17:26 28/05/2017
מבזקים

ערבים הציתו כניסת בית של יהודי בעיר העתיקה בירושלים

דף הבית > אקטואליה וחדשות > דרושה: חשיבה וגישה אימפריאלית

דרושה: חשיבה וגישה אימפריאלית

בוש הבן הוביל את ארה"ב למלחמה נכונה וצודקת אבל גם מתנצלת, שמטרותיה נוסחו ע"י יועצים משפטיים במקום אסטרטגים ואנשים בעלי חזון

לאחר שארה"ב זכתה לבקור מהגיהנום של שדים מעופפים שהרסו את תפארת עוזה של המעצמה הגדולה בתבל, פגעו בפנטגון והגיעו כמעט עד הבית הלבן – התאושש הנשיא ג'ורג' בוש השני די מהר וכספורטאי מושבע הבין באינסטינקט מה שנחשב אבן פינה בדוקטרינה הצבאית הישראלית: צריך מיד להעביר את המלחמה לשטח האויב. אחרת המחבלים ישובו עד מהרה לפגוע בלב ארה"ב.

וכך עשה ואכן על שמו רשומות מאז שבע שנות בטחון שבהן לא בוצעה שוב בתחומי ארה"ב אפילו פעולה אחת ע"י ארגוני הטרו האסלאמי ג'יהאדיסטי (כמה היו בתקופת נשיאות אובמה? לא מעט).
בוש הבן הוביל את צבא ארה"ב למלחמה נכונה וצודקת מאין כמוה וגם מוצלחת מבחינת הביצוע. אבל דא עקא – זו היתה מלחמה מתנצלת של ענק קשור בכבלים. מלחמה לגליסטית שמטרותיה נוסחו ע"י יועצים משפטיים במקום אסטרטגים בעלי חזון.

הנשיא האמריקני אולץ ע"י התקשורת הליברלית שמאלנית – האמונה על תקינות פוליטית מזויפת וצבועה – לקבוע, ולהכריז, להצהיר ולהישבע שסיבת המלחמה ומטרתה היא נשק להשמדה המונית הנמצא בעיראק בידי סדאם חוסיין. רק זה מה שהרגיע את מתנגדיו שהסכימו בעקימת אף ושפתיים להרשות לו לצאת למלחמה הנכונה והצודקת כל כך.
ובגלל שהמטרה הרשמית של המלחמה שהיתה בעצם חסרת חשיבות לא הושגה (כי הנשק להשמדה המונית כנראה הוברח במשאיות לסוריה) פתחו מתנגדיה בהסתערות על הנשיא וכלבי השמירה – שלא זכו בליטרת הבשר שלה צפו – פתחו במסע נביחות קולני והמערכת כולה אבדה עשתונות ונכנסה לשתוק.
אמריקנים רבים צרי אופק וחסרי הבנה וראיה היסטורית לועגים מאז לנשיא שהציל אותם ומשוכנעים שהמלחמה היתה מיותרת מבלי לראות ולהבין את יתרונותיה ותוצאותיה הברוכות – והראשונה שבהם: שבע שנות שקט ובטחון לארה"ב. אבל ככה זה כאשר אתה יוצא למלחמה בהתנצלות ומנסה לפייס ולרצות את להקת הכלבים הנובחים.

זו היתה מלחמה בריאה ונכונה מאד מבחינת האינסטינקטים שדחפו אליה. אך מציאה פיזית של נשק להשמדה המונית כמטרת על רשמית היתה טעות אם לא טפשות.

למלחמה כזו צריך לצאת כיוליוס קיסר הבא לנצח ולהשליט מרות ולא לשחק משחקים לגליסטיים של תקינות פוליטית. המטרה הראשונית העליונה היתה צריכה להיות כאמור העברת המלחמה אל שטח האויב כדי שהוא יברח ויסתתר, לרדוף ולהכות בו בארצו ועל אדמתו.

וכאשר מדובר באימפריה כמו המעצמה האמריקנית צריך היה ללוות את המלחמה בהצהרת חזון ושליחות (Vision and Mission Statement) שארה"ב באה לעשות סדר ונקיון במזרח הקרוב. ופניה "ב לניקוי וטיהור האזור ממוקדי טרור מוסלמי ג'יהאדיסטי, כולל 'מדרסות' ומסגדים שמחנכים ומטיפים לג'יהאד. וגם לסילוק ממשלות טרוריסטית ובחירת מושלים או ממשלות אנושיות שפועלות לרווחת האוכלוסיה ואזרחי המדינה.

מלחמת שלום עיראק
המלחמה המתנצלת של ארה"ב בעיראק מזכירה מלחמה ישראלית בשם "שלום הגליל". גם היא מלחמה צודקת ונכונה מאין כמוה שסורסה ועוקרה מהרגע הראשון ע"י שקולים זרים ומוזרים ולחצים של תקשורת שמאלנית ז'דנוביסטית מופקרת ופוליטיקאים ציניים כמו יוסי שריד וחבר מרעיו שאלצו את בגין להגביל את המבצע ל"ארבעים קילומטרים" המפורסמים. וזה מה שגרם לתסבוכת, אל תאמינו לשקרים. ולמה לדעתכם הנבחנים עמדו על המגבלה הזאת? כדי לכבול את ידיו של צה"ל ומנוע פגיעה ביאסר ערפאת בבת עינם שיב בביירות.

אני זוכר מפגש בביתו הירושלמי הנהדר של שלמה באום ז"ל סגנו המיתולוגי של אריק שרון ביחידה 101. בית גדול המשקיף אל הר ציון וחומות העיר העתיקה מצלע הואדי של גיא בן הנום. אחד המפגשים של ימי שישי בצהרים ב"בית ועד לחכמים" הזה שאליו באו דמויות ירושלמיות ולא ירושלמיות מרתקות כמו האלוף ישראל טל טליק, תא"ל אמציה חן "פאצי" מפקד סיירת שקד המיתולוגי, ההיסטוריון פרופ' יואב גלבר, המשפטן החריף אליקים העצני מקרית ארבע, ההיסטוריון הצבאי אורי מילשטיין ורבים אחרים שאינני מצליח לזכור את כולם כיום.

באחד המפגשים שרטט בפנינו באום את התכנית הנכונה והאופטימלית מבחינה אסטרטגית ותכנונית. לפי תכנית זו לא נכון לפלוש ללבנון מדרום דרך ההרים אלא מנחיתים מהים אוגדת צנחנים במערב ביירות, לתוך האזור בו היו ערפאת ומפקדות אש"פ שפקדו ותיאמו את פעילות הטרור בדרום לבנון וצפון ישראל.
במקביל, יחידות אחרות של צה"ל נכנסות מדרום רודפות ומכות במחבלים שנמלטים צפונה ושם היתה נכונה להם הפתעה מרה. זו פעולת מלקחיים משולבת שבה מרוצצים את ראש הנחש בביירות ומשמידים את התשתיות והמערכות ומתקדמים מזרחה ודרומה. רק כך היה ניתן לחסל את ארגוני הטרור ולשחרר מהם את לבנון.

בפועל אכן הגיעו כוחות צה"ל עד ביירות וצרו על ערפאת ואעשיו וגם אני הייתי שם עם הצנחנים בראש ההר בקולג' האמריקני. הצבא הסורי נסוג מזרחה על ציר ביירות-דמשק. כזכור חיל האויר השמיד ביום הראשון למלחמה את כל הטילים נגד מטוסים שהיו בבקעת הלבנון והפיל תוך דקות ספורות 70 מטוסים סורים. 70:0.
בפגישה ההיא אצל באום הבעתי את דעתי שאסור היה להסתפק בחצי עבודה. לאחר הצלחת השלב הראשון – השמדת האויב האשפ"י במערב ביירות ודרום לבנון – ובמקביל לו היה צריך "לנצל הצלחה" ולדחוק את רגלי הסורים אל מחוץ ללבנון באופן סופי ומוחלט ולשחרר את לבנון מהכבוש הסורי.
חיילים אמריקאים על אדמת עיראק. צילום: משרד ההגנה האמריקאי

וזו אגב היתה גם טעותו הפטאלית של הצבא האמריקני בעיראק. לאחר נצחונו המהמם אסור היה לו להישאר ולהיתקע בעיראק כמטרות נייחות לפגיעה. אלא היה עליו להמשיך מיד לעבר סוריה, מדינת הטרור שעמדה בראש רשימת "ציר הרשע" המפורסמת. כל מפקד כתה בצה"ל יודע שלאחר כבוש מוצלח של היעד והשמדת האויב ישלנצל מומנטום, לישם את עקרון "נצול ההצלחה" ולהמשיך מיד אל היעד הבא. ולצבא האמריקני צפה שם יעד קלאסיאידאלי – סוריה.
אם ארה"ב היתה ניגשת למלחמה זו לא כענק בכבלים ומוגבל ע"י גורם שמאלני-משפטני, אלא ככח אימפריאלי שבא למזרח הקרוב "לעשות סדר". קרי: לנקות את האזור המסוכן הזה מטרור וממה שמצמיח טרור – החינוך במדרסות האסלאמיות וההסתה במסגדים והתקשורת.

אם סוריה היתה מטופלת אחרי עיראק היתה באה גם עדנה ללבנון שהיתה משתחררת מהכבוש הסורי וגם מחיזבאללה שהיה מוצא עצמו ללא עורף סורי. האיראנים לא היו מצייצים אז (אובמה עוד לא היה שם לשרת אותם מתוך הבית הלבן).
פחדה של ארה"ב, המעצמה הגדולה, היה נופל על כל מדינות האזור שהיו מבינות את הרמז והמסר, מקפלות את דגלי האסלאם הקיצוני הפרוע וסוגרות את בסטות הטרור.

כל שהיה נחוץ אז ונחוץ גם היום לארה"ב הוא גישה אימפריאלית גישה לא מתנצלת האומרת: אם אנחנו השוטר של העולם, אז בוא נתחיל להתנהג כשוטר של העולם ולא כנמושות. ואם מישהו מעז להתקיף אותנו בביתנו דמו בראשו ונכה בו עד חורמה. וזו צריכה להיות גם גישתה של לישראל ככח אזורי מאג'ורי.

לי נראה שיש תקוה וסכוי שגישה זו תאפיין את הנשיא האמריקני הבא אם האמריקנים יצביעו נכון. רק כדאי שיהיה לו יועץ כמוני שיימנע אותו מטעויות.

מיכאל יגאל מימון

מיכאל יגאל מימון

חילוני שומר שבת • חסיד א"י השלמה בן גוריון בגין והרב קוק • מטיף לבחירות אזוריות ומשטר נשיאותי • קורא לבזור השלטון הרכוזי בתריסר נציבויות אוטונומיות שישאו את עצמן כלכלית ויגרמו לפזור אכלוסין והחלשת ההגמוניה התל אביבית • בעבר איש מודיעין, אמנות, עתונאי ויועץ פוליטי • כיום הוגה בתורה וקבלה ושופע דעות פוליטיות ורוחניות • וכבר לא עושה חשבון לאף ממסד ולאף אחד חוץ ממנו למעלה. יש לי בלוג עיקרי בשם "חשבון נפש", שני בשם "לתקנת מדינת היהודים" והשלישי "על ענינים שברוח"
מיכאל יגאל מימון
מיכאל יגאל מימון

אולי יעניין אותך גם

משפט לא הוגן. אלאור אזריה. צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

דחיית הגישור מוכיחה – הצבא רוצה הרשעה מהדהדת | פרשנות

גם השופטים הבינו כי משפט אזריה לא סתם ערער את החברה הישראלית, הוא טלטל את צה"ל ואת הציבור, בגלל שאף אחד לא יכול לראות לוחם מצטיין עומד לדין על חיסול מחבל

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.