14:03 22/08/2017
דף הבית > כלכלה > הטוב, הרע והמכוער: הרגלי הנהיגה בישראל

הטוב, הרע והמכוער: הרגלי הנהיגה בישראל

הנהיגה בישראל היא משימה לא פשוטה, לא רק בגלל התשתיות או מזג האוויר, אלא בעיקר בגלל תרבות הנהיגה. המדריך המקוצר לתופעות הנהיגה הרעות והטובות ביותר של הנהג הישראלי (בשיתוף 9.000.000)

בפרסומות לרכבים משפחתיים נדמה כי נסיעה ברכב מרגיעה לפחות כמו מדיטציה. כולם מחויכים ונוהגים ברוגע ושלווה. לעומת זאת, במציאות הישראלית, חלק גדול מהנסיעה עובר בזחילה דרך הפקק של הבוקר או בזה של אחר הצהריים, בניסיון לנווט בין הרכבים הצופרים, החותכים, המזגזגים והממהרים כדי להגיע, בסופו של דבר, אל מחוז חפצכם בריאים ושלמים. כל מי שנהג בכבישי ישראל מכיר את התחושה שכולם משוגעים, נטולי נימוס בסיסי ובאופן כללי, פשוט נהגים גרועים.

אבל לא הכל רע. יש גם מי שיצא מגדרו כדי להתריע על תקלה הנראית לעין ברכב, שיתריעו על לחץ אוויר נמוך בצמיג ויש אפילו כאלה שיתנו לכם להשתלב בנתיב ולא יתעקשו לעבור לפני שתספיקו.

אז מי הם הטיפוסים העיקריים אותם ניתן למצוא על הכביש?

הטוב

נהיגה רגועה ואדיבה תפחית את הסיכויים לתאונות דרכים, תשפר את מצב הרוח הכללי שלכם (או לפחות תמנע את התקפי הזעם בכביש) וגם תשאיר את מחירו של ביטוח הרכב שלכם בתחום ההיגיון. הניסיון מראה כי נהיגה מתונה תוך שמירה על כללי בטיחות, משתלמת בטווח הארוך בכל אספקט רלוונטי.

shutterstock
shutterstock

למרות שנדמה כאילו כל הנהגים בכבישי ישראל הם פשוט חסרי תרבות נהיגה, או אפילו רצון בסיסי לשמור על החוקים, יש כמה התנהגויות אדיבות שלא קשה למצוא. אלה חלק מהן:

המאותתים – אלה שמאותתים עם איתות החירום (ארבעת הוינקרים) כדי לסמן הדלקת אורות עבור אלה ששכחו להדליק בתחילת הנסיעה.
המודיעים דרך החלון – מי שיצאו מגדרם כדי להבטיח שיגידו לכם אישית שמכסה המנוע שלכם פתוח, שכנף המעיל או החגורה מבצבצת מבעד לדלת או שאחת הדלתות פתוחה.
מלאכי הדו-גלגלי – אלה שיסגרו לכם את מכסה התדלוק אם נשאר פתוח, יפתחו את המראה שהתקפלה בחנייה או פשוט יסגרו לכם את הדלת שאינה סגורה היטב.
הנותנים להשתלב – מי שיתנו לכן להשתלב בנתיב. אלה בדרך כלל טיפוסים סבלניים, או שפשוט נתפסו במצב רוח טוב. נדיר, מפתיע ותמיד משמח להיתקל באחד כזה.

הרע

הנה כמה טיפוסים שהם לא רק מעצבנים עד-כדי-שיגעון, אלא גם מסוכנים ממש:

העוברים באור אדום – אלה שמזלזלים באופן בוטה בחיי אדם. המשוואה הרי ברורה, אור אדום בצד שלך, אור ירוק למישהו אחר. אם תחשבו רגע על התוצאות האפשריות, תבינו כי אין שום סיבה, בשום מצב, להסתכן אפילו במעבר של אור צהוב. יתרה מכך, כנהג זהיר, יש לשים לב היטב שכל כניסה לצומת נעשית לאחר האטה משמעותית, גם כשנכנסים באור ירוק, עקב הסכנה של רכב המתפרץ לכביש.

via GIPHY

חותכי הנתיבים בפקק או ברמזור – שילוב ייחודי של חוצפה וגסות המאפיינים לא פעם את הנהג הישראלי. שימוש בנתיבים אסורים, יצירת נתיב יש מאין או פשוט זיגזוג בין נתיבים בפקק. כל אחד מכיר את תחושת הזעם המפמפמת כאשר מישהו עוקף את כל התור הממתין לפניה ברמזור ופשוט מתייצב בתחילתו. הזעם שנגרם לאלה שמחכים בתור הוביל לא פעם לתיגרות מסוכנות. לכן, חשוב לשמור על קור רוח ולא לתת למעשים כגון אלה להוציא אתכם משלוותכם וכמובן, לא לחתוך פקק או תור לרמזור בעצמכם.

via GIPHY

חותכי הפס הלבן – פס לבן הוא לא המלצה, הוא קיר. מי שמרשה לעצמו לחצות קו הפרדה רצוף מסכן לא רק את עצמו ואת יושבי הרכב שלו, אלא גם את מי שעלול לבוא מולו. זה מתכון בטוח לתאונה מהסוג הקשה ביותר.
המפרססים, עם רוורס, 50 מטר לפני כיכר – זה מעכב את התנועה ומטופש. מדובר על תופעה רחבה של נהגים שאינם מוכנים לדחות את רצונותיהם ופשוט פועלים ללא מחשבה, תכנון או התחשבות בזולת.
המסמסים – בנסיעה בכביש בין עירוני, המרחק שהממוצע שאנחנו עוברים במשך 3 שניות הוא 75 מטר. אם העיניים נחות על המסך למשך שלוש שניות בלבד, אלה 75 מטר בהם אתם לא מסתכלים על הכביש.

המכוער

יש את מי שההתנהגות שלהם סתם מעצבנת. כמו כל טעות או חוסר תשומת לב על הכביש, גם הם מסכנים חיי אדם, אבל באופן פחות בוטה. אלה ההתנהגויות המתסכלות ביותר:

הפחד הישראלי מלצאת פראייר עומד מאחורי התנהגויות רבות שלנו. האנטי-פראייר הוא טיפוס-העל. על-פי ההגדרה הסוציולוגית, הפראייר הינו אדם שנוהג בתמימות ונצמד לחוקים הכתובים ולחוקי התנהגות שאינם כתובים, ובכך אינו מנצל את המצב לטובתו. וכך, נוצר טיפוס שהוא האנטיתזה לטיפוס הזה, ומטרתו לנצל עד תום את המצב לטובתו בעזרת כל אמצעי העומד לרשותו, לרבות רמיסת נהגים אחרים והולכי רגל.

זוחלי הנתיב השמאלי – בצד השני של משוואת העצבים בכביש, יש את אלה שפשוט לא אכפת להם. מבחינתם, נתיב זה נתיב. אז בואו נעשה סד:; הנתיב הימני מיועד לנסיעה בקצב המתאים לחוק, תנאי הדרך והרגשתכם. הנתיב השמאלי משמש לעקיפה, ותו לא.

 

הג'ונגל האורבני שהוא הכביש הוא למעשה לא יותר מאוסף של פחיות ענקיות הנעות אחד לצד השניה במהירויות גבוהות. תאונות קורות, ועל כך אין ויכוח. אולם לנו, כנהגים, יש את היכולת לשנות ולהשפיע על המצב בכביש. אם כל אחד יעשה את חלקו, ולו הקטן ביותר, נוכל לשנות את האווירה ולהנות מנסיעה בטוחה מעט יותר כדי שלא נתעורר גם מחר בבוקר לפקק האינסופי, לצפירות ולנהיגה חסרת האחריות.

מערכת ערוץ 20

מערכת ערוץ 20

לתגובות

אולי יעניין אותך גם

הקרב על האקדמיה

"יש כאן שנאה לחרדים ורצון שהם ישארו בבית"

פרופסורים עתרו לבג"ץ: בטל את ההפרדה המגדרית באקדמיה. הפטריוטים משוכנעים שהעתירה לא באה מרצון לשוויון, אלא כי הם לא רוצים לראות את החרדים מול העיניים