8:29 23/09/2017
מבזקים
דף הבית > אקטואליה וחדשות > איפה השואה ואיפה הדור הצעיר?

איפה השואה ואיפה הדור הצעיר?

בעוד שלושה עשורים כבר לא יהיו בינינו ניצולים מהתופת. מהי חובתנו?

"בימי מצוקתנו אלה אנחנו חיים חיי אנוסים. הכל אסור לנו והכל אנחנו עושים", כך כתב המורה והמחנך חיים אהרן קפלן ביומן שניהל בעת ששהה בגטו ורשה. קפלן הי"ד נספה במחנה ההשמדה טרבלינקה. אך לפני האקציה בה גורש אל מותו, הצליח למסור את גזרי היומן לחברו, מיטק רובינשטיין, וזה העבירו לנוצרי פולני. רובינשטיין נספה בעת מרד גטו ורשה, ולימים יצא יומן זה לאור, תחת השם "מגילת יסורין".

מתוך משפט זה נבחר הנושא המרכזי של יום הזיכרון לשואה ולגבורה לשנה זו: "הכל אסור לנו והכל אנו עושים" – המאבק לשמירה על רוח האדם בתקופת השואה. במילותיו אלה הפליא קפלן לבטא את המאבק לשמירה על רוח האדם של שוכני מחנות הריכוז וההשמדה, אנוסים שנמלטו תחת ציפורני מרצחים ושונאים, פרטיזנים. כל אלו חיו יום יום במציאות בלתי אפשרית שאין ביכולתנו כיום לדמיין. העדויות והתמונות מתקופת השואה לא רק ממחישות לנו את גודל הדיכוי שהשליטu הצוררים הנאציים ועוזריהם, אלא מספרות גם על חתונות שנערכו בגטאות, על חיים חדשים שהובאו לעולם (האכזר), על חיי יהדות במסתור ובגלוי ועל קיום אירועי תרבות ופנאי, תיאטרונים, מקהלות ועוד.

 

בירקנאו מרץ 2013
צילום: אהוד אמיתון. TPS

 

זה דבר מדהים, שגרת יום יום במציאות קשה ומאיימת על אף הניסיון הגרמני להוציא את הציבור היהודי כולו, גברים, נשים וטף מכלל בני אנוש תוך קיום מדיניות אפליה גזעית וטרור חוקתי. הניסיונות לגרום לאיבוד צלם האנוש של היהודים ע"י גזירות האפליה והנידוי הגיעו לשיאi ב"פתרון הסופי" שגזר על השמדת העם. לדאבוננו, ששה מיליון יהודים נספו.
אך הרוח נשארה. והובילה משואה לתקומה.

מדי שנה מצוין בישראל בכ"ז בניסן יום הזיכרון לשואה ולגבורה. זה הוא יום הזיכרון הרשמי של המדינה והוא נוסף על "יום הקדיש הכללי" שקבעה הרבנות הראשית, החל בעשרה בטבת. יום זיכרון זה, המכונה בקצרה "יום השואה", תוך נטייה לשכוח את זכר מעשי הגבורה והמרד בימים ההם, הוא יום אבל לאומי בישראל. אך בנוסף להתייחדות עם זכר הקרבנות מצווה עלינו כעת, 71 שנה לאחר תום המלחמה' להדגיש ביתר שאת את אתוס "היהודי הלוחם". לא רק את המתנגדים באש כדוגמת הפרטיזנים ולוחמי מרד גטו ורשה, אלא גם את המתנגדים ברוח ובקיום חיי היומיום של היהודים. אלה שהתעוררו לבקרים חסרי תקווה ושאפו לחיות בצורה נורמלית תוך עמידה בזוועות. זו היא גבורה!

בעשורים האחרונים מתקיים מדי שנה ביום הזיכרון "מצעד החיים" ממחנה ההשמדה אושוויץ למחנה בירקנאו. מטרתו של המצעד היא להנחיל לנו, בני הדורות הצעירים, את זכר השואה וקרבנותיה.

השם "מצעד החיים" נבחר כנגד צעדות המוות אשר היו מצעידים בהם את האסירים היהודים ממחנה למחנה, למרחקים גדולים, תחת שמירה כבדה ובלא תנאים. צעדות שבמהלכן נרצחו רבים מהאסירים ע"י שומריהם הנאצים, או מתו בשל התנאים הקשים.

גם אני צעדתי לפני שנים אחדות בדרך זו יחד עם חברי למסע. הלכנו חמישה-חמישה כאותם אסירים, חבוקי זרועות ופנינו אל עבר המחנה. ניסינו להבין במעט מה עבר עליהם. אך המעיל העבה, בקבוקי המים והאוכל ובעיקר האווירה הפסטורלית השוררת במקום בו שכן המוות, הקשו עלינו להגיע אף לשמץ של דמיון והבנה.

לשמר את הזיכרון

במערך הפעולה שהוציא מכון המחקר של יד ושם לקראת יום הזיכרון מוסבר שהצעדים שנקט המשטר הנאצי בכל מקום שהגיע אליו נועדו כדי לפרק את מסגרות החיים היהודיות, את הקהילתיות ואת המשפחתיות כאחד. בין השאר ע"י הניסיון לחסל את הרוח ואת התרבות היהודית. אחת הפעולות הראשונות של הנאצים היתה איפוא הרס של בתי הכנסת והטלת איסור על התפילה ועל ההתכנסות בציבור.

לנוכח המציאות הזו מצאה את עצמה הקהילה היהודית נעה במתח שבין שימור לפירוק, ובין השבר הקשה לניסיונות עיקשים ליצור מערכות ציבוריות שיאפשרו את המשך הקיום, הפיזי והרוחני כאחד. רבים מאלה שנאבקו לקיים ולשמר את רוח האדם לא הצליחו לשרוד את אימי השואה, אך מעשיהם ופעולותיהם הם בבחינת תזכורת לדורות הבאים על עצמתה וכוחה של הרוח האנושית.

היום, 71 שנה אחרי, כאשר מתמעטים והולכים גם מי שכן שרדו וניצלו, מוטלת עלינו חובה כפולה.

הראשונה היא לדאוג לאותם ניצולים שעדיין עמנו. לדאוג לקצבת הכנסה שתספיק להזדקן בכבוד ולקשר מתמיד עם רשויות הרווחה במדינה. לברר מה חסר ולוודא מראש שגם בשבוע הבא הם יוכלו להגיד שהכל כשורה, לדאוג ולוודא שלא יהיו בודדים, שהרוח שניצחה אז תישאר איתנה גם היום, גם כאשר היא כבר עייפה מרוב שנים. החובה השניה היא חובת ההקשבה. לשאול מה היה, להקליט ולצלם, לשאול ולחקור.

מטבע הדברים, מדי שנה הדור הולך ונעלם וכבר ישנה מגמה בעולם בכלל ובפולין בפרט של טשטוש עקבות המלחמה. מנסים להפוך את המחנות בהם נרצחו מיליוני יהודים לאתרי מורשת פולנית, לאתרים של פיקניק וטיול, למדשאות ענק מטופחות במקומות בהם נשפך דם יהודי.

בעוד שלושה עשורים, במלאת מאה שנים לסיום המלחמה, כאשר כבר לא יהיו בינינו ניצולים מהתופת וגם בני הדור השני יהיו מעטים, עדיין נוכל להגיד: היינו, שמענו, ראינו, אנחנו זוכרים ולא סלחנו.

אהוד אמיתון

אהוד אמיתון

בן 29 תושב נווה צוף, נפצע בשנת 2006 בעת שירותו כלוחם בגדוד לביא במהלך פעילות מבצעית בחברון. בעל תואר ראשון בלימודי המזרח התיכון. מנהל את דסק ישראל בסוכנות הידיעות TPS.
אהוד אמיתון
לתגובות

אולי יעניין אותך גם

רה"מ נתניהו והנשיא טראמפ בפתח פגישתם בניו יורק. צילום: אבי אוחיון, לע"מ

תשעה מנהיגים בתשעה ימים | פרשנות

נתניהו מסכם שבוע וחצי מוצלחים במישור הדיפלומטי. עכשיו הוא צפוי לדרוש מטראמפ שגם יממש את האיומים שלו נגד איראן