17:55 27/07/2017
מבזקים
דף הבית > תרבות > הוי כנרת שלי, ההיית או חלמתי חלום?

הוי כנרת שלי, ההיית או חלמתי חלום?

ליאת כרמן מתגעגעת לימים בהם הכנרת התפרסמה בזכות השירים שנכתבו עליה ולא בגלל ערימות האשמה שהותירו בה המוני בית ישראל

בכל שנה מחדש חוזר אותו ריטואל, המוני בית ישראל יוצאים לנפוש לחופיה של הכנרת, ובעת עזיבתם את המקום משאירים "מזכרות" של הררי אשפה וזוהמה, עדות חיה לקרחנה שהתרחשה ימים קודם לכן.

אף פעם לא באמת הצלחתי להבין לראשם של האחראים לדבר הזה. האם אין בתוכם איזה מצפן פנימי המתריע שכך אי אפשר להשאיר מקום שאינו שלך, מקום שהוא הטבע של כולנו, נחלת הכלל של כולנו?

 

https://www.facebook.com/rubih/videos/10153678025097039/

מסע אופניים בחוף הכנרת. צילום: גל קליין

 

מסקרן היה להיכנס לבתים של האנשים הללו. אני כמעט בטוחה שבתיהם מצוחצחים וגרגר של אבק זה כבר כמעט סיבה לניקיון יסודי.

אז מה גורם בכל זאת לאנשים להתנהג ככה? האם העובדה שלא מדובר בנחלתם הפרטית? האם הידיעה שאנשי הניקיון כבר ינקו כי ממילא זאת העבודה שלהם? אולי בכלל מדובר בחינוך לקוי?

לצערי אין לי תשובה כנה וברורה, אבל תחושת הגועל והבושה ממה שרואות העיניים, עוטפת אותי בכל שנה מחדש. שירים רבים נכתבו על יופיה של הכנרת, מרחל המשוררת דרך נעמי שמר ועד אלתרמן, כמה עצוב שבמציאות של היום היופי והקסם של הכנרת נותר רק בשירים ולא במקום עצמו.

הוי כנרת שלי, ההיית או חלמתי חלום?

ליאת כרמון

ליאת כרמון

אולי יעניין אותך גם

שמואל פייגר

אביו של גוטמן ז"ל: "הוא השפיע על הרבה אנשים"

שמואל פייגר, אביו של הזמר אמיר פרישר גוטמן שהובא היום למנוחות, סיפר בראיון ל"לפני כולם" על בנו: "עוד כשהיה ילד אמר שיהיה מפורסם והוא קיים את הבטחתו"