4:30 29/06/2017
דף הבית > חם ברשת > אנחנו האחוז האחד

אנחנו האחוז האחד

אלו שתחת האלונקה, נותנים יותר וצריכים לקבל יותר

שמי דביר ואני סמג"ד בגדוד חי"ר בפיקוד צפון. לפני כשלוש שנים פגשתי את חבר הכנסת לשעבר דני דנון, ששימש אז בתפקידו כסגן שר הביטחון וכממונה על שירות חיילי המילואים. שאלתי אותו מה הוא קידם לטובת חיילי המילואים והוא השיב: "אה, אנחנו סוגרים המון יחידות מילואים מיותרות, וכך נפנה יותר זמן לאימונים עבור היחידות שאנחנו כן צריכים".

נזעקתי ואמרתי: "אבל דני, זה באמת טוב ויפה ואנחנו המילואימניקים אכן צריכים להתאמן יותר, אבל אתה לא מבין שאתה בעצם מעמיק את חוסר השוויון בנטל?". דנון לא ענה ורק משך בכתפיו, כאומר: "לאף אחד לא באמת אכפת מכם, וכמה ימי מילואים תיטחנו".

לעדכונים נוספים על מאבק המילואימניקים – לחצו כאן

מילואים. לא כל יום עמוד ענן. (דובר צה"ל, flickr)
מילואים. (דובר צה"ל, flickr)

בעשרים השנים האחרונות קמות ונופלות מחאות שונות על הצורך בשוויון בנטל ועל גיוס החרדים ובני הישיבות. כולם מדברים על השירות הסדיר, אבל אף אחד לא מדבר על כך שחוסר השוויון האמיתי מתחיל דווקא כשהוא מסתיים: עם תקופת המילואים שמחזיקה אותך בכוננות בשנים הכי קשות של החיים, בין גיל 21 ל-40 (או 45 לקצינים).

בעוד רוב אזרחי ישראל יכולים ללהג להם בבתי הקפה האם לחסל את החמאס או שמא להיכנס בנסראללה מבלי שההחלטה באמת תשנה להם את חיי היומיום – אנחנו, המילואימינים הקרביים, הם אלו שנקראים לדגל בצווי 8 כמעט כל שנתיים; אלו שטוחנים את החולות של צאלים בחום יולי-אוגוסט, או נשכבים בבוץ החורפי במארבי גדר אל מול בני דודנו שבצפון.

אנחנו עושים זאת באהבה, שמחים להקריב למען המולדת ומבינים את החשיבות של כשירותנו ליום פקודה. אבל כשהנתונים מראים כי כאחוז אחד בלבד מכלל אזרחי המדינה משרתים שירות מילואים משמעותי (מעל לעשרים יום במשך שלוש שנים) כבר לא מדובר יותר בצבא העם. כבר אי אפשר יותר לסמוך על הפטריוטיות והמוטיבציה שייגרמו לאנשי המילואים להגיע פעם אחר פעם, לאימונים, תעסוקות או חלילה מלחמות, תוך כדי שהם ומשפחתם משלמים מחיר כבד כל כך.

אין לנו ספק שהפתרון איננו צמצום ימי המילואים, אנחנו מבינים עד כמה האימונים הכרחיים לתפקוד יחידותינו. אך אפשר וצריך לתגמל אותנו בהתאם:
• תשלום של מאתיים שקלים עבור כל יום מילואים, החל מהיום הראשון, שישולם עם סיום המילואים, ולא כעבור שנה וחצי.
• תשלום כפל שכר על ידי הביטוח הלאומי בכדי לתמוך בחיילי המילואים העצמאיים, וכדי לייצר תמריץ עבור מקומות עבודה להעסיק אנשי מילואים במקום לדחותם (מתי בפעם האחרונה ראיתם מג"ד שעובד כשכיר בחברה פרטית?)
• התחשבות בחיי המילואימניקים בעת קביעת לוח אימונים, כולל הדממה בחודש אוגוסט, חופשת חנוכה ותקופות המבחנים באוניברסיטאות.
• ביטול הנוהג הנפסד של קריאה לחיילי מילואים לתרגילי פתע (הנקראים גם צווי 9), שחוקיותם מוטלת בספק.
• הטבות נוספות כגון הנחה משמעותית בחשבון הארנונה (משהו כמו 50% במקום החמישה העלובים שמוצעים כיום), פטור מתשלומים ממשלתיים שונים ועוד.

הגיע הזמן שצה"ל והמדינה יתחילו להתחשב, והפעם ברצינות, באלו שממשיכים במשך שנים לסחוב את האלונקה תחת ידיהם. הגיע הזמן שיתחילו לספור את האחוז האחד. כי אנחנו כל מה שיש לכם.

דביר אינדיג

דביר אינדיג

אולי יעניין אותך גם

המכתב ששלח רה"מ הראשו ופורסם על ידי הנין. צילום: ליאור שורקה

המכתב ששלח בן גוריון לאמא לעשרה ילדים

"תזכי לגדל אותם לתורה לעבודה ולמעשים טובים", כך כתב רה"מ הראשון דוד בן גוריון במכתב למזל כהן. לאחר פטירתה, פרסם נינה את המכתב שהפך לוויראלי