מבזקים
דף הבית > אקטואליה וחדשות > אסור להשוות? חובה להשוות

אסור להשוות? חובה להשוות

השואה הפכה לפרה קדושה. אסור להשוות אף אחד לנאצים, אסור לדבר על משמעות השואה עבור העם היהודי. אם אנחנו רוצים לקיים את צוואת הנרצחים, אסור לשתוק על גילויי האנטישמיות בעולם

יום השואה הוא היום בו אנו מציינים את הירצחם של ששת המיליונים מבני עמנו, שליש מכלל העם היהודי באותה תקופה, אבל השואה נמצאת בתודעה שלנו במשך כל ימות השנה. זה מתבטא בספרים, במאמרים ובעיקר בהרבה מחשבה. כל כך הרבה שאלות, אבל שתיים מהן קריטיות: איך חברה הופכת להיות נאצית, והאם 'אפשר להשוות'?

יש מין טאבו על השואה. 'אסור להשוות'. 'אסור להשתמש בזכר השואה'. אבל מה קורה כאשר באופן רציף ובצורה איטית אך קבועה, מתנהלים כנגד בני עמנו בצורה דומה מאוד אליה התייחסו ליהודים בגרמניה?

חרם נגד יהודים, אז כהיום. צילום: Anders Beer Wilse
חרם נגד יהודים בנורווגיה בשנות ה-30', אז כהיום. צילום: Anders Beer Wilse

ככל שקוראים יותר על תהליך היווצרות השואה, מגיעים למסקנה שזה בהחלט יכול לקרות שוב. הרי היטלר לא חי בוואקום. את ההשראה שלו הוא קיבל מדורות על גבי דורות של הסתה אנטישמית מימין (דתית) ומשמאל (סוציאליסטית).

התשובה לשאלה השנייה קשורה בשאלה הראשונה. איך קורה שחברה הופכת להיות נאצית? היא הופכת להיות נאצית ברגע שהיא נותנת לגיטימציה לאמירות קיצוניות. כשאנשים לא משלמים מחיר על השקרים שהם מפיצים נגד היהודים. כששנאה והוצאת יהודים מחוץ לכלל הופכת להיות לגיטימית.

אם את השואה הראשונה ביצעה מפלגה שהיא הכלאה של ימין קיצוני ושמאל קיצוני (נאציונל-סוציאליסטים), הרי שהסיכון בימינו מגיע מהקואליציה של השמאל הרדיקלי והאסלאם הקיצוני. שיהיה ברור, סימון מוצרים מההתנחלויות הוא אנטישמיות גרידא. מי שמשלה את עצמו שזו ביקורת לגיטימית טועה לחלוטין. מי ששותק כשמחרימים את אחינו, שלא יתפלא שזה יגיע גם אליו.

מי שחושב שבעלות הברית שלנו יעמדו לצידנו בעת צרה, שיבדוק את ההיסטוריה. העזרה תמיד הגיעה רק אחרי שהקרב הוכרע. אין ספק שמצבנו טוב בהרבה מפעם, אבל אני בטוח שאפשר לשפר אותו הרבה יותר, כל עוד אנחנו זוכרים את שני העקרונות הכי חשובים: האחד, שאנחנו צריכים להתחזק כל הזמן ולייצר הרתעה קבועה ורציפה, והשני, שאנחנו צריכים לגבות מחיר ממי שמחרים אותנו וללחוץ עלינו.

ההשלכות של דיון כזה מרחיקות לכת אבל חשובות ביותר. האם הלקח המוסרי שלנו מהשואה הוא לרחם על אזרחים פלשתינאים כפי שרמז הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ? האם הלקח הוא להיצמד בכל מחיר לשמאל האירופאי שמרחיק את המתנחלים ויוצר חוצץ בינם לבין שאר אזרחי המדינה, או לנסות לקיים כמה שיותר בריתות גם עם הימין האירופאי, למרות שחלקים ממנו היו בעבר אנטישמיים?

בכלל, כמה אנשים בישראל מוכנים להגיד בפה מלא שאסור לנהל משא ומתן עם אבו מאזן בגלל שהוא מכחיש שואה? מדוע אותם אנשים שאומרים שאסור להשתמש בזכרון השואה כי זה מוזיל אותה, מסכימים לוותר לרשות הפלשתינית על שטחים בישראל? ומה לגבי חבר כנסת בישראל, דב חנין, שאומר שאנחנו מבצעים טיהור אתני בשטחים? האם יש הצדקה להשאיר חברת כנסת מכהנת בתפקידה (חנין זועבי) שמשווה את ישראל לנאצים?

חיים שלמים לא יספיקו כדי לקבל תשובות לגבי מה שקרה שם, אבל הכל בוצע בידי בני אדם, לא מפלצות, וזה לא קרה בפלנטה אחרת אלא באירופה. אנחנו חייבים להמשיך וללמוד כדי שנוכל לקיים את צוואת הנרצחים ולהחזיק את המפעל הציוני בחיים. לא רק שאסור להשוות, אלא שחובה עלינו להשוות, ואם למישהו באירופה זה מפריע, צריך להבהיר להם: אתכם לא ניסו להשמיד. אותנו כן.

יהי זכר הנרצחים ברוך.

מתן אשר

מתן אשר

אולי יעניין אותך גם

דוחה את רעיון האי המלאכותי. ראש הממשלה בנימין נתניהו בדיון על דו"ח מבקר המדינה. צילום: הדס פרוש, פלאש 90

רה"מ נתניהו: "מצר על הוויכוח עם ההורים השכולים בכנסת"

רה"מ אמר את הדברים בפתח ישיבת הממשלה. הסופ"ש התראיין נתניהו לרשת "פוקס ניוז" והכריז: "המבחן לשלום עם הפלסטינים - הפסקת מימון הטרוריסטים"

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.