אני לא מכירה תופעה כזאת", אמרה ד"ר גיפס.

על השאלה האם יכולה להיות תנועה בגפיים אחרי מוות מוחי, השיבה הפתולוגית כי "אם הסנגור שואל אם המנוח היה בחיים ויתר הגוף פעל אז ייתכנו התכווצויות קטנות בשרירים אבל אני מסייגת כי זאת תשובה לנוירוכירורגים שבקיאים בזה יותר ממני. יש אפשרות שמנוח טרם מותו בעקבות פגיעות בגוף לפני פגיעה בראש ואף פגיעה בהן לא אמורה לגרום שלא יכול להזיז את ידיו לפני הפגיעה בראש. אם כוונת הסנגור להוכיח שהמנוח היה מת, לפני הירי, אז לא סביר שהוא הזיז את ידיו".

 

מערכת ערוץ 20

מערכת ערוץ 20

אולי יעניין אותך גם

בחזית המאבק במדינת ישראל. הפגנה נגד חוק הפיקדון. צילום: תומר ניוברג, פלאש 90

כך נותרה הפרקליטות חסרת אונים מול ארגוני הקרן

מול צבא עורכי הדין של הקרן לישראל חדשה ניצבו שני עורכי דין לא בקיאים מהפרקליטות. מזל שלתושבי דרום ת"א היו נציגים בדיון על חוק הפיקדון