9:53 24/09/2017
מבזקים
דף הבית > אקטואליה וחדשות > הלקח האמיתי: הבריחה מהיהדות לא מונעת את השנאה

הלקח האמיתי: הבריחה מהיהדות לא מונעת את השנאה

70 שנה אחרי השואה, ישנם עדיין יהודים שלא הבינו שגם טשטוש היהדות לא ינטרל את האנטישמיות. רק כשנכיר באמת ביהדותנו - נצא מגלות לגאולה. שמעון ריקלין בטור מיוחד ליום השואה

אם בעבר יום השואה היה סמל לאחדות בעם ולהסכמה לאומית על הרצח, הזוועות ואובדן קהילות שלמות, בשנים האחרונים אפילו ההסכמה הזו נסדקת. כי יש כאלו כאן בישראל שברצינות משווים אותנו לנאצים.

זוכרים את דבריו של סגן הרמטכ"ל יאיר גולן? זוכרים שעיתון "הארץ" פרסם מכתב למערכת שטוען למעשה ששר החינוך נפתלי בנט הוא נאצי? זוכרים שערד ניר, כתב חדשות ערוץ 2, השווה בין היטלר לנתניהו?

כיצד, אם כן, הגענו למצב שבו אנשים שפויים עושים השוואות כאלו הזויות?

יהודים בגטו ורשה נלחמים על הזכות לקרוא בתורה. ארכיון תצלומים יד ושם
יהודים בגטו ורשה נלחמים על הזכות לקרוא בתורה. ארכיון תצלומים יד ושם

האם מדובר בשיגעון של בודדים, או שיש הגיון בשיגעון הזה? אני חושב שיש רציונל משותף לכל ההשוואות והאמירות הללו ואנסה להסביר אותו במאמר הזה.

המושג "אור לגויים" עוות לחלוטין

עובדה היא, שישראל היא המקום היחידי בעולם שעסוק באובססיביות ביחסים שלו עם הגרמנים, גם אחרי 70 שנה מאז השואה האיומה. קבוצות אתניות אחרות שסבלו מאכזריותו של היטלר, כמו הצוענים או הסלבים, המשיכו במשעול חייהם והם ממש לא עסוקים בגרמניה או בגרמנים. לכן, נראה לי שצריך לבדוק מה היו היחסים בין היהודים לגרמנים לפני השואה.

היהודים ניסו במשך מאות שנים להיות גרמנים ולטשטש כמה שיותר את עובדת יהדותם. "היה יהודי בביתך ואדם בצאתך" הייתה הסיסמה שלהם. כך הם קיוו שיוכלו להיות ממש כמו הגרמנים. שאיש לא יוכל להבדיל ביניהם.

לצורך זה, גם המושג "אור לגויים" עוות ושונה ממשמעותו המקורית של חזרת ישראל לארצו והכרת הגויים באלוקי ישראל, למשהו שמצדיק את הישיבה בגולה ועושה ממנה אידאולוגיה.

יהודי עטוף בטלית נכנע לנצים בשואה. צילום: ארכיון תצלומים יד ושם
יהודי עטוף בטלית נכנע לנצים בשואה. צילום: ארכיון תצלומים יד ושם

כך למשל כתב הפילוסוף היהודי גרמני הרמן כהן למרטין בובר כאשר האחרון החליט להצטרף לתנועה הציונית: "האם באמת היהודים מבקשים להיות סתם מאושרים כמו כולם ? שאל בסרקזם מר. האם בשביל להקים עוד אלבניה קטנה ולאומנית במזרח התיכון סבלנו את הסבל הגדול של ההיסטוריה היהודית? האם נמיר את השליחות הגדולה שנטל על עצמו העם היהודי להיות אור מוסרי ורוחני לגויים, בשעשועי דגלים ומצעדים?"

כלומר, התפקיד האמיתי והעיקרי של היהודים הוא לחיות בין הגויים ולהיות להם אור. וזה כמובן מנוגד לתורת ישראל ומסורת ישראל שראתה בשיבת ציון ערך עליון. ואכן, לאט לאט היהודים השתלבו בחיי הגרמנים וחיו איתם במשותף כאילו אין באמת הבדל ביניהם. אלא שאז, ודווקא בשיא התהליך של ההשתלבות הזו, קרתה תקלה נוראית ואכזרית: השואה.

החלום: להתקבל בחברה הגרמנית

יכולנו לחשוב, שאחרי מאות שנים של ניסיונות השתלבות שנגמרו באירוע החמור והזוועתי ביותר בהיסטוריה, יהודי גרמניה יבינו את המסר. הם יבינו שכמה שהם לא יהיו דומים לגרמנים, ובקיאים בשפתם ובתרבותם, הגרמנים לא רוצים שהם יהיו חלק מהם.

אבל האמת היא, שגם אחרי השואה, רבים מהם לא הבינו את המסר הזה. ומשפחות יהודיות רבות וחשובות , לא ויתרו על החלום הישן. להיות כמו הגרמני: אציל, מלומד, מאופק ונאור. בתפיסה הבסיסית שלהם הם הרי הצליחו, כל כך הצליחו, שאפילו הם היו טובים יותר מהרבה בחינות מהסטנדרטים שהגרמנים הציבו.

אז אם הם היו מעולים, והגרמנים ברור שהם מעולים, מי מנע מהם להתקבל לחברה הגרמנית? מי מנע מהם להגשים את חלומם?

יהודי בגטו עובד בעבודת כפיה. ארכיון תצלומים יד ושם
יהודי בגטו עובד בעבודת כפיה. ארכיון תצלומים יד ושם

לדעתם, אלה היו האוסט יודן – היהודים שבאו מהמזרח כי רצו גם הם להתקבל ולטעום מהשפע – הם הם האשמים השקטים בכך שהיהודים לא התקבלו באופן מלא לחברה הגרמנית. כי הם היו מלוכלכים קצת, לבושים ברישול, ולחלקם היו כל מיני תפיסות דתיות שממש לא היו מקובלות באותה תקופה. ואם היהודים הללו  לא היו מגיעים מהמזרח לגרמניה, תהליך ההתחברות של יהודי גרמניה עם הגרמנים היה מושלם בהצלחה. כך הם בטוחים.

אלא שאותה תפיסה לא נשארה בגרמניה. היא יובאה לישראל, והיא חיה איתנו כאן עד היום. גדעון לוי או עמוס שוקן בטוחים באמת, שבלי מנשקי הקמעות והמזוזות ומניחי התפילין שהם הם האוסט יודן החדשים, היה פה ממזמן שלום שלווה ושפע. רק הפראים הללו, הלא מחונכים עם כל מיני תפיסות דתיות משונות, הורסים להם את החלום. וכמו שהגרמנים החמירו איתם, והעלילו עליהם האשמות נוראיות שבסוף חלקם החל להאמין בו, חלק מהם עושה את אותו הדבר למי שהוא חושב שהוא נחות ממנו ולא מפותח כמוהו.

בלי טיפול בפוסט טראומה, לא נצא מהגלות

ברור לכם למה פתאום הוויכוח על דברי סגן הרמטכ"ל יאיר גולן הפך למריבה בין שמאל לימין. ברור לאנשי השמאל שכאשר הוא דיבר על תופעות נאציות פה, הוא בשום אופן לא התכוון למישהו מהם. הוא התכוון רק לברברים מהימין.

היהודים בגטו ורשה. ארכיון צילומים יד ושם
היהודים בגטו ורשה. צילום: ארכיון תצלומים יד ושם

ולכן האובססיה החולנית לעשות מדי שבוע כמעט השוואה בין אוסט-יודנים שונים לבין הנאצים. כי אלו ואלו מבחינתם היו תקלה שמנעה מהם להתקבל כיהודים גרמנים אמיתיים אצל גרמניים אמיתיים. הם עד היום לא התגברו על התקלה הזו. ועד שהם לא יתגברו על המחשבה הלא נכונה הזו, עד שהם לא יבינו שזה לא בגלל אחרים שהם לא רצויים, אלא בגלל שהם עצמם יהודים ולכן הם לא רצויים – דבר לא ישתנה.

ואם נראה לכם שחלק מהיהודים הגרמנים לקה באופן בלעדי בפוסט טראומה שואתית אתם לגמרי טועים. עוד צריך לעיין כיצד השפיעה השואה על החרדים וההסתגרות שלהם בערים משלהם, וגם על הכיפות הסרוגות, שבחלקים גדולים מהם חולקים את הטראומות של שתי הקבוצות, גם של יהודי גרמניה וגם של החרדים.

ולמה אני כותב את כל זה? כי רק כשנטפל כולנו בפוסט טראומה מהשואה, נוכל לומר באמת שחזרנו לארצנו. שיצאנו מהגלות, בדרך לגאולה.

שמעון ריקלין

שמעון ריקלין

לתגובות

אולי יעניין אותך גם

משלחת הסיוע של צה"ל במקסיקו. צילום: דובר צה"ל

אותרה גופת היהודי הנעדר במקסיקו

צוות הסיוע של זק"א במקסיקו איתר את גופתו של חיים אשכנזי ז"ל בין ההריסות של בניין המשרדים בו שהה בזמן רעידת האדמה. הנעדר היהודי השני נמצא בריא ושלם