18:49 29/06/2017
מבזקים
דף הבית > תרבות > "בן-גוריון אפילוג" – הזדמנות שהוחמצה

"בן-גוריון אפילוג" – הזדמנות שהוחמצה

הסרט התיעודי על ראש ממשלת ישראל הראשון אמנם קולח ומרתק, אך הניסיון של יוצריו לעשות בו שימוש פוליטי מעיב על ההנאה מהיצירה

"בן גוריון – אפילוג" הוא מסוג הסרטים שלא מגיעים באופן תדיר לאקרנים בבתי-הקולנוע. בסרט דוקומנטרי בן שעה אחת שמושא העיסוק שלו הוא ראש ממשלת ישראל הראשון, גלום פוטנציאל לחשוף קהלים חדשים לתכנים ולשאלות היסטוריות חשובות  שלא עולות על סדר היום הישראלי לעתים תכופות. כמה חבל, יוצרי הסרט פספסו את ההזדמנות הזו ובחרו להציג תמונה מעט חד צדדית של תפישתו הפוליטית בן-גוריון ומנותקת מהקשרה ההיסטורי. ועדיין, "בן גוריון – אפילוג"  מציג דיוקן עשיר ומעורר השראה של מייסד המדינה, מה שממתיק את תחושת ההחמצה.

הסרט מבוסס על ריאיון בן שש שעות שקיים בשנת 1968 בשפה האנגלית ד"ר קלינטון ביילי, עולה מארה"ב, עם ראש ממשלת ישראל הראשון דוד בן-גוריון בשדה בוקר. בן- גוריון, אז בן 82, כבר אינו ראש הממשלה, והריאיון מתקיים חודשים ספורים לאחר פטירת רעייתו פולה. במאי הסרט יריב מוזר,נתקל בהקלטות הריאיון במקרה בארכיון ספילברג בירושלים בעת שחיפש אחרי סלילי סרט בשם "42:6", סרט עלילתי שעסק בבן גוריון, מטרתו הראשונית של הריאיון הייתה להוות חלק מתחקיר לקראת הפקת הסרט.

ליבת הסרט כאמור, וההצדקה ליצירתו היא אותו ריאיון בודד. אין מדובר בהפקה דוקומנטרית על תולדות חייו, אלא התמקדות ברפלקציה שלו על סוגיות שונות בעשייתו, פועלו ותולדות חייו ממרומי גילו. הסרט מצליח לגעת בשעה קצרה בנושאים רבים ומגוונים, ביניהם בחירתו להתגורר בנגב, הרחק ממרכז הפעילות הכלכלי-פוליטי של ישראל; פגישתו עם הקנצלר הגרמני אדנאואר, שעוררה בזמנו מחלוקת רבה; וגם סוגיות פילוסופיות והיסטוריות כאלה ואחרות, מהן ניבט אלינו בן-גוריון כאינטלקטואל ואיש מחשבה מורכב.

בן גוריון ופרס ב-1962. קרדיט: פלאש 90
בן גוריון ופרס ב-1962. קרדיט: פלאש 90

חשוב להדגיש שהסרט לא  מהווה יצירה דוקומנטרית אינפורמטיבית. צופה ללא היכרות, או בעל היכרות מועטה עם הביוגרפיה של בן-גוריון וההיסטוריה של מדינת ישראל, יתקשה להבין את חשיבות ההתמקדות בסוגיות המועלות בסרט. מהבחינה הזו, הצפייה בסרט בקולנוע אינה מומלצת במיוחד לאלו שאינם חובבי הז'נאר, חובבי ההיסטוריה של הציונות, או בעלי היכרות עמוקה עם פועלו של בן-גוריון.

"אני מחשיב את לידתי ליום בו הגעתי למדינה הזו"

הנקודה החזקה בכל זאת של הסרט, היא הצלחתו ביצירת פורטרט של בן-גוריון כדמות מעוררת השראה, ולו ברמה האישית אם לא הפוליטית. בן-גוריון הקשיש, מאחוריו חיים מלאי עשייה, מתראיין באופן רהוט המעביר את הרושם שהוא מלא אנרגיה וכוחו עדיין במתניו. בדבריו לא ניתן למצוא נימה של מרמור או טינה, היכולים לאפיין פוליטיקאי שימי הקריירה המדינית שלו מאחוריו. בעיניים נוצצות וללא שמץ של ציניות הוא מדבר על חלומו להפריח את הנגב,  תכנית הזוכה מפיו לכינוי "חלומי הגדול ביותר". בקול נלהב הוא מדבר על שתילת העצים בשדה-בוקר והצפייה בהם צומחים ומלבלבים.

עם אריאל שרון בביקור בגבול המצרי. קרדיט: פלאש 90
עם אריאל שרון בביקור בגבול המצרי. קרדיט: פלאש 90

אהבתו לחלום ארץ ישראל שהיא אותנטית וחפה מציניות ("אני מחשיב את לידתי ליום בו הגעתי למדינה הזו"), כוח החיים והאמונה הגדולים שפיעמו בו, כמו גם דבקותו בכוחם של המחשבה והרעיון, באים לידי ביטוי היטב בסרט. מבין קטעי הריאיון המובאים בו, משורטטת דמותו של אדם בעל שיעור קומה אינטלקטואלי יוצא דופן, שהיה מונע ממוטיבציה וחדוות עשייה עצומה.  

הקטע המרגש ביותר בסרט, הינו הרגע בו נשאל בן גוריון על לכתה לעולמה של רעייתו פולה ועל חייו כאלמן, קטע הריאיון של השניים ביחד המשובץ בסרט הוא פנינה ארכיונית אמתית. לשאלת המראיין – האם כעת אחרי לכתה הוא מרגיש עצמו כ"אדם שבור"? עונה בתחילה בן-גוריון: "למה שאהיה שבור? זה הגורל". "היא הלכה אחרי למדבר פעמיים (הכוונה להגירה מארה"ב לישראל ואחר כך למעבר לשדה בוקר, ע.ד), לא הרבה נשים היו עושות זאת", הוא מוסיף, ומגלה "היום אני חצי בן-אדם אך עלי לעשות מה שאוכל".

צריף בן גוריון ב"שדה בוקר", הפרחת הנגב הייתה חלומו הגדול. צילום: Segal
צריף בן גוריון בשדה בוקר, הפרחת הנגב הייתה חלומו הגדול. צילום: Segal

 

"מוטב לטעות בדמוקרטיה מאשר לאמץ את תפישת הימין"

למרבה הצער, ההחמצה הגדולה של הסרט טמונה בפספוס ההזדמנות להציג דיון מורכב בשאלת עשייתו המדינית ועמדותיו הפוליטיות. חלקו האחרון של הסרט מוקדש להבאת ציטוטים של בן-גוריון החוזר על כך שאם הייתה ניתנת לו ההזדמנות, היה מוותר ללא ספק על חלום הארץ השלמה לטובת שלום. ניכר כי כוונת היוצרים הייתה להעביר את הרושם והמסר כי בן-גוריון, לו היה חי היום, היה מתנגד מובהק להתיישבות ביהודה ושומרון.  בריאיון שנתנה עורכת הסרט יעל פרלוב לעופר אדרת מ"הארץ", היא אמרה כי הסרט מבטא עבורה געגועים למנהיגות אחרת, "הריאיון שמצאנו הזכיר לי את המנהיג שאין לנו היום. זו ערגה לרצינות, למנהיגות", הסבירה.

לקראת סופו של הסרט נשאל בן גוריון האם לדעתו הדמוקרטיה הישראלית תשרוד, "אני מקווה" עונה בן גוריון," לפעמים דמוקרטיה עשויה לטעות, אך מוטב לטעות בדמוקרטיה מאשר לאמץ את תפישת הימין". כאמור, הקלטות הריאיון המקורי של ביילי עם בן גוריון  הן באורך של שש שעות. לא ניתן להתעלם מכך שבחירתם של יוצרי הסרט בציטוטים אלו של בן- גוריון חותרת להצגת דמותו כאיש שמאל- הומינסטי,  שעקרונות הדמוקרטיה היוו תמיד נר לרגליו. בחירה הקורצת אולי לטענות נפוצות בשמאל בעת הזו, לפיהן שלטון הימין מאיים על הדמוקרטיה בישראל. ביחס למנהיג שזכה לעתים תכופות לכינוי "דיקטטור" מפי מבקריו, שיבוץ הציטוטים הללו בסרט, ללא שמץ רמיזה על חלקים רבים מפועלו שלא עלו בקנה אחד עם הגדרת המושג דמוקרטיה, הוא לכל הפחות תמוה.    

עם אשתו פולה ב-1949. צילום:ויקיפדיה
עם אשתו פולה ב-1949. צילום: ויקיפדיה

ישנו טעם להארת ההומניזם והדבקות בדרך של שלום שהיוו במידת מה חלק מאישיותו ואופן הנהגתו של בן גוריון.  אך הבחירה ליצור סרט שלם שמטרתו לעמוד על אופיו ותפישת עולמו מבלי להזכיר ולו במילה את השלטון הצבאי שהנהיג על ערביי ישראל במשך 20 שנה; את יחסו השנוי במחלוקת לעליות מארצות המזרח התיכון וצפון אפריקה; את העובדה כי הוא עצמו הנהיג את המדינה בימי מלחמת העצמאות ובתקופת הקמתה – תקופה בה נתפסו שטחים שעליהם ישבו זה מכבר כפרים ערביים, או את היותו סוציאליסט, הינה לטעמי חורקת מאוד. יותר משהיא מהווה פספוס ברמת הדיון ההיסטורי, היא חוסכת דיון מאתגר מהצופים. בין היתר, מפני שנדירות ההזדמנויות בהן יצירה שכזו עולה על גבי מסכי הקולנוע וזוכה לתשומת לב תקשורתית ולשיווק מסחרי.

לזכותם של היוצרים ייאמר כי הסרט ערוך באופן מהודק, זרם דבריו של בן גוריון שוטף, והריכוז של הצופה נשמר גם במעבר בין הנושאים הרבים. גם קטעי הארכיון המצולמים הרבים המשובצים על רקע דבריו, מגוונים ומחדשים, ועושה רושם שנבחרו בקפידה וביד מיומנת. בכל זאת,  כנראה שכדי לצפות ביצירה תיעודית מורכבת וכנה, שתאתגר את הצופים בה עם שאלות מורכבות על האידאולוגיה של מקימי המדינה והרלוונטיות שלה לימינו , ייאלץ הקהל הישראלי להמתין.

עדי דניאל

עדי דניאל

עורכת חדשות באתר ערוץ 20

אולי יעניין אותך גם

קובי פרץ בבית משפט. צילום פלאש 90

18 חודשי מאסר נגזרו על קובי פרץ

בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל חלקית את הערעור שהגיש הזמר שהורשע בהעלמת מס והמתיק את עונשו בחצי שנה. פרץ בתגובה: "אין עוד מלבדו"