19:59 22/09/2017
מבזקים
דף הבית > אקטואליה וחדשות > אל תחשבו שלא שמנו לב

אל תחשבו שלא שמנו לב

פרס ישראל לתעאיוש, טקסי זכרון משותפים עם האויב, כיתת יורים נגד הלאום וקריאה למהפכה צבאית. אחרי הדממה של ימי הזכרון והעצמאות, אי אפשר לשתוק יותר

כשיאיר גולן בחר לנצל את טקס יום השואה בתל יצחק כדי לומר לעם ישראל שהוא מזהה בו תהליכים שמזכירים לו את גרמניה של שנות ה-30', תלשתי שערות. איך הוא יכול לומר דבר כזה, כסגן הרמטכ"ל? איך הוא יכול לעמוד על בימת הנואמים בטקס יום השואה, מול ניצולי שואה, ולומר להם שהם גידלו את אלו שברחו מהם? האיפוק היה כמעט בלתי אפשרי.

שבוע חלף וקיבלתי על עצמי לשמור על שתיקה. לא משנה מה יקרה ביום הזה, אמרתי לעצמי, לא אתן להם להרוס אותו עם עוד ויכוחים של ימין או שמאל, לאום ושלום. לא משנה איך יתבטאו אנשי מערכת הביטחון, מה יאמר נשיא המדינה, מה יכתבו ב"הארץ", אני גוזר על עצמי שתיקה. ביום הזה צריך לזכור את סיפורי הגבורה, להתאבל על האובדן, לא לתת לאף אחד להרוס את השכול.

אבל זה לא אומר שלא היה על מה להזדעק.

אתוס השכול המשותף

בבית הספר הירושלמי ליד"ה (ליד האוניברסיטה) התקיים אירוע מיוחד לציון יום הזיכרון. "הפורום למשפחות שכולות", ארגון שמאל רדיקלי, הוזמן ליטול חלק בטקס. יחד עם משפחות שכולות ישראליות, הוזמנה גם "משפחה שכולה" פלשתינית. בתם נהרגה מכדור תועה של חייל צה"ל, כך על פי הפרסומים.

תיכון ליד"ה ירושלים. צילום: פלאש 90
תיכון ליד"ה ירושלים. צילום: פלאש 90

למה מלמדים את נערי בית הספר האליטיסטי כי הפלשתינים שותפים לשכול של יום הזיכרון? לא ברור. היטיבה להסביר זאת אחת מתלמידות בית הספר: "מנסים בכוח להחדיר לנו, בתוך בית הספר, שהפלשתינים צודקים ואנחנו הם אלו שטועים".

לא רק תלמידי ליד"ה נאלצו לסבול את הניסיון הפושע להפוך את יום הזיכרון ליום של אבל משותף בין הישראלים ורוצחיהם.

שבתי בנדט, כתב "וואלה" פרסם כתבה בה ניסה לקשור בין האבל של שני הנרצחים בפיגוע בצומת גוש עציון, יעקב דון ועזרא שוורץ ובין שאדי ערפה, שנהרג מירי של המחבל. בנדט שוטח את סיפורם של שני ההרוגים היהודים – דון, רב שהתגורר באלון שבות, ושוורץ, נער אמריקאי שהגיע ארצה לשנת למידה.

בין אשתו של דון ואמו של שוורץ נוצר קשר אמיץ, אך הן אינן מעוניינות ליצור קשר עם ערפה. "ואולם, עם משפחתו של פאדי היא (שרה דון) מספרת שלא נוצר קשר לאחר הפיגוע. היא מעריכה כי החינוך הפלשתיני הוא הגורם לטרור. "כששאלתי את התובע הצבאי שמטפל בתיק נגד המחבל איך הוא התייחס לכך שהוא רצח פלשתיני, הוא אמר שהוא לא הביע חרטה – אלא הצטער שזה לא היה עוד יהודי", סיפרה. "הם מחונכים מגיל אפס למלחמה ולשנאה וזה מוליד גם רוצחים. לא כולם, אבל יש".

פרס ישראל לתעאיוש

החוקר פרופסור דוד שולמן שזכה בפרס ישראל בתחום חקר הדתות העלה סרטון בו סיפר כי יתרום את המענק לארגון השמאל הרדיקלי "תעאיוש", שהוא היה ממקימיו. בסרטון שיתף את הצופים בהתלבטותו אם להיעתר לבקשת הוועדה לקבל את הפרס. "לנוכח המצב המידרדר הכולל, רדיפת פעילי תעאיוש ופעילי שלום וזכויות האדם, על ידי הממסד והימין המנציחים את הכיבוש", אמר, אך כאמור החליט לקבל את הפרס.

דבריו של שולמן בסרטון שהעלה אינם חדשים. תעאיוש פועל בדרום הר-חברון, שם הוא מעודד הפגנות אלימות נגד חיילי צה"ל.

לאחר פרסום דבר זכייתו של שולמן בפרס ישראל הביעו ארגוני הימין ביקורת רבה על הזכייה, אך יו"ר הוועדה, שר החינוך נפתלי בנט, ניצב לצדו של שולמן ואישר את המלצות הוועדה.

מי שמאמין, שיטופל

ב"הארץ" העמידו את אתוס יום הזיכרון מול כיתת יורים. רוגל אלפר ניצל את טור ביקורת הטלוויזיה שלו כדי לעלוב בזכרו של אליאב גלמן שנהרג מאש כוחותינו כשאלו ניסו לסכל פיגוע דקירה. אלפר תקף את ערוץ 10 ששידר כתבה מרכזית על גלמן, שנהרג "בגלל מצעד איוולת", לדבריו של מבקר הארץ.

"האם גלמן הגן על קיום המדינה בעת מותו? ברור שלא. האם יש לי שותפות גורל עמו? לא. האם ייצג אותי ונלחם למעני שם? לא. האם, כפי שהוצג בכתבה הוא גיבור? לא. לקרוא לו גיבור זו זילות של מושג הגבורה בקרב שהפגינו חללי מערכות ישראל", כתב אלפר.

הוא לא עצר שם. בכתבה, שזכתה לכותרת "גם יום הזכרון הוא פוליטי", הבהיר אלפר כי הוא אינו מוכן להתפייס עם משפחת גלמן, "שאורח חייה לא מוסרי בעיניי ואף מחרב את ישראל כמדינה דמוקרטית. אפילו ביום הזכרון כבר אי אפשר לברוח מהסכסוך האידיאולוגי הזה. אסור לברוח ממנו. אליאב גלמן מת בגלל מצעד איוולת שנטל בו חלק כמתנחל. הוא לא מת על הגנת "הארץ".

אלפר לא היה היחיד. אורי משגב הקדיש טור שלם לבעיה הלאומית החשובה ביום הזה, הדרת נשים מטקסי זכרון. "מי שמאמין שאסור לנשים לשיר, או שאסור לגברים לשמוע נשים שרות", כתב משגב, "הוא מטורף בהגדרה. ראוי לנסות לטפל בו, לשקם אותו. להסביר לו שהוא מטורף".

אם לא הבנתם את דבריו של משגב, אדם דתי שמקפיד על 'קול באשה ערווה', ראוי לנסות לטפל בו. מי שמאמין, שיטופל.

צבי בראל, פרשן "הארץ" וחבר הנהלת העיתון, כתב מאמר תחת הכותרת "לקראת מהפכה צבאית". על רגע הגינויים של ראש הממשלה נגד יאיר גולן, שאמר שהחברה הישראלית מזכירה לו תהליכים שעברו על גרמניה של שנות ה-30'.

"פרץ ההפחדה והגינוי שנורה מפיו של נתניהו נגד גולן, מעיד על כך שהוא אכן מפחד מאובדן שליטה במאבק על עיצוב הערכים". כתב בראל. לדבריו, נתניהו שומע היטב את הבעבוע המעיד על כך שלממונים על ביטחון המדינה נמאס מן הקרקס שהוא מנהל. הם רואים עצמם אחראים למה שיקרה במדינה אם לא יעצרו אותו ואת חבר מרעיו בזמן.

בראל לא הסתפק בכך וקרא לצה"ל לחולל מהפכה, "הצבא אינו צריך לכבוש את הכנסת או את משרד ראש הממשלה ואת תחנות הטלוויזיה כדי לחולל את המהפכה. ה"עם" עדיין אתו. אבל איזנקוט, גולן ואפילו יעלון אינם יכולים להיות בטוחים כמה זמן יישאר "העם" עם הצבא.".

אפשר רק לחשוב איך היה מגיב בראל אם סגן הרמטכ"ל היה נוהג כמעשה עופר וינטר ומצטט פסוקים מהתורה כדי לעודד אותם להילחם. כשהדעות מתאימות, אפשר לוותר על הדמוקרטיה לטובת משטר צבאי.

עם אחד, מדינה אחת

ביום הזכרון וביום העצמאות ניסינו לשמור על אחדות. הרי אנחנו עם אחד במדינה אחת. צפוף פה וכולנו משפחה גדולה וקולנית. אך יש מי שניצל את היום הזה דווקא לנסות ולנפץ את האתוס. לא אמרנו מילה, אבל אל תחשבו שלא שמנו לב מה קורה בצד השני.

בזמן שעם ישראל התרגש מהרצל ביטון, היה מי שראה בטקס את התגשמות דברי יאיר גולן. במקום להתפעם מהגבורה האזרחית שהוצגה בטקס, הם התמקדו דווקא בחיילי צה"ל. באחד משלבי הערב, יצרו הדגלנים את הכתובת "עם אחד, מדינה אחת", וקריאות האזהרה מהנאציזם שנמצא מעבר לפינה החלו.

עם אחד מדינה אחת. דגלנות יום העצמאות. צילום מסך: ערוץ 2
עם אחד מדינה אחת. דגלנות יום העצמאות. צילום מסך: ערוץ 2

אי אפשר שלא לחזור פעם אחת נוספת אל דבריו של יאיר גולן כדי להבין מה קרה פה ביומיים המרגשים הללו. מי שחושב שישראל היא מדינה נאצית ממילא לא יעריך את העובדה שכל כך הרבה אנשים הקריבו את חייהם למענה. עבורם כל מערכות ישראל – החל במלחמת העצמאות, דרך מלחמת ששת הימים ועד לאינתיפאדה השלישית – כולם גבו קרבנות לשווא. הם מתו סתם. בלי סיבה.

סיפור עצמאותה של ישראל המודרנית הוא סיפור מעורר השראה. התקומה שלאחר השואה, המאבק לעצמאות של עם שהיה מפוזרבין כל העמים ושב אל מולדתו הוא אגדה שקמה לתחייה. זה סיפור על עם אחד שהקים מדינה אחת. אנחנו לא זקוקים ליותר, אך לא נוכל להסתפק בפחות. ראינו איך זה נגמר כשאין לנו מדינה.

לתגובות

אולי יעניין אותך גם

רה"מ נתניהו והנשיא טראמפ בפתח פגישתם בניו יורק. צילום: אבי אוחיון, לע"מ

תשעה מנהיגים בתשעה ימים | פרשנות

נתניהו מסכם שבוע וחצי מוצלחים במישור הדיפלומטי. עכשיו הוא צפוי לדרוש מטראמפ שגם יממש את האיומים שלו נגד איראן